משל לקרן הארנונה

[SupermanZW]

משוגע אחד הציע שכספי ועד הבית של בניינים שמנוהלים כיאות יועברו לבניינים אחרים שועדי הבתים שלהם כשלו בניהולם.

 

[חורזת באהבה]

משוגע אחד הציע שכספי ועד הבית של בניינים שמנוהלים כיאות יועברו לבניינים אחרים שועדי הבתים שלהם כשלו בניהולם.

משל טוב, וכך יראה לדעתי הנושא, אם וועד הבית מנוהל ע"י אחד מהדיירים, הכסף ישמר לטובת הבניין שעבורו משלמים ועד, אם ניהול הבניין יהיה בידי גורם חיצוני, כי הדיירים עסוקים מידי, או אין להם עיניין לרדוף לגבות כסף מהדיירים, הכסף ילך לטובת בניינים אחרים.

 

[SupermanZW]

משל טוב, וכך יראה לדעתי הנושא, אם וועד הבית מנוהל ע"י אחד מהדיירים, הכסף ישמר לטובת הבניין שעבורו משלמים ועד, אם ניהול הבניין יהיה בידי גורם חיצוני, כי הדיירים עסוקים מידי, או אין להם עיניין לרדוף לגבות כסף מהדיירים, הכסף ילך לטובת בניינים אחרים.

מה שממשלת ישראל החליטה לעשות היא לקחת מעיריות כספי ארנונה שגבו ולחלק אותם לעיריות אחרות שכשלו בניהול עריהן. הערים המנוהלות היטב נענשות והערים הכושלות מקבלות הטבות על חשבון הערים שהיו קודם מצליחות אך הממשלה מכשילה אותן. התייחסי לעיריות כאל ועדי בתים ותקבלי את המשל.

 

[Harrington]

מה שממשלת ישראל החליטה לעשות היא לקחת מעיריות כספי ארנונה שגבו ולחלק אותם לעיריות אחרות שכשלו בניהול עריהן. הערים המנוהלות היטב נענשות והערים הכושלות מקבלות הטבות על חשבון הערים שהיו קודם מצליחות אך הממשלה מכשילה אותן. התייחסי לעיריות כאל ועדי בתים ותקבלי את המשל.

עכשיו אם רק היה קשר בין החלטת הממשלה למה שאתה מייחס לה, כמה נחמד יכול היה להיות .

 

[נסיך.333]

מה שממשלת ישראל החליטה לעשות היא לקחת מעיריות כספי ארנונה שגבו ולחלק אותם לעיריות אחרות שכשלו בניהול עריהן. הערים המנוהלות היטב נענשות והערים הכושלות מקבלות הטבות על חשבון הערים שהיו קודם מצליחות אך הממשלה מכשילה אותן. התייחסי לעיריות כאל ועדי בתים ותקבלי את המשל.

ברור שלא קראת או לא הבנת את החוק שהועלה אגב ע"י לפידיוט ולאחר מכן ע"י בנט הגנב

 

[נסיך.333]

משל טוב, וכך יראה לדעתי הנושא, אם וועד הבית מנוהל ע"י אחד מהדיירים, הכסף ישמר לטובת הבניין שעבורו משלמים ועד, אם ניהול הבניין יהיה בידי גורם חיצוני, כי הדיירים עסוקים מידי, או אין להם עיניין לרדוף לגבות כסף מהדיירים, הכסף ילך לטובת בניינים אחרים.

ממש לא, חברות האחזקה מחוייבות בדו"ח על כל אגורה שהן מוציאות לטובת הבניין..
ואיפה שהחברות תפסדנה כסף הן לא יהיו שם..

 

[חורזת באהבה]

ממש לא, חברות האחזקה מחוייבות בדו"ח על כל אגורה שהן מוציאות לטובת הבניין..
ואיפה שהחברות תפסדנה כסף הן לא יהיו שם..​

מצד אחד נכון, מצד שני הם יכולים לבוא עם קבלות בניינים מתוחזקים טוב בסביבת הנכס, מעלה את ערך הנכס.

 

[Harrington]

משוגע אחד הציע שכספי ועד הבית של בניינים שמנוהלים כיאות יועברו לבניינים אחרים שועדי הבתים שלהם כשלו בניהולם.

משל לא רלוונטי כהוא זה. הרשויות שאמורות ליהנות מכספי הקרן לא "כשלו בניהולם" בשום צורה או דרך. הם פשוט התרכזו בבניה למגורים (לרווחת כלל הציבור בישראל) במקום בבניה לעסקים ומסחר (לרווחת קופת אותה רשות בלבד). אין פה שום כשלון, אלא חוסר אגואיסטיות.

גם אין כאן "התנהלות כיאות" של הרשויות התורמות לקרן. יש כאן אגואיסטיות (לגיטימית) שלהן להתרכז בבניה למסחר ועסקים דווקא, על-מנת להעשיר כך את קופתן. זאת על חשבון הציבור הרחב ותוך התעלמות מצרכי המדינה והמעוניינים להוריד את יוקר הדיור.

בקיצור משל חביב, אבל אין לו שום קשר בשום פרט מתוכנו, לקרן הארנונה.

 

[ai27]

משוגע אחד הציע שכספי ועד הבית של בניינים שמנוהלים כיאות יועברו לבניינים אחרים שועדי הבתים שלהם כשלו בניהולם.

אם הם אכן מנוהלים כיאות, מדוע הרחוב לידם מוצף בחסרי-דיור?
ומכיוון שלא מנוהלים כראוי, יש לאפשר לקלוט את כל חסרי הדיור, באזורים המנוהלים היטב
לטובת כולם.

 

[SupermanZW]

אם הם אכן מנוהלים כיאות, מדוע הרחוב לידם מוצף בחסרי-דיור?
ומכיוון שלא מנוהלים כראוי, יש לאפשר לקלוט את כל חסרי הדיור, באזורים המנוהלים היטב
לטובת כולם.

