משבר גיל 40

[שלי תלתלים]

משבר גיל 40

צריך כבר להמציא תרופה חדשה שתסייע למין הגברי (ויש לומר גם לחלק מהמין הנשי) לדלג בקלילות מעל משבר גיל ה- 40...

כמה שעות אחורה..

.אני:"למה את נשמעת ככה ...מה קרה...?"

היא:" זהו ממי...אתמול הוא אמר לי שהוא לא מסוגל יותר...שהוא צריך חופש...אוויר...שהוא לא מסוגל להתאהב בי יותר..."

אני:" את בטוחה? זה סופי?"

היא:"כן...." בכי ועוד בכי...

חברים טובים טובים...זוג מדהים...משפחה לתפארת...מי היה מאמין...איך נפלו גיבורים...

ואני שואלת- למה אנחנו כל כך חכמים לאחר מעשה...למה אני כבר רואה את כל התסריטים ...למה הכל היה ברור לי כשמש כבר לפני שנה שלשם זה הולך...

חבר'ה, אין דבר שמדכא אותי יותר מאהבה כזו שנגמרת לה, זוג כזה מדהים, מלח הארץ שמפרק ת'חבילה.

מחזיקה אצבעות שיעבור לו, שיראה שאין שם הרבה "בחוץ", שאולי תבוא איזו

ותציל אותם.

הלוואי.

שבת שלום...

 

[Check Out]

לא מכיר אותם

אבל למה ישר להשליך זאת על ״משבר גיל ה 40״.

יש לפעמים רגעים בחיים שבהם אתה רוצה להיות מאושר והדרך בה תהיה מאושר היא לאו דווקא עם בת/ן זוגך.

יכול להיות שרק לאחרונה הוא עזר אומץ וכל הכבוד לו (זה נכון כמובן לשני המינים).

אז מי אמר שלא יהיה להם טוב יותר בניפרד?.

שבת שלום גם לך.

 

[Check Out]

אזר אומץ* כמובן

 

[Athena32]

לא יכולה להסכים יותר.

הכנסת המשבר הזוגי שלהם תחת קלישאת "משבר גיל ה-40" קצת מבאסת אותי. כאילו אומרים לו: "יאללה, יאללה, זה לא אמיתי. רק משבר קטן וזה חולף, קורה לכולם, תעמין לי".

מערכות יחסים מסתיימות, וזה בסדר. לפעמים זה אפילו מצוין.

 

[שלי תלתלים]

במקרה הזה

יש מצב למשבר, הוא הגיע בגיל 40, אפילו האיש הסכים והולך לטיפול...ככה שזו לא קלישאה לצערי.

 

[ismeralda100]

נו בשביל זה יש

פורום "גרושים צעירים" לא?

ובלי קשר - זה תמיד מפתיע, ועצוב....
ככה אני לפחות חשבתי.
מבינה שקשה לך כי את מכירה את המעורבים הנוגעים בדבר....

 

[שלי תלתלים]

אני חושבת...

שאם היית רואה אותי ואת הגרוש לפני הגירושין..לא היית ממש מופתעת ...זה היה כתוב "על הקיר"..

 

[ismeralda100]

Really?? דווקא הנחתי שזה כמעט אפ פעם לא כך.

שהתקשרתי לחברה שלי, ואמרתי שיש לי משהו לספר, היא מיד אמרה:
"טוב, או שאת בהיריון או שאתם נפרדים".

השני נכון, אמרתי לה. בזמן עבר. (=נפרדנו)
והיא הייתה דווקא אחת ששהתה הרבה יחסית במחיצתנו בתקופה שלפני.
אני לא אומרת שזה תמיד כך, אבל נראה לי שאיכשהו זה תמיד גם קצת במפתיע (-וגם קצת לא).

 

[חיים דנדשים]

מה שרואים

מכאן לא רואים משם ...

למדתי מנסיון שאנחנו אף פעם באמת לא יודעים מה קורה בפנים וכל מה שנראה לנו אידילי מבחוץ לא חייב להיות כזה באמת.

