אני לא חושב שאנחנו אחראים
על מה שקורה בטבע, לא לטוב ולא לרע. יש לנו אחריות על הדברים שאנחנו עושים, אבל אפילו שם לפעמים עדיף להרפות ולתת למערכת להתאזן, במקום לנסות לעזור לה ולהעמיק עוד ועוד את המעורבות (גם אם מכוונות טובות). בניגוד לשימור מינים כפשוטו (מניעה של הריגת פרטים או חיסול שטחי מחיה) המשמעות היחידה שיש לשימור מינים טהורים היא מבחינת האדם. חתול הבר מעוניין להתרבות עם חתול רחוב, אנחנו אלה שמעוניינים להנות מקיומם של חתולי בר טהורים. ואם מדובר כאן במשהו שמיועד למעשה לרצות את האדם ולא שום סוג של חתול, אז העניין מסתכם בנקודת מבט: האם אנחנו מעדיפים להרפות מהטבע עד כמה שאפשר, או לקדם בו את האינטרסים שלנו. אם מישהו מחליט לא להאכיל חתולי רחוב בגלל זה, זה לגיטימי – הוא לא חייב; אבל אם הוא מחליט לעקר או לסרס אותם, לדעתי זה מאוד לא. אני חושב שכאן נכנס עוד סוג של אבחנה: בין פעולה פסיבית לאקטיבית. אני חושב שכדי שהאדם יבחר להתערב אקטיבית כדי לתקן איזון אקולוגי, צריך שיקרה למערכת הזו (או שעתיד יהיה לקרות בוודאות קרובה) משהו נורא באמת. היו מקרים כאלה, ושם ההתערבות היתה נכונה ובמקום. כרגע – אני לא רואה לזה סיבה, אבל זו רק דעתי.