ולשאלת האבהות
בנוגע לאבהות השאלה היא הרבה יותר מורכבת לדעתי. נבדיל בין שני חלקים- צורך טכני וצורך פסיכולוגי. מבחינה טכנית לא כל האבות הסטרייטים דומים בתפקודם (המעשי והריגשי) יש אבות שמאד מעורבים בחיי ילדיהם ויש שבכלל לא. יש כאלו שמתים על ילדים ויש כאלו שמרגישים שהם לא יודעים מה לעשות עם היצור הקטן הזה, ומשאירים את הטיפול והחינוך של הילד לאמא.גם כשיש אב בבית, וגם אם הוא מתפקד, לא כל האבות מהווים אותו סוג של מודל. אב,בניגוד לדימוי ההוליוודי, לא תמיד יודע לתקן מקררים ולהרכיב נדנדות. אם תשאלי את רוב ידידי הבוגרים (בני 30) רובם לא באמת יודעים ולא מתקנים בכוחות עצמם כלום. לרובם אפילו אין מקדחה בבית ובטח לא מסור... כשצריך ארון קונים בהום סנטר או מזמינים נגר... אם הדאגה היא לגבי מודלים של אסרטיביות, יצירתיות, מידע טכני וכד'- אז לפחות בזוגיות הספציפית שלי יהיה לילדיי מגוון של דוגמא אישית
אני תופרת וזוגתי מנסרת
אנחנו גם מתקנות לבד תקלות טכניות ומעולות עם מכשירי חשמל
בקיצור, לא דוגמא אישית זה מה שיהיה חסר בבית שלנו... גם לגבי תשומת לב- היום ילדים גדלים במגוון צורות של משפחות. החל מחד הוריות (שיש רק אמא) ועד נישואים שניים (שיש גם אמא ואבא וגם בן/בת זוג של ההורים שחיים עם הילד באותו בית). אם את שואלת אותי בכנות... לדעתי חשוב עבור הילד שהוא יגדל בסביבה אוהבת.בהנחה שהילד נולד מתוך מחשבה ותכנון (ואם מדובר בזוגיות לסבית אז לרוב מתוך החלטה משותפת ותחושת מחוייבות) אז הילד יקבל את תשומת הלב וההשקעה בכל מקרה. בין אם זה יהיה מאבא ואמא או מאמא ואמא. את יכולה לענות לי שבזוגיות חד מינית אין את מרכיב המחוייבות כמו בזוגיות סטרייטית (חתונה וכו') אבל על זה אענה לך שבמקרה הכי גרוע הילד יגדל למעשה במשפחה חד הורית. זה לא באמת מצב יוצא דופן או לא תקין. לדעתי האישית יש יתרון בזה שאין מחוייבות חוזית בין בני/בנות הזוג, כי אז אנשים לא נישארים כשהמצב נהיה גרוע וחיים במריבות ומתחים. לדעתי האישית יותר נכון לגדל ילד בסביבה רגוע גם אם יש רק הורה אחד מאשר בסביבה רווית מתחים וריבים אבל יש שני הורים. עכשיו לגבי צורך פסיכולוגי... פה ממש קשה לי לענות לך כי אני ממש נמצאית בתוככי הקונפליקט הזה היום עם עצמי. לדעתי כל ילד תמיד מגיע לשאלה- מי זה אבא שלי, מאיפה באתי, למי אני דומה. לפסול על הסף אפשרות להביא ילד ללא אב ידוע זה כמו לפסול על הסף את האפשרות לאמץ ילדים. כלסבית יש לי אפשרות תיאורתית להביא ילדים גם עם ידיד או דרך מרכז הורות אחרת- זה בעצם להביא ילד למעיין מסגרת גירושים בה מראש ידועים התנאים למשמורת על הילד (היתרון- בין ההורים הביולוגיים אין מתח ריגשי כתוצאה מגירושין אלא הרבה כוונות טובות שבגללן הם בחרו להביא ילד יחד). אפשר להביא גם ילד דרך בנק הזרע אלא שאז האפשרות להכיר את האב אינה קיימת (אולי יש בחו"ל אופציות אחרות אני לא מספיק יודעת). להביא ילד לעולם זה דבר מאד מאד מאד מורכב. וצריך לקחת המון גורמים בחשבון. ואני יכולה לספר לך על עצמי שאני כרגע בקונפליקט חזק. כי מצד אחד אני חושבת שצריכה להיות לילד הזכות לדעת מי אביו הביולוגי ומצד שני מבחינה פרקטית יומיומית המשמעות של להביא ילד לעולם עם גבר ידוע זה משהו שיש לו מחיר עצום בחיי. זה פוגע במעמד החוקי של זוגתי (היום כשיש אופציית אימוץ לזוגות חד מיניים), זה מצריך בחירה מושכלת ורגישה של אדם מתאים, זה דורש תיאום לאורך 20 שנה עם אדם נוסף שיתכן שתהיה לו זוגיות משל עצמו- כלומר תיאום והחלטות משותפות של 4 דיעות שונות (אני וזוגתי והוא וזוגו). זה דורש החלטה עקרונית מה המעמד הריגשי של זוגתי מול הילד (האם היא גם נחשבת אמא או בת זוג של האם?), זה דורש תיאומים יומיומיים ביננו (להביא ולהחזיר את הילד, בחירת איזור מגורים, החלטות לגבי חגים, נסיעות לחו"ל וכו וכו'). זה דורש גם החלטות יומיומיות לגבי הקניית הערכים לילד (באיזה זרם חינוכי הוא ילמד? האם מותר לו לצאת מאוחר במהלך ימי השבוע או רק בסופ"ש? וכו' וכו') ועוד לא דיברנו כמובן על שאלת המימון... פרקטית- יהיה
לי יותר קל להביא ילד לעולם שיש בו רק אמא ואמא. ריגשית- אני חושבת שהילד יום אחד ישאל שאלות. נכון, לא כל האבות בחוץ הם נפלאים ולא ברור שנבחר לו אב נהדר שיהיה שם בשבילו ושהוא יאהב את האבא שיהיה לו ושהאב הזה יהיה פנוי עבורו. אבל עצם זה שיש אב מאפשר לקבל תשובות לשאלה "מי אני" עבור הילד. מצד שני, כבחורה בת 30, באיזשהו שלב מפסיקים לשאול מי אני... מצד שלישי, השלב הזה לקח הרבה זמן
לא יודעת. אני באמת לא יודעת. (אם הייתי יודעת הייתי כנראה כבר עושה ילדים, אני עוד לא מרגישה שאני יודעת איך אני רוצה להביא אותם לעולם). את יכולה לשאול בפורום הורות הומולסבית ולקבל עוד מגוון דיעות. ואולי פה עוד מישהו יענה לך
אני גם מזמינה אותך לקרוא בבלוג שלי כל מיני התלבטויות שיש לי לגבי הנושא
אלו המחשבות שלי כרגע
דיפי