יש ביכולתה של הממשלה ״הפלא ופלא״ גם לבנות ערים חדשות, ובמדינה עם קצב גידול אוכלוסיה גבוה זה מתבקש. צריך ליישב את הנגב, צריך ליישב את הצפון, יש הרבה מקום בנגב ובצפון לבנות ערים חדשות וזה מה שצריכה הממשלה לעשות ולא להעמיס עוד על הערים הכי צפופות במדינה. הנגב מהווה 2/3 משטחה של ישראל אך רק 4% מאוכלוסיית ישראל חיה בו, נראה לך הגיוני?

 

[ai27]

יש ביכולתה של הממשלה ״הפלא ופלא״ גם לבנות ערים חדשות, ובמדינה עם קצב גידול אוכלוסיה גבוה זה מתבקש.

וגם לזה יש התנגדויות, שהפכו למכת מדינה.
לכן צריך להפסיק עם תירוצי הנימבי,
ופשוט לאפשר לבנות.
לתמרץ בנייה ולמסות סחבת בירוקרטית.

צריך ליישב את הנגב, צריך ליישב את הצפון, יש הרבה מקום בנגב ובצפון לבנות ערים חדשות וזה מה שצריכה הממשלה לעשות

גם וגם וגם.
גם לבנות ערים חדשות
גם לאפשר פינוי-בינוי
גם לאפשר בנייה חדשה.
גם לאפשר לגוש דן הפנימי להפוך למנהטן

ולא להעמיס עוד על הערים הכי צפופות במדינה.

בכל מדינה יש את הערים הכי צפופות בה. זה לא דבר רע.

הנגב מהווה 2/3 משטחה של ישראל אך רק 4% מאוכלוסיית ישראל חיה בו, נראה לך הגיוני?

ברור.
המחוזות הצפוניים של קנדה מהווים חצי משטחה, אבל גם 4% לא תמצא שם.
וגם במחוזות ה"צפופים" של קנדה הרוב ריק כי התושבים מצטופפים בערים. אנשים אוהבים ערים, ומרכז העיר מטבעו צפוף.

ערים מהונדסות כמו טמפה שבהן העיר ענקית אך נמוכה ורחבה, הן סיוט אורבני.

 

[SupermanZW]

וגם לזה יש התנגדויות, שהפכו למכת מדינה.
לכן צריך להפסיק עם תירוצי הנימבי,
ופשוט לאפשר לבנות.
לתמרץ בנייה ולמסות סחבת בירוקרטית.

גם וגם וגם.
גם לבנות ערים חדשות
גם לאפשר פינוי-בינוי
גם לאפשר בנייה חדשה.
גם לאפשר לגוש דן הפנימי להפוך למנהטן

בכל מדינה יש את הערים הכי צפופות בה. זה לא דבר רע.

ברור.
המחוזות הצפוניים של קנדה מהווים חצי משטחה, אבל גם 4% לא תמצא שם.
וגם במחוזות ה"צפופים" של קנדה הרוב ריק כי התושבים מצטופפים בערים. אנשים אוהבים ערים, ומרכז העיר מטבעו צפוף.

ערים מהונדסות כמו טמפה שבהן העיר ענקית אך נמוכה ורחבה, הן סיוט אורבני.

הבדל ״קל״ בין הטריטוריות של קנדה לנגב ולצפון: מי שאינם אסקימואים יתקשו מאוד להסתגל למחיה במקומות שבהם הטמפרטורה בשיא החורף מגיעה ל60- מעלות צלזיוס. תעשייה תתקשה מאוד להתקיים במקום שבו ביום חורף טיפוסי נערמים עשרות סנטימטרים של שלג ושבגלל סופות 3-4 חודשים בשנה מסוכן לנהוג בכבישים ואנשים לא יוכלו להגיע למקום עבודתם. האסקימואים החיים בטריטוריות די מנותקים מהעולם המודרני וזה לא מפריע להם, אך מי שרגיל לחיות בעולם המודרני לא יסכים לחיות כמותם. בנגב מגיעים לטמפרטורות קיצוניות של 45 מעלות, אבל מיזוג טוב יכול לפתור את הבעיה. בטריטוריות רבים מהאסקימואים חיים ללא חשמל ואפילו אלה שיש להם חשמל סובלים לעיתים מבעיות באספקתו (הפסקות חשמל) הנובעות מפגעי מזג האוויר (עמודי חשמל שקורסים וכיו״ב). למעט טורונטו, אין בקנדה ערים הסובלות מבעיית צפיפות, הקנדים מודים שבאונטאריו בעיות תכנון חמורות שיכלו להימנע מהן. בשאר הפרובינציות תכנון הערים נעשה הרבה יותר טוב מבאונטאריו.
הערים בקנדה, ככלל, לא צפופות, שטחן גדול ויש בהן יותר בתים צמודי קרקע מבניינים ואף יותר תושבים החיים בבתים צמודי קרקע מאשר בבניינים. טמפה היא לא סיוט אורבני, היא אחת הערים הנעימות למחיה בארה״ב. אם כבר, דווקא מנהטן היא סיוט אורבני.