יודעת כמה תגובות כאלו קיבלתי כשאני התגרשתי? הרי בסופו של דבר מה ששידרנו כלפי חוץ מול אנשים ממש לא היה דומה למה שקרה בין 4 הקירות של הבית...

הסיכוי שאחרי שהוא יצא הוא גם יחזור נמוך כי החופש משכר.

מה שכן - אם הם באמת חברים טובים שלך, אולי את יכולה לתפוס איתו שיחה ולשכנע אותו ללכת לטיפול זוגי,

אני עשיתי את זה בעבר עם חברים מאוד טובים שלי וזה הצליח (חמסה חמסה, שום בצל).

שב"ש.

 

[שלי תלתלים]

הם

הולכים לטיפול, מעט מידי ומאוחר מידי (כמו רוב הזוגות...העדיפו קודם לשפץ את הבית, כמה מטאפורי וכואב...)

חושבת כמוך, ביקשתי את רשותה לדבר איתו, מקווה שהוא יסכים, כי כרגע הוא מקשיב לכל מיני גברברים סביבו שהציעו לו מיד דירות מקלט.

אם יוצאים החוצה, לרוב לא חוזרים וגם אם חוזרים זה מאד בעייתי.

אשתדל לא לקחת יותר מידי אחריות אלא רק לשקף לו את איך שזה נראה מבחוץ מהצד שלי, הם יחליטו כבר מה שיחליטו.

אני מרגישה חובה לנסות לפחות. מקווה שלא אמצא את עצמי "בינהם"...זו לא הכוונה...

 

[חיים דנדשים]

רוצה עצה?

לא רוצה - לא חייבת .

את צודקת בקטע של הלשקף מה קורה בחוץ מהצד שלי,

אני לפחות כשדיברתי איתו הסברתי לו גם מה זה אומר מבחינתו (בית, מזונות על 4 ילדים, הסדרי ראייה...),

והכי חשוב - בגלל שבמקרה של החברים שלי, מדובר בזוג שיש ביניהם אהבה מאוד גדולה אבל הרבה מאוד כעסים, שיקפתי לו איך נראית האהבה שלהם מהצד שלי ועד כמה זה נדיר לראות את זה אחרי כ"כ הרבה שנים של זוגיות.

בכל מקרה - בהצלחה

 

[Athena32]

רוצה עצה? #2

תעזבי את הבן אדם לנפשו.

גם כשאני עזבתי את הבית הרבה נשמות טובות (ולא בציניות, באמת נשמות טובות) רצו לדבר איתי ולהניא אותי מהחלטתי.
איך, איך, איך אני מפרקת זוגיות כה מהממת, עם ילדון כל כך מושלם ועתיד כל כך מזהיר?
הם רק לא ראו את הפצע בלב שהסתובבתי איתו ואת הבהלה שאחזה בי כשהבנתי שאני בודקת באיזה מהירות כדאי להתנגש במעקה בטיחות ולגרום לכל העסק להיראות כמו תאונה.

אין לך מושג מה עובר עליו.
תני כבוד לרגשות שלו ולשיקול הדעת שלו (כן, גם אם את חושבת ש"משבר גיל ה40" משבש אותה כי הוא סתם חלש אופי שנותן לכל משבר קטן וחולף לחולל בו שמות, כמו שהציעו כבר כאן) ותתמכי בחברה שלך כמו שהיא צריכה.

 

[שלי תלתלים]

אם

היית מכירה אותי קצת או אולי טורחת לקרוא אותי בין השורות, אני מניחה שהיית מבינה שהפטרונות ממני והלאה.

בעיני אין שום פסול בלומר מה דעתי. אני חושבת שלא אסלח לעצמי אם לא אעשה זאת מכיוון שמדובר בחברים הכי קרובים, ממש משפחה..

ולראיה הוא שמח מאד על הרצון שהבעתי לפגוש אותו...כנראה שהוא זקוק לכך- הוא אדם בוגר ויכול היה לסרב אם הוא היה נעול על ההחלטה. לי מהצד זה נראה מאד בוסר...

אני לא מתכוונת להחליט בשבילם או להיות דמגוגית, אלא פשוט לשקף את מה שאני רואה מבחוץ כמי שנמצאת כבר מספיק זמן בסטטוס של ג'+.

