liranush39
New member
מראה מראה שבחיי...-שיתוף.
אז שיתוף קצרצר... שאלתי את עצמי שאלה- וקיבלתי תשובה, קצת שורפת, קצת כואבת- אבל מראה את הכל ובעיקר את ההפסד מכל ההתנהלות שלי בחיים. ואני אפרט... לאחרונה- הפסקתי להתאמן, והתחלתי לאכול המון מתוק. ידוע לי שבאיזשהו שלב זה ייפסק- ואחזור למי שהייתי, אבל עדיין יש פה התנהגות שהיא לא נכונה/לא בריאה ובטח שהיא לא תורמת לי מעבר לתחושת הנאה רגעית וחלק ממני היה רוצה איכות חיים ולא דיאטה. הרי אני יודעת שסדרי העדיפויות שלי לא נכונים- אבל בכל זאת יש לי פה איזה רווח- אחרי הכל לא הייתי נשארת שם כ"כ הרבה זמן יחסית. ואז קרה לי מקרה- אמא שלי- שתזכה לחיים ארוכים, מכורה ל.... - סדר וניקיון! (בצורה אובסיסיבית) מאחר ויש אצלינו שיפוץ בבית- (ואני לא גרה איתם, ואני גם לא מדברת עם אחי) היא פשוט החליטה לקחת את אבא שלי, ואת אחותי הקטנה- וללכת לאחי. בלי לשאול איפה אני בקידוש, מה קורה איתי בכלל, הרי ידוע לכל המשפחה- שאין מצב שמסע פיוס ייתקיים, ונכוויתי מספיק. והאבסורד הוא שדודה שלי התקשרה אליי לשאול אותי מה קורה איתי בקידוש- ואני באופן אוטומטי- אמרתי לה... אני אצל ההורים, ואז היא בתגובה ענתה לי- ההורים שלך הולכים לאחיך עם הקטנה. תקשיבו!!! נשרפתי- לא רק שאני יודעת את זה דרך גורם שלישי- היא אפילו לא חשבה עליי, אלא מה שעבר לה בראש- ואני מכירה את אמא שלי- זה יש שיפוץ בבית, הביית מאוד מבולגן, הולכים לבן לאכול- אני אפילו לא הייתי במחשבה שלה. זה הטריף אותי- ואז תהיתי עד כמה הסדרי עדיפויות שלה פגומים. ואז עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי... איפה הסדרי עדיפויות שלי לא נכונים, ומייד עלתה לי התשובה- כמה באמצעות האוכל אני מפספסת כלכך הרבה חוויות- בעצם ה"אובססיביות" הזו. ואם פשוט אסדר את הדברים ואניח אותם על מיקומם- ואפנה למה שהנפש שלי באמת אוהבת(ספורט+ תזונה נכונה+ כתיבה) ייתגלו לי חיים אחרים מלאי עוצמה. הרי ברור לי שגם האכילה שלי- וגם הניקיון של אמא שלי- זו בריחה מהמציאות. ואחרי הכל- ממה כבר יש לי לפחד? מלהצליח? מלהתאמת מול התחושות שלי?
אז שיתוף קצרצר... שאלתי את עצמי שאלה- וקיבלתי תשובה, קצת שורפת, קצת כואבת- אבל מראה את הכל ובעיקר את ההפסד מכל ההתנהלות שלי בחיים. ואני אפרט... לאחרונה- הפסקתי להתאמן, והתחלתי לאכול המון מתוק. ידוע לי שבאיזשהו שלב זה ייפסק- ואחזור למי שהייתי, אבל עדיין יש פה התנהגות שהיא לא נכונה/לא בריאה ובטח שהיא לא תורמת לי מעבר לתחושת הנאה רגעית וחלק ממני היה רוצה איכות חיים ולא דיאטה. הרי אני יודעת שסדרי העדיפויות שלי לא נכונים- אבל בכל זאת יש לי פה איזה רווח- אחרי הכל לא הייתי נשארת שם כ"כ הרבה זמן יחסית. ואז קרה לי מקרה- אמא שלי- שתזכה לחיים ארוכים, מכורה ל.... - סדר וניקיון! (בצורה אובסיסיבית) מאחר ויש אצלינו שיפוץ בבית- (ואני לא גרה איתם, ואני גם לא מדברת עם אחי) היא פשוט החליטה לקחת את אבא שלי, ואת אחותי הקטנה- וללכת לאחי. בלי לשאול איפה אני בקידוש, מה קורה איתי בכלל, הרי ידוע לכל המשפחה- שאין מצב שמסע פיוס ייתקיים, ונכוויתי מספיק. והאבסורד הוא שדודה שלי התקשרה אליי לשאול אותי מה קורה איתי בקידוש- ואני באופן אוטומטי- אמרתי לה... אני אצל ההורים, ואז היא בתגובה ענתה לי- ההורים שלך הולכים לאחיך עם הקטנה. תקשיבו!!! נשרפתי- לא רק שאני יודעת את זה דרך גורם שלישי- היא אפילו לא חשבה עליי, אלא מה שעבר לה בראש- ואני מכירה את אמא שלי- זה יש שיפוץ בבית, הביית מאוד מבולגן, הולכים לבן לאכול- אני אפילו לא הייתי במחשבה שלה. זה הטריף אותי- ואז תהיתי עד כמה הסדרי עדיפויות שלה פגומים. ואז עצרתי לרגע ושאלתי את עצמי... איפה הסדרי עדיפויות שלי לא נכונים, ומייד עלתה לי התשובה- כמה באמצעות האוכל אני מפספסת כלכך הרבה חוויות- בעצם ה"אובססיביות" הזו. ואם פשוט אסדר את הדברים ואניח אותם על מיקומם- ואפנה למה שהנפש שלי באמת אוהבת(ספורט+ תזונה נכונה+ כתיבה) ייתגלו לי חיים אחרים מלאי עוצמה. הרי ברור לי שגם האכילה שלי- וגם הניקיון של אמא שלי- זו בריחה מהמציאות. ואחרי הכל- ממה כבר יש לי לפחד? מלהצליח? מלהתאמת מול התחושות שלי?