״אנשים אוהבים ערים״ זו אמירה שמתבססת על מצב קיים, אבל לא על העדפה. אנשים גרים בערים מכיוון שמעדיפים לגור קרוב לעבודה. אנשים שעובדים מהבית ואנשים שלא עובדים (למשל פנסיונרים) מעדיפים לגור מחוץ לערים, אם זה בפרברים, אם זה בCountry side או בRural areas, או אם זה בCommunities מרוחקות מהערים. יש גם אנשים שמוכנים לנסוע שעות רבות לעבודה, אבל הם מעטים יחסית. אמנם בקנדה יש יחסית הרבה כאלה, אבל בכך קנדה יוצאת דופן (זו הסיבה, למשל, שרק מחצית מתושבי נובה סקושה חיים בערים, רק שליש מתושבי ניו בראנזוויק חיים בערים, רק שליש מתושבי אי הנסיך אדוארד חיים בעיר (היחידה שיש בו), רק רבע מתושבי סאסקאצ׳יוואן חיים בערים, רק רבע מתושבי מניטובה חיים בערים, רק רבע מתושבי ניופאונדלנד חיים בערים, וכו׳.) ״החלום הקנדי״ הוא לגור בבית ענק ומבודד יחסית רחוק מהעיר וקרוב לטבע ואת זה עושה כל מי שיכול להרשות לעצמו. בצפון נובה סקושה יש communities רבות שמתפרנסות בעיקר מתיירות, שרוב תושביהן עוסקים זעירים, חלקם הפכו חלק מביתם לעסק. בתי עץ גדולים וישנים אך מתוחזקים היטב שמסביבם נוף ציורי. צעירים שגדלו בהם על פי רוב עוברים להליפקס לאחר סיום לימודיהם העל תיכוניים לשנות הקריירה הראשונות שלהם וכבר אז מתכננים איך לחזור ולהקים עסק עצמאי בתחום העדפתם בו ישתמשו בניסיון שצברו כשכירים וחוזרים כשהם יכולים. לחלק מהמשפחות מספר בתים וחלק מהבתים מושכרים כבתי נופש לתיירים. נדיר למצוא שם בית למכירה, האיזור מבוקש מאוד.

 

[ai27]

הבדל ״קל״ בין הטריטוריות של קנדה לנגב ולצפון: מי שאינם אסקימואים יתקשו מאוד להסתגל למחיה במקומות שבהם הטמפרטורה בשיא החורף מגיעה ל60- מעלות צלזיוס. תעשייה תתקשה מאוד להתקיים במקום שבו ביום חורף טיפוסי נערמים עשרות סנטימטרים של שלג ושבגלל סופות 3-4 חודשים בשנה מסוכן לנהוג בכבישים ואנשים לא יוכלו להגיע למקום עבודתם. האסקימואים החיים בטריטוריות די מנותקים מהעולם המודרני וזה לא מפריע להם, אך מי שרגיל לחיות בעולם המודרני לא יסכים לחיות כמותם. בנגב מגיעים לטמפרטורות קיצוניות של 45 מעלות, אבל מיזוג טוב יכול לפתור את הבעיה. בטריטוריות רבים מהאסקימואים חיים ללא חשמל ואפילו אלה שיש להם חשמל סובלים לעיתים מבעיות באספקתו (הפסקות חשמל) הנובעות מפגעי מזג האוויר (עמודי חשמל שקורסים וכיו״ב).

עמודים שקורסים אלו בעיות של תשתיות עתיקות - היום בונים את תשתיות החשמל והתקשורת תת-קרקעית, ואין עמודים שקורסים.
הבעיה של הטריטוריות הצפוניות - שיש כ"כ מעט אנשים גם לא משקיעים בתשתיות.

לגבי המיזוג - אתה מבין שמזג האוויר בלב הנגב הרבה פחות נוח ממזג האוויר במישור החוף ובצפון
כפי שהאקלים האקרטי בצפון קנדה פחות נוח מהאקלים הסב-ארקטי בדרום קנדה ובחוף בו אתה חי.
דווקא אתה שמתבכיין על החום בישראל - שולח את הישראלים לאור הכי פחות נעים בה?
כמה צבוע...

למעט טורונטו, אין בקנדה ערים הסובלות מבעיית צפיפות, הקנדים מודים שבאונטאריו בעיות תכנון חמורות שיכלו להימנע מהן. בשאר הפרובינציות תכנון הערים נעשה הרבה יותר טוב מבאונטאריו.

הבעיה הכי גדולה בטורונטו - היא העדר "מרכז" תחום (מנהטן).
אם בטורונטו הייתה שכונה מובחנת מרובת מגדלים כדי למקסם תועלת מהצפיפות, היא הייתה מתארגנת כמו ניו-יורק

הערים בקנדה, ככלל, לא צפופות, שטחן גדול ויש בהן יותר בתים צמודי קרקע מבניינים ואף יותר תושבים החיים בבתים צמודי קרקע מאשר בבניינים.

קנדה ככלל - היא שממה שמנוקדת במעט ערים. מן הסתם יש שטח אינסופי,
אבל אם לא מצופפים את מרכז העיר, מקבלים סיוט אורבני: עיר שמצריכה נסיעות ארוכות ולא ניתן לבנות בה תח"צ מתפקד.
אם למשל - יש רחוב מסחרי מרכזי עם בניינים, שמוקף בבנייה נמוכה, אנשים יכולים הגיע לרחוב המרכזי, בו יש מרכזי תעסוקה ומסחר, ולחיות סביר.

טמפה היא לא סיוט אורבני, היא אחת הערים הנעימות למחיה בארה״ב.

היא פשוט סיוט, צריך לנסוע שעה ומעלה בשטח עירוני כדי להגיע לחנות או מרכז קניות ותעסוקה. על תח"צ אין מה לדבר.
פשוט שטח עירוני-דליל שלא נגמר, כי בנו לכולם "צמוד קרקע עם גינה ענקית".

אם כבר, דווקא מנהטן היא סיוט אורבני.

מנהטן - זו שכונה אחת באחת הערים המצליחות בעולם.זו שכונת העסקים הצפופה - שהפכה את ניו-יורק לכזו מצליחה
צמוד לה תמצא שכונות כמו קווינס, ברוקלין וברוקלין, על טהרת בנייני השיכון,
ואת לונג איילנד סטטן איילנד וניו-ג'רזי (שטכנית אינה חלק מהעיר) שבהם תמצא בנייה נמוכה.
השילוב של כל אלו דרך הרכבת התחתית המעולה - מייצרת עיר חזקה מאוד.

מנהטן - היא שכונה שרווקים (זוכר את סיינפלד?) נהנים ממנה, אבל נשואים נוטשים אותה בהדרגה.

״אנשים אוהבים ערים״ זו אמירה שמתבססת על מצב קיים, אבל לא על העדפה. אנשים גרים בערים מכיוון שמעדיפים לגור קרוב לעבודה.