ירצו יקשיבו, לא ירצו לא יקשיבו. אני לא מהזן שיושב ונותן לשיירה לעבור.

 

[Rtitan]

יש תרופה, והיא כבר שנים מוכרת לגברים:

בת זוג שמאפשרת לנשום ולחיות, ואופנוע עתיר כוחות-סוס.

 

[שלי תלתלים]

 

[שרשירית]

בחיי שאני מאפשרת אבל ...

תגיד לי מאיפה אתה משיג את הסוס כי עד עכשיו אני נופלת רק על חמורים.

 

[סולמותוחבלים]

צריך כבר מזמן להבין

שאין דבר כזה....
מי שחי בהתאמה בין פיו, רגליו וליבו חוצה כל גיל יפה מאד. בכל גיל יש מחשבות על מה שהספקתי יחסית למה שעוד רוצים להספיק אבל כשכל הללו שווים, מתאימים ומתואמים האנרגיה תתחלק יפה בין הזוגי, המשפחתי והאישי.
מי (גם גבר וגם אישה) שהיו לו/לה תמיד חסכים מוסתרים זו רק שאלה של זמן מתי הם יתפרצו ואולי השיח על גיל ספציפי רק מכוון את ההתפרצות לחלון זמן מסויים ששם זה נחשב "לגיטימי". חוץ מזה, התחושה שבגיל 40 הכל מסתיים ולכן צריך למהר ולהספיק מראה עד כמה הרגשות המונעים ע"י חסכים מעוותים את המציאות - מזמן אנשים לא מתים בגיל 40 ותוחלת החיים רק עולה.....
בקיצור - חלס מהבולשיט - תירוצים הם אחד הדברים שהמין האנושי טוב בו

 

[יערית]

יש רק דבר אחד שהוא אין סופי- היקום

ואהבת הורה לילד!

המשברים האלו לעניות דעתי פוגעת באנשים חלשים ומחזקת אנשים
שלא נתנו לה לעבור דרכם, כמו סופה- המכופפת עץ יציב ועוקרת
עצים חלשים.

עברתי את ה-40 מחר +1 והמשבר הזה אולי עבר עליי כשהייתי צעירונת
ותלושה ממציאות, נתתי לחיים לסחוף אותי ולא אחרת.
ועוד משהו שחשוב מזמן כבר לשנן, לא כל מה שנראה מבחוץ הוא
באמת מה שקורה בפנים.

 

[שלי תלתלים]

דווקא כאן

אני מכירה קצת יותר כי אלו חברים טובים טובים (שניהם!)..נכון שאני מלווה יותר את האשה ותמיד מה שרואים מכאן לא רואים משם...ובכ"ז...

מסכימה עם כל מה שכתבת, ומוסיפה,

מהאשה שמעתי "הוא לא מכיל אותי מספיק" ...

עניתי לה שזו קלישאה נוראית לחפש בן זוג מכיל, קודם כל המשימה שלנו היא להכיל את עצמינו, לצפות מבן זוג שיהיה התרופה לכל הבורות והחורים שיש לנו בנפש היא ציפייה נאיבית.

בשביל זה יש חברות, פסיכולוגים, מנטורים ושאר ירקות.

בעיקר הגיע הזמן להתבגר (וחבל שלא חשבתי ככה כשהייתי יותר צעירה ונשואה)

 

[סולמותוחבלים]

אז יש כמה "אי דיוקים":

א. לאהבת הורה יש גבול - עובדה כל הצדדים בגירושין שמצהירים על אהבת ילדיהם אבל בסופו של דבר מתברר שזו אהבת מזומנים ותאוות הניצחון והמרדף אחרי הנקם....

ב. סופה ועצים - שגוי - עצים חכמים יודעים שלסופה יש אנרגיה סופית ולכן הם מתכופפים עד שוך הסופה ולאחר מכן מתנשאים בחזה עם חיוך גדול. עצים אחרים מתריסים כנגד הסופה ונשברים. זה נכון דרך אגב גם עם בני אדם או אנשים (איך שתבחרי).