ארץ אוכלת גבריה-שנה לחטיפת אחינו השבויים
The soldiers cannot be found לפני שנה בדיוק, בדקות אלו ממש, נחטפו אהוד גולדווסר ואלדד רגב ע"י החיזבאללה לשטחי לבנון. עד היום לא נוצר עמם קשר ולא התקבל מהם כל אות חיים. יש מה לעשות בנידון: · לדרוש מהממשלה ומהאו"ם לעשות יותר בכדי לקבל מהם אות חיים. · לדאוג להשיב הביתה את גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב. · לא להוריד את הנושא מסדר היום הציבורי. · לעולם לא לאבד אמונה! אל תתנו לאדישות להרוג אותם! יום השנה לחטיפת אחינו הגיבורים מגבול הלבנון עבר חלף מבלי שמשהו חיובי נראה לעין נעשה. אנו חברי וחברות הבלוגיה מאחלים להם לשוב לביתם בשלום ולאתאחד עם יקיריהם. עברה חלפה לה שנה קשה לעורף הישראלי עקב מלחמת לבנון ה-2 שפרצה בעיקבות החטיפה הזו אבל מדינת ישראל נראה שהתאוששה מהר מהצפוי מהטראומה של קיץ יולי 2006.... הכלכלה צמחה,המשק חזר לאיתנו,המטבע שלנו התחזק לעומת הדולר,הייצוא גדל,אבל את כל זה לא ראו החטופים שמוחזקים בידי אירגונו של המניאק נסראללה הזבל. לחטופים עצר הזמן מלכת ולאף אחד אין בדל מידה אודות גורלם. אני זוכר טוב מאוד את יום החטיפה ואת היומיים שלאחר מכן,עד מקום חופשתי באילת רדפה אחריי קצינת הקישור של גדוד המילואים שלי.... שיחת הטלפון ממנה הייתה קצרה ובהולה.... "אתה נקרא מיידית להתייצב ב: ... וראה זאת כצו-8 " ת`אמת,ידעתי שזה מה שיהיה אבל לא ציפיתי שכל כך מהר אני ייקרא להתייצב למילואים,התארגנתי במהירות ובשעות הערב המאוחרות הגעתי לנקודת המיפגש וכמעט כל חבריי לגדוד המילואים של גולני כבר היו במקום, אנחנו בגדוד ביחד מאז סיום שירות הסדיר שלנו ועברנו לא מעט מאז היינו חיילים בסדיר ורובינו שרדנו את מלחמת לבנון ה-1 ואותות המלחמה ההיא עדיין חקוקים עמוק על בשרינו ובנפשינו,במיוחד הקרב על הבופור. כל זמן הלחימה חשבנו על החטופים וייחלנו שהגדוד שלנו יהיה זה שיאתר אותם וכנראה שזה היה מה שהחזיק אותנו שפויים בכל התופת מסביב. ממשלת הבזיון שלנו עדיין עומדת על כנה ואפילו קיבלה חיזוק ממר ביטחון שלא עושה עם ההבנה שלו בביטחון כלום,אני מתכוון לגרגמל הרשע אהוד ברק שברח עם הזנב בין הרגליים מאותה ביצה לבנונית בלי שום הישג מדיני משמעותי אם בכלל. איזה כאב לב והרגשת החמצה שאחינו הלוחמים שנחטפו עדיין בשבי החיזבאללה. אני פונה בשמי ובשם כל הבלוגרים והבלוגריות בקריאה נרגשת לממשלת ישראל... אנא ממכם תחזירו את השבויים והנעדרים הביתה.