אבל זו בעצם הטרגדיה - כי כשבונים ערים כמו לוס-אנג'לס או טמפה, נוצר מצב שזה כמעט בלתי-אפשרי לגור קרוב לעבודה.
לטמפה אין מרכז תעסוקה, ולוס אנג'לס נחלקת בין שכונות יקרות להחריד, שכונות עוני ופשיעה מזעזעת, או מגורים רחוק מהעיר עם נסיעה ארוכה.

המודל הכי טוב ומצליח - זו שכונה עם מרכז כובד (מנהטן) עם שכונות בעלות צפיפות הדרגתי בהתאם למרחק ממרכז כובד זה,
כאשר רכבת תחתית מחברת את כל אלו לתמהיל מנצח.

אנשים שעובדים מהבית ואנשים שלא עובדים (למשל פנסיונרים) מעדיפים לגור מחוץ לערים, אם זה בפרברים, אם זה בCountry side או בRural areas, או אם זה בCommunities מרוחקות מהערים.

פה סתרת את עצמך - הרי אם הם גרים בפרברים של העיר - מרכז העיר נגיש להם.
אם יש בשכונתם רכבת תחתית טובה עם חנייה, הם נהנים מכל התועלת של עיר - בלי שום חיסרון.

רק מעטים נהנים לחיות בשממה, או בכפרים הנידחים. בכל אירופה ובחלקים מארה"ב, אזורים אלו ננטשים לטובת הערים הגדולות.

יש גם אנשים שמוכנים לנסוע שעות רבות לעבודה, אבל הם מעטים יחסית. אמנם בקנדה יש יחסית הרבה כאלה, אבל בכך קנדה יוצאת דופן (זו הסיבה, למשל, שרק מחצית מתושבי נובה סקושה חיים בערים, רק שליש מתושבי ניו בראנזוויק חיים בערים, רק שליש מתושבי אי הנסיך אדוארד חיים בעיר (היחידה שיש בו), רק רבע מתושבי סאסקאצ׳יוואן חיים בערים, רק רבע מתושבי מניטובה חיים בערים, רק רבע מתושבי ניופאונדלנד חיים בערים, וכו׳.) ״החלום הקנדי״ הוא לגור בבית ענק ומבודד יחסית רחוק מהעיר וקרוב לטבע ואת זה עושה כל מי שיכול להרשות לעצמו.

לכאורה הקנדים הם סתם מוזרים וחריגים. בפועל הפערים בביקושים פשוט עצומים, וזה מנוע המעבר.
קשיש בלי חסכונות יכול למכור דירה בעיר היקרה - ולחיות ברווחה באזור נידח (בית ענק באזור בו לאדמה אין מחיר).

בצפון נובה סקושה יש communities רבות שמתפרנסות בעיקר מתיירות, שרוב תושביהן עוסקים זעירים, חלקם הפכו חלק מביתם לעסק. בתי עץ גדולים וישנים אך מתוחזקים היטב שמסביבם נוף ציורי. צעירים שגדלו בהם על פי רוב עוברים להליפקס לאחר סיום לימודיהם העל תיכוניים לשנות הקריירה הראשונות שלהם וכבר אז מתכננים איך לחזור ולהקים עסק עצמאי בתחום העדפתם בו ישתמשו בניסיון שצברו כשכירים וחוזרים כשהם יכולים.

לא רק בנסיון. השכר בעיר הוא כמעט תמיד טוב מזה שישיגו באזור נידח.
אז משתלם להם לעבור לעיר, לחסוך היטב, עד שיוכלו לקנות את בית החלומות שלהם (להרוויח פחות, אבל בלי משכנתא על הראש)

לחלק מהמשפחות מספר בתים וחלק מהבתים מושכרים כבתי נופש לתיירים.

כן. תיירות עונתית.
אני מכיר מישהו שעל חלקת הלולים שהוא ירש, הוא בנה מתחם-צימרים, בארץ עונת התיירות נמשכת כל השנה - ומתחמים שקיבלו אישור מייצרים רווח אדיר.

נדיר למצוא שם בית למכירה, האיזור מבוקש מאוד.

לא בגלל הביקוש - מכיוון שאזורים אלו דלילים באוכלוסיה ומרובי שטח, לא תקנה שם בית,
אלא תקנה שטח-אדמה - ועליה תבנה בית.

 

[SupermanZW]

עמודים שקורסים אלו בעיות של תשתיות עתיקות - היום בונים את תשתיות החשמל והתקשורת תת-קרקעית, ואין עמודים שקורסים.
הבעיה של הטריטוריות הצפוניות - שיש כ"כ מעט אנשים גם לא משקיעים בתשתיות.

לגבי המיזוג - אתה מבין שמזג האוויר בלב הנגב הרבה פחות נוח ממזג האוויר במישור החוף ובצפון
כפי שהאקלים האקרטי בצפון קנדה פחות נוח מהאקלים הסב-ארקטי בדרום קנדה ובחוף בו אתה חי.
דווקא אתה שמתבכיין על החום בישראל - שולח את הישראלים לאור הכי פחות נעים בה?
כמה צבוע...

הבעיה הכי גדולה בטורונטו - היא העדר "מרכז" תחום (מנהטן).
אם בטורונטו הייתה שכונה מובחנת מרובת מגדלים כדי למקסם תועלת מהצפיפות, היא הייתה מתארגנת כמו ניו-יורק

קנדה ככלל - היא שממה שמנוקדת במעט ערים. מן הסתם יש שטח אינסופי,
אבל אם לא מצופפים את מרכז העיר, מקבלים סיוט אורבני: עיר שמצריכה נסיעות ארוכות ולא ניתן לבנות בה תח"צ מתפקד.
אם למשל - יש רחוב מסחרי מרכזי עם בניינים, שמוקף בבנייה נמוכה, אנשים יכולים הגיע לרחוב המרכזי, בו יש מרכזי תעסוקה ומסחר, ולחיות סביר.

היא פשוט סיוט, צריך לנסוע שעה ומעלה בשטח עירוני כדי להגיע לחנות או מרכז קניות ותעסוקה. על תח"צ אין מה לדבר.
פשוט שטח עירוני-דליל שלא נגמר, כי בנו לכולם "צמוד קרקע עם גינה ענקית".

