משאלה..

משאלה..

מעגל של אור הולך ונשלם בין אדם לאדם.. בין אדם לעולם. וכמו שחש בדמדומיו בין ערביים.. ונשלם לו מעגל של לב, הקושר בין הנצח לקץ. כמה לא יפה אז השקיעה, שקרני האור האחרונים- צובעים את פני הרקיע בהתרגשות קשוחה, ומזכירים לי ..שאחרי כל ירידה, אין יותר עליה. ושכל שקיעה לא מעידה על עוד זריחה. והסוף.. קושר אותנו לאותו מעגל של נצח וסוף. 38 שנים..של מלחמות לא הגיוניות, של אלפי צונאמים . לא מסוגל להילחם יותר, אני עייף..תשוש, נטול אנרגיות שהיו פעם אינסופיות. רוצה לנוח..רוצה להרגיש שהגוף שלי ברפיון, והנפש צוללת לתוך שקט אינסופי. וזה אולי הרגע..
 
למעלה