מפחיד.
מפחיד מאוד. אבל לא סתם מפחיד אלא זה מהטובים ההם. מפחיד לפתוח פה. אז יותר מזה, לרשום ככה ממש מול העיניים. .... כל החלל העצום הזה פתאום נשאר קטן. פתאום מתמלא בנשימות אחרות. פתאום מתמלא בי. בלהיות אני. במה שלא הפסקתי לרשום פה פעם אחרי פעם, על הקצר ביני לבין עצמי, על חוסר ההתחברות. ופתאום כל מה שצריך זה להיות אני. ולקוות שיאהבו אותי כמו שאני. מאחורי הקליפות ההם. מאחורי חצי משפט עם עצירה באמצע בגלל מחסום. נשימה כבדה שרק הטון שלה מחניק. זה לא שאני לא מאמינה שאפשר לאהוב אותי. זה לתת. לתת להתקרב. לתת לנשום ביחד. לתת להתקרב. אחרי כל הלבד הארוך והגדול הזה. מפחיד. וממש לא קל. אבל כל מה שצריך לעשות זה להיות עצמי. .. . .
מפחיד מאוד. אבל לא סתם מפחיד אלא זה מהטובים ההם. מפחיד לפתוח פה. אז יותר מזה, לרשום ככה ממש מול העיניים. .... כל החלל העצום הזה פתאום נשאר קטן. פתאום מתמלא בנשימות אחרות. פתאום מתמלא בי. בלהיות אני. במה שלא הפסקתי לרשום פה פעם אחרי פעם, על הקצר ביני לבין עצמי, על חוסר ההתחברות. ופתאום כל מה שצריך זה להיות אני. ולקוות שיאהבו אותי כמו שאני. מאחורי הקליפות ההם. מאחורי חצי משפט עם עצירה באמצע בגלל מחסום. נשימה כבדה שרק הטון שלה מחניק. זה לא שאני לא מאמינה שאפשר לאהוב אותי. זה לתת. לתת להתקרב. לתת לנשום ביחד. לתת להתקרב. אחרי כל הלבד הארוך והגדול הזה. מפחיד. וממש לא קל. אבל כל מה שצריך לעשות זה להיות עצמי. .. . .