מנהטן - זו שכונה אחת באחת הערים המצליחות בעולם.זו שכונת העסקים הצפופה - שהפכה את ניו-יורק לכזו מצליחה
צמוד לה תמצא שכונות כמו קווינס, ברוקלין וברוקלין, על טהרת בנייני השיכון,
ואת לונג איילנד סטטן איילנד וניו-ג'רזי (שטכנית אינה חלק מהעיר) שבהם תמצא בנייה נמוכה.
השילוב של כל אלו דרך הרכבת התחתית המעולה - מייצרת עיר חזקה מאוד.

מנהטן - היא שכונה שרווקים (זוכר את סיינפלד?) נהנים ממנה, אבל נשואים נוטשים אותה בהדרגה.

אבל זו בעצם הטרגדיה - כי כשבונים ערים כמו לוס-אנג'לס או טמפה, נוצר מצב שזה כמעט בלתי-אפשרי לגור קרוב לעבודה.
לטמפה אין מרכז תעסוקה, ולוס אנג'לס נחלקת בין שכונות יקרות להחריד, שכונות עוני ופשיעה מזעזעת, או מגורים רחוק מהעיר עם נסיעה ארוכה.

המודל הכי טוב ומצליח - זו שכונה עם מרכז כובד (מנהטן) עם שכונות בעלות צפיפות הדרגתי בהתאם למרחק ממרכז כובד זה,
כאשר רכבת תחתית מחברת את כל אלו לתמהיל מנצח.

פה סתרת את עצמך - הרי אם הם גרים בפרברים של העיר - מרכז העיר נגיש להם.
אם יש בשכונתם רכבת תחתית טובה עם חנייה, הם נהנים מכל התועלת של עיר - בלי שום חיסרון.

רק מעטים נהנים לחיות בשממה, או בכפרים הנידחים. בכל אירופה ובחלקים מארה"ב, אזורים אלו ננטשים לטובת הערים הגדולות.

לכאורה הקנדים הם סתם מוזרים וחריגים. בפועל הפערים בביקושים פשוט עצומים, וזה מנוע המעבר.
קשיש בלי חסכונות יכול למכור דירה בעיר היקרה - ולחיות ברווחה באזור נידח (בית ענק באזור בו לאדמה אין מחיר).

לא רק בנסיון. השכר בעיר הוא כמעט תמיד טוב מזה שישיגו באזור נידח.
אז משתלם להם לעבור לעיר, לחסוך היטב, עד שיוכלו לקנות את בית החלומות שלהם (להרוויח פחות, אבל בלי משכנתא על הראש)

כן. תיירות עונתית.
אני מכיר מישהו שעל חלקת הלולים שהוא ירש, הוא בנה מתחם-צימרים, בארץ עונת התיירות נמשכת כל השנה - ומתחמים שקיבלו אישור מייצרים רווח אדיר.

לא בגלל הביקוש - מכיוון שאזורים אלו דלילים באוכלוסיה ומרובי שטח, לא תקנה שם בית,
אלא תקנה שטח-אדמה - ועליה תבנה בית.

בארה״ב וקנדה התחבורה הציבורית בפרברים גרועה מאוד ובלי רכב פרטי אי אפשר להסתדר. המרכז לא נגיש כל כך לתושבי הפרברים. אתה כנראה קורא לשכונות הרחוקות מהמרכז או לערים סמוכות לעיר גדולה בשם פרברים, אך לא זו הכוונה. פרברים הם ישובים קטנים הסמוכים לערים ולא השכונות הרחוקות מהמרכז. בישראל אתה יכול לומר למשל שחולון היא פרבר של תל אביב, בקנדה אתה לא יכול לומר שרוקינגהאם היא פרבר של הליפקס, פשוט כי היא שכונה בהליפקס, אתה יכול לומר שטימברלי היא פרבר של הליפקס, אבל היא לא עיר, אלא ישוב קטן סמוך להליפקס. מי שגר בטימברלי לא יכול להסתדר ללא רכב פרטי.

יש רבים שנהנים לחיות ב״שממה״, אבל מכיוון שאתה לא מוצא מקומות אלה אטרקטיבים לא ביקרת בהם ולא דיברת עם אנשים שחיים בהם. הנטישה היא לרוב זמנית, עד שיוכלו לחזור.

 

[ai27]

בארה״ב וקנדה התחבורה הציבורית בפרברים גרועה מאוד ובלי רכב פרטי אי אפשר להסתדר. המרכז לא נגיש כל כך לתושבי הפרברים.

ככה זה בכל מקום.
להנגיש את הפרברים זה לא כלכלי - אבל אם יש בקצה השכונה תחנת רכבת עם חנייה בשפע - השכונה מחוברת לתח"צ המעולה.
ככה מחברים את הפרברים בהם הדגש הוא רכב פרטי - עם מרכז העיר שבו מתניידים עם רכבת.

אתה כנראה קורא לשכונות הרחוקות מהמרכז או לערים סמוכות לעיר גדולה בשם פרברים, אך לא זו הכוונה. פרברים הם ישובים קטנים הסמוכים לערים ולא השכונות הרחוקות מהמרכז.

ההפרדה שאתה מדבר עליה היא מנהלית וטכנית - לא מהותית
האזור שצמוד לעיר ויש בו בתים פרטיים בלי סוף - זה הפרברים.

בישראל אתה יכול לומר למשל שחולון היא פרבר של תל אביב,

האמת שלא - בחולון הרי הבנייה דומה לזו של ברוקלין: חלק מאותו מטרופולין
אז הייתי אומר שבמצב נורמאלי - היו מאחדים רשויות ואלו היו 2 שכונות באותה עיר.

אחותי גרה בשכונה של בתים פרטיים בצפון רמת גן. נראה מאוד הזוי בהתחשב בשאר העיר,
במזרח פתח-תקווה, הרחוקה יותר (אבל מחוברת לרכבת התחתית) דירות קרקע הם כבר מאוד נפוצים.

