משהו לא בסדר איתי?
טוב, כאחת שמכירה המון אנשים דרך תפוז, סביר להניח שלא כולם יגורו "בשכנות" איתי. ויש לי חברה אחת שגרה בקצה השני של הארץ, ממש רחוק ממני. התגבשנו איזו חבורה של 4 אנשים וכולם קרובים אליה קצת יותר גיאוגרפית. וגם יוצא שהיא פוגשת אותם יותר כי יש לה קרובי משפחה לידם ואז הם קובעים ספונטנית ונפגשים. אבל אני לא יודעת אם משהו לא בסדר איתי, אני פשוט ממש נקשרתי אליה. ולי אישית נורא מציק שבעיקר בגלל שהיא עסוקה ואני מרוששת לא נפגשנו המון המון זמן. וכל פעם שאיכשהו יוצא לשתינו לדבר על מתי ניפגש ורואות שזה לא אפשרי במילניום הקרוב, אני מוצאת את עצמי מתחילה לדמוע כמו ילדה קטנה ומפגרת. ונהייה לי ממש רע מזה. ואני יודעת שגם לה זה מציק, אבל היא יודעת לקחת את זה יותר בקלות, ואני גם מנסה נורא, אבל אני באמת באמת מתגעגעת אליה והיא חסרה לי ועצוב לי נורא שלא נפגשנו כבר המון זמן. וכן, יש עוד כמה עניינים שנורא מציקים לי ואני טורחת להדחיק אותם כי החופש הזה הוא הכי טוב שהיה לי וחבל להרוס הכל עם המחשבות הרעות. אז מדחיקים. אבל אם יוצא לי להיות שעה או שעתיים לבד, זה ישר יוצא החוצה ואני מתחילה להתמרמר לי ולבכות. זה מרגיש כ"כ נורא!
טוב, כאחת שמכירה המון אנשים דרך תפוז, סביר להניח שלא כולם יגורו "בשכנות" איתי. ויש לי חברה אחת שגרה בקצה השני של הארץ, ממש רחוק ממני. התגבשנו איזו חבורה של 4 אנשים וכולם קרובים אליה קצת יותר גיאוגרפית. וגם יוצא שהיא פוגשת אותם יותר כי יש לה קרובי משפחה לידם ואז הם קובעים ספונטנית ונפגשים. אבל אני לא יודעת אם משהו לא בסדר איתי, אני פשוט ממש נקשרתי אליה. ולי אישית נורא מציק שבעיקר בגלל שהיא עסוקה ואני מרוששת לא נפגשנו המון המון זמן. וכל פעם שאיכשהו יוצא לשתינו לדבר על מתי ניפגש ורואות שזה לא אפשרי במילניום הקרוב, אני מוצאת את עצמי מתחילה לדמוע כמו ילדה קטנה ומפגרת. ונהייה לי ממש רע מזה. ואני יודעת שגם לה זה מציק, אבל היא יודעת לקחת את זה יותר בקלות, ואני גם מנסה נורא, אבל אני באמת באמת מתגעגעת אליה והיא חסרה לי ועצוב לי נורא שלא נפגשנו כבר המון זמן. וכן, יש עוד כמה עניינים שנורא מציקים לי ואני טורחת להדחיק אותם כי החופש הזה הוא הכי טוב שהיה לי וחבל להרוס הכל עם המחשבות הרעות. אז מדחיקים. אבל אם יוצא לי להיות שעה או שעתיים לבד, זה ישר יוצא החוצה ואני מתחילה להתמרמר לי ולבכות. זה מרגיש כ"כ נורא!