בקנדה אתה לא יכול לומר שרוקינגהאם היא פרבר של הליפקס, פשוט כי היא שכונה בהליפקס, אתה יכול לומר שטימברלי היא פרבר של הליפקס, אבל היא לא עיר, אלא ישוב קטן סמוך להליפקס. מי שגר בטימברלי לא יכול להסתדר ללא רכב פרטי.

ושוב - אתה מדבר על חלוקה מנהלית, לא על מהות.
קח למשל את הקריות:
קריית חיים היא שכונה של חיפה, וצמוד אליה יש את קריית מוצקין שהיא עיר נפרדת,
שתיהן במרחק של קילומטרים מחיפה עצמה - אבל מחוברות לחיפה התחתית במטרונית: תח"צ עילי במסלול נפרד.
הסטורית, שתיהן היו פרברים של חיפה, בשתיהן יש הסטורית בנייה נמוכה ובהמשך בינונית (למרות שבצפון מוצקין התפתח בעשור האחרון אזור רווי מגדלים)
לפני שהייתה מטרונית ניוד ללא רכב היה הרבה פחות נוח,
היום - הייתי יכול לוותר על הרכב השני בקלות. כשהוא יתקלקל/יעבור תאונה, יתכן שפשוט לא אקנה רכב במקומו.

יש רבים שנהנים לחיות ב״שממה״, אבל מכיוון שאתה לא מוצא מקומות אלה אטרקטיבים לא ביקרת בהם ולא דיברת עם אנשים שחיים בהם. הנטישה היא לרוב זמנית, עד שיוכלו לחזור.

יצא לי לדבר עם קיבוצניקים ובני מושבים מרוחקים. גם הם מספרים שמתרגלים לשממה ומתאהבים בה.
אבל חלק גדול מהילדים עוזבים ולא חוזרים.
בכל העולם נוטשים את השממה, לטובת הערים.

בישראל, נראה שהפתרון הוא חיזוק התחבורה הכבישית
כשיש אוטוסטרדות, הערים הפריפריאליות קולטות אנשים שעובדים במיקומים מרכזיים יותר,
הופכות בעצמן לעשירות ואטרקטיביות יותר,
ונותנות שירותים טובים יותר ליישובים הזעירים סביבן.

 

[SupermanZW]

ככה זה בכל מקום.
להנגיש את הפרברים זה לא כלכלי - אבל אם יש בקצה השכונה תחנת רכבת עם חנייה בשפע - השכונה מחוברת לתח"צ המעולה.
ככה מחברים את הפרברים בהם הדגש הוא רכב פרטי - עם מרכז העיר שבו מתניידים עם רכבת.

ההפרדה שאתה מדבר עליה היא מנהלית וטכנית - לא מהותית
האזור שצמוד לעיר ויש בו בתים פרטיים בלי סוף - זה הפרברים.

האמת שלא - בחולון הרי הבנייה דומה לזו של ברוקלין: חלק מאותו מטרופולין
אז הייתי אומר שבמצב נורמאלי - היו מאחדים רשויות ואלו היו 2 שכונות באותה עיר.

אחותי גרה בשכונה של בתים פרטיים בצפון רמת גן. נראה מאוד הזוי בהתחשב בשאר העיר,
במזרח פתח-תקווה, הרחוקה יותר (אבל מחוברת לרכבת התחתית) דירות קרקע הם כבר מאוד נפוצים.

ושוב - אתה מדבר על חלוקה מנהלית, לא על מהות.
קח למשל את הקריות:
קריית חיים היא שכונה של חיפה, וצמוד אליה יש את קריית מוצקין שהיא עיר נפרדת,
שתיהן במרחק של קילומטרים מחיפה עצמה - אבל מחוברות לחיפה התחתית במטרונית: תח"צ עילי במסלול נפרד.
הסטורית, שתיהן היו פרברים של חיפה, בשתיהן יש הסטורית בנייה נמוכה ובהמשך בינונית (למרות שבצפון מוצקין התפתח בעשור האחרון אזור רווי מגדלים)
לפני שהייתה מטרונית ניוד ללא רכב היה הרבה פחות נוח,
היום - הייתי יכול לוותר על הרכב השני בקלות. כשהוא יתקלקל/יעבור תאונה, יתכן שפשוט לא אקנה רכב במקומו.

יצא לי לדבר עם קיבוצניקים ובני מושבים מרוחקים. גם הם מספרים שמתרגלים לשממה ומתאהבים בה.
אבל חלק גדול מהילדים עוזבים ולא חוזרים.
בכל העולם נוטשים את השממה, לטובת הערים.

בישראל, נראה שהפתרון הוא חיזוק התחבורה הכבישית
כשיש אוטוסטרדות, הערים הפריפריאליות קולטות אנשים שעובדים במיקומים מרכזיים יותר,
הופכות בעצמן לעשירות ואטרקטיביות יותר,
ונותנות שירותים טובים יותר ליישובים הזעירים סביבן.

חלק גדול עוזבים את ה״שממה״ ולא חוזרים כי לא יכולים לחזור, מסיבות שונות, עיקרן כלכליות, כמו למשל שאין יתכנות לעסק שהיו מעוניינים להקים באותה ״שממה״ או שבית באותה ״שממה״, למרות היותה מרוחקת, עולה יותר מדירה בעיר. כך למעשה קרה שב״שממות״ בארה״ב וקנדה למשפחות מסויימות בעלות על בתים רבים שרובם מושכרים עונתית בלבד, בתקופות התיירות, הן למעשה קנו את הבתים ממשפחות אחרות שעזבו. יש ״שממות״ כאלה שיש בהן פי 3 עד 4 בתים שאינם משמשים למגורי קבע (אלא להשכרה עונתית) מבתים שמשמשים למגורי קבע.

אם פרברים הם רק אזורים שצמודים לעיר ובהם בתים צמודי קרקע ״בלי סוף״ הרי בישראל אתה מתכוון בהכרח רק למושבים וקיבוצים שסמוכים לערים. אין ישובים אחרים בישראל שסמוכים לערים ויש בהם רק בתים פרטיים. לעומת זאת בארה״ב ובקנדה יש עיירות, כפרים, hamlets, וcommunities שבהם רק בתים פרטיים. חלקם סמוכים לערים (ואז הם נחשבים פרברים), חלקם לא (ואז הם לא פרברים).

בגרמניה, שבה אוטוסטרדות איכותיות (הכי טובות בעולם), מסביב לכל עיר יש פרברים עם בתים פרטיים בלבד, אבל התחבורה הציבורית בפרברים לוקה בחסר ברוב העולם (גם בגרמניה). דוגמה יוצאת דופן היא פראג, שגם לפרבריה תחבורה ציבורית איכותית, בינתיים לא הייתי במקומות אחרים שבהם פרברים נהנים מתחבורה ציבורית טובה.

לדעתי, רוב האנשים רוצים לגור ב״שממה״ אבל לא יכולים להרשות לעצמם (במהלך שנות עבודתם), אצל חלקם הסיבה היא פחד מלהיות עצמאים (תעסוקתית) והעדפה להיות שכירים. ב״שממות״ אין איפה להיות שכיר, או שאתה עצמאי או שאין לך דרך להתפרנס.

 

[ai27]

חלק גדול עוזבים את ה״שממה״ ולא חוזרים כי לא יכולים לחזור, מסיבות שונות, עיקרן כלכליות, כמו למשל שאין יתכנות לעסק שהיו מעוניינים להקים באותה ״שממה״ או שבית באותה ״שממה״, למרות היותה מרוחקת, עולה יותר מדירה בעיר.

למה בעצם? אתה בטוח שלא עבדו עליך?
הרי בעיר הקרקע יקרה, ובשממה - כמו זבל.

בגלל זה בעיר מצטופפים בדירות קטנטנות
ובשממה קונים שטח גדול, ובונים עליו בית ענקי, כי הכל עולה גרושים.

כך למעשה קרה שב״שממות״ בארה״ב וקנדה למשפחות מסויימות בעלות על בתים רבים שרובם מושכרים עונתית בלבד, בתקופות התיירות, הן למעשה קנו את הבתים ממשפחות אחרות שעזבו.

אז בעצם אתה מודה ששיקרת - וכן מוצאים בשממה דירות.

יש ״שממות״ כאלה שיש בהן פי 3 עד 4 בתים שאינם משמשים למגורי קבע (אלא להשכרה עונתית) מבתים שמשמשים למגורי קבע.

כן, צימרים - מוכר גם בארץ.

אם פרברים הם רק אזורים שצמודים לעיר ובהם בתים צמודי קרקע ״בלי סוף״ הרי בישראל אתה מתכוון בהכרח רק למושבים וקיבוצים שסמוכים לערים.

לא - כי בקיבוצים ובמושבים, יש שטח בנוי מצומצם שמוקף בשדות...
אני מדבר על ערים ושכונות שבהם הכל דירות קרקע. פעם היו יותר כאלו, ישראל כבר צפופה מספיק ואין הצדקה לבנות ככה.
כל עיר מפתחת מרכז עם כמה מגדלים.

אין ישובים אחרים בישראל שסמוכים לערים ויש בהם רק בתים פרטיים.

יש שכונות - כמו השכונה של אחותי ברמת-גן, ואפילו בתל-אביב תמצא שכונות על טהרת בתים פרטיים.
בארה"ב, זה פשוט התפתח באופן מעגלי - לפי מרחקים ממרכז העיר, ומגבלות טופוגרפיות (ניו יורק מדהימה מהבחינה הזו)

לעומת זאת בארה״ב ובקנדה יש עיירות, כפרים, hamlets, וcommunities שבהם רק בתים פרטיים. חלקם סמוכים לערים (ואז הם נחשבים פרברים), חלקם לא (ואז הם לא פרברים).

אכן - ולפעמים יש מצב שבו פרברים כאלו מתרחבים ומתחברים לשטיח ענקי אחד. סביב המטרופולין.

בגרמניה, שבה אוטוסטרדות איכותיות (הכי טובות בעולם), מסביב לכל עיר יש פרברים עם בתים פרטיים בלבד, אבל התחבורה הציבורית בפרברים לוקה בחסר ברוב העולם (גם בגרמניה).

לא רק בגרמניה - זה תהליך טבעי
בחלק גדול מהערים עצמם, תמצא את השיכונים הישנים, שבהם מצטופפת אוכלוסית מהגרים "פחות נעימה",
אז המקומיים - עוברים בהדרגה למגדלים היקרים או לפרברים.
אבל הכפרים שרחוקים מערים - ננטשים.

דוגמה יוצאת דופן היא פראג, שגם לפרבריה תחבורה ציבורית איכותית, בינתיים לא הייתי במקומות אחרים שבהם פרברים נהנים מתחבורה ציבורית טובה.

פעם הבאה שאתה בישראל, בוא לקריות.

לדעתי, רוב האנשים רוצים לגור ב״שממה״ אבל לא יכולים להרשות לעצמם (במהלך שנות עבודתם), אצל חלקם הסיבה היא פחד מלהיות עצמאים (תעסוקתית) והעדפה להיות שכירים. ב״שממות״ אין איפה להיות שכיר, או שאתה עצמאי או שאין לך דרך להתפרנס.

המספרים מראים שהמצב הפוך:
בכל מדינה מערבית שלא צומחת, יש ערי שממה שפשוט ננטשים: הנדל"ן הופך להיות חסר ערך.
מודל של עצמאי זה מודל לא יציב כלכלית, כל משבר יכול לגרום לך לקרוס
המודל הכלכלי הכי יציב - זה מודל שבו אחד מבני הזוג הוא שכיר במקצוע יציב,
והשני מתפרע עם העצמאות שלו. מזנק למעלה, מדשדש שנים ארוכות, בידיעה שיש גב כלכלי.

אצלנו - אני השכיר היציב, ואשתי עצמאית.
אצל הורי - זה היה הפוך. אבא היה העצמאי

 

[SupermanZW]

למה בעצם? אתה בטוח שלא עבדו עליך?
הרי בעיר הקרקע יקרה, ובשממה - כמו זבל.

בגלל זה בעיר מצטופפים בדירות קטנטנות
ובשממה קונים שטח גדול, ובונים עליו בית ענקי, כי הכל עולה גרושים.

אז בעצם אתה מודה ששיקרת - וכן מוצאים בשממה דירות.

כן, צימרים - מוכר גם בארץ.

לא - כי בקיבוצים ובמושבים, יש שטח בנוי מצומצם שמוקף בשדות...
אני מדבר על ערים ושכונות שבהם הכל דירות קרקע. פעם היו יותר כאלו, ישראל כבר צפופה מספיק ואין הצדקה לבנות ככה.
כל עיר מפתחת מרכז עם כמה מגדלים.

יש שכונות - כמו השכונה של אחותי ברמת-גן, ואפילו בתל-אביב תמצא שכונות על טהרת בתים פרטיים.
בארה"ב, זה פשוט התפתח באופן מעגלי - לפי מרחקים ממרכז העיר, ומגבלות טופוגרפיות (ניו יורק מדהימה מהבחינה הזו)

אכן - ולפעמים יש מצב שבו פרברים כאלו מתרחבים ומתחברים לשטיח ענקי אחד. סביב המטרופולין.

לא רק בגרמניה - זה תהליך טבעי
בחלק גדול מהערים עצמם, תמצא את השיכונים הישנים, שבהם מצטופפת אוכלוסית מהגרים "פחות נעימה",
אז המקומיים - עוברים בהדרגה למגדלים היקרים או לפרברים.
אבל הכפרים שרחוקים מערים - ננטשים.

פעם הבאה שאתה בישראל, בוא לקריות.

המספרים מראים שהמצב הפוך:
בכל מדינה מערבית שלא צומחת, יש ערי שממה שפשוט ננטשים: הנדל"ן הופך להיות חסר ערך.
מודל של עצמאי זה מודל לא יציב כלכלית, כל משבר יכול לגרום לך לקרוס
המודל הכלכלי הכי יציב - זה מודל שבו אחד מבני הזוג הוא שכיר במקצוע יציב,
והשני מתפרע עם העצמאות שלו. מזנק למעלה, מדשדש שנים ארוכות, בידיעה שיש גב כלכלי.

אצלנו - אני השכיר היציב, ואשתי עצמאית.
אצל הורי - זה היה הפוך. אבא היה העצמאי

אם תחפש בית ב״שממה״ לא תמצא, לזה אני מתכוון שאני אומר שאין בתים למכירה. מי שגר ב״שממה״ מכיר את כל השכנים שלו, אלה ישובים קטנים מאוד שבהם כולם מכירים את כולם. אם משפחה עוזבת משפחה אחרת תקנה את הבית שלה, לא תראה פרסום באתרי נדל״ן. גם אם האדמה הייתה ב״חינם״, עלות הבנייה לבית גדול היא גבוהה ועלות החיבור לתשתיות גבוהה אף היא. מעטים אלה שמוכנים להתעסק עם בנייה. מי שנחוש בדעתו לעבור ל״שממה״ צריך להתחבר לאנשים שגרים ב״שממה״ ולקוות שיספרו לו אם ישמעו על בית שמיועד למכירה, אין דרך אחרת.

ערים שננטשות ננטשות בגלל שהענף העיקרי שפירנס את תושבי העיר קרס, אבל בישובי ״שממה״ (מן הסתם לא מדובר בערים) אין כזה דבר. יש community בשם Tilt בניופאונדלנד שיש בו רק 4 תושבי קבע, שתי משפחות, אבל יש בו בערך 50 בתים, כולם שייכים לאותן שתי משפחות ומושכרים עונתית. המשפחות הללו הפכו לעשירות ואין סיכוי שיעזבו, מדובר על שני זוגות, ארבעת התושבים עברו את גיל הפרישה וילדיהם חיים בישובים אחרים, ילדיהם מתכננים לחזור לשם כשיפרשו בעצמם. הייתה ב2019 כתבה על אותה community ובאמצעותה הסבירו איך למרות מספר התושבים הנמוך באופן בלתי הגיוני אין סיכוי שתינטש לגמרי. בניופאונדלנד במיוחד ניתן למצוא communities עם מספר חד ספרתי של תושבים, אבל לא ישובי רפאים (שאין בהם תושבים בכלל), בארה״ב יש ישובים נטושים לגמרי, ויש מעטים כאלה בBritish Columbia בקנדה, אבל בפרובינציות אחרות לא שמעתי על יישובים נטושים. בנובה סקושה יש ישוב אחד עם מספר חד-ספרתי של תושבים (8 אם אינני טועה) בשם Gilbert's cove, המקום נחשב לפנינה תיירותית. הנדל״ן לא הופך לחסר ערך, אם תנסה פעם לקנות בית כזה תגלה בעצמך. מה שכן, אם תבנה בית תמכור במחיר הפסד, לא תוכל לכסות את עלות הבנייה והחיבור לתשתיות, אבל המחיר יישאר יציב.

כפרים ננטשים בכל העולם, עם הירידה בכמות העוסקים בחקלאות, אך הישובים שציינתי אינם כפרים.

 

[נסיך.333]

יש ביכולתה של הממשלה ״הפלא ופלא״ גם לבנות ערים חדשות, ובמדינה עם קצב גידול אוכלוסיה גבוה זה מתבקש. צריך ליישב את הנגב, צריך ליישב את הצפון, יש הרבה מקום בנגב ובצפון לבנות ערים חדשות וזה מה שצריכה הממשלה לעשות ולא להעמיס עוד על הערים הכי צפופות במדינה. הנגב מהווה 2/3 משטחה של ישראל אך רק 4% מאוכלוסיית ישראל חיה בו, נראה לך הגיוני?

ומי אתה חושב רוצה לגור שם?
שיפתרו קודם את בעיות הפרוטקשן שם ואז שיבנו עוד ערים