hayapollak
New member
משתפת רגשות עצבות
חייבת לומר את האמת, אתמול לאחר שקראתי את הודעתה של הסטודנטית למינהל עסקים (בכמה פורומים) שמבקשת משתתפים למחקר בנושא קריירה-זוגיות,הגשמה עצמית, הרגשתי די כעוסה על כך שבמאה ה-21 באוניברסיטה ישראלית,מכינים מחקרים בנושא השפעת הזוגיות על הקריירה ואפילו לא טורחים להקצות פרק לקרירה במצב של חד הוריות.הנושא העסיק את מחשבותי במשך כל היום. לא יודעת להסביר מדוע העניין גרם לי לכעס מסויים ובעיקר לעצבות. בדרך כלל אני חייה את חיי, לא שייכת לארגון זה או אחר,לקבוצה כזאת או אחרת ועל אף היותי אם חד-הורית מבחירה, רצון ואהבה אינני נושאת את דגל החד-הוריות בחברה או רואה בכך מצב המצריך התייחסות מיוחדת. אלא מה - הנושא המחקרי הזה נראה בעיני מיושן, לא עדכני ומתקשר יותר להתייחסות הכללית שהיתה ל בעבר באשר ללימודים אקדמאיים שמספקים תואר,הכרה וכרטיס זיהוי לסטודנט (אינני מקלה ראש ברמת הלימודים הנדרשת בכל תחום ותחום)בחברה אלא שהלימודים הקונבנציונאלים הנ"ל הם לימודים על הנייר ולא תמיד משקפים את המציאות העכשווית.כלומר לוקים בחסר.וכך היה תמיד - עצם הלימוד מתייחחס ומתמקד בעבר ולא בהווה ובעתיד.( בכל מקרה לא זה הנושא עליו אני מתמקדת). מה שאני כן מנסה להעביר כאן זה שעצם הנושא המחקרי גרם לי להרגיש כאילו לא קיימת המציאות של קריירה,הגשמה עצמית והורות (חד). נזכרתי בוורג'יניה וולף הסופרת שבתחילת המאה ה-20 טענה שאשה צריכה חדר משלה. דבר שלי ברור מאד ואני מאמינה במערכת זוגית אך לא בהכרח בנישואין במתכונת מיושנת - הספר שדיברנו עליו אישה ליד הים - הוא דוגמא מצויינת למה שנשים מרגישות,חוות,או מייחלות בנישואין - הכרה בזכות עצמן, אהבה וזוגיות ומרחב מחייה - מקום לצמיחה. להבדיל מוורג'יניה וולף אני טוענת שאשה צריכה מחשב משלה. לא של הבעל ולא מחשב של ילדיה אישה צריכה מחשב משלה ואם אתן יורדות לסוף דעתי המחשב כאן הוא לא רק מחשב אלא סימבול לחופש אישי. בקיצור, בערב השתתפתי בפגישת מאמנים - מאד רציתי לשתף את עמיתי, לספר על המחקר ועל תחושותי לגביו משום שכמאמנת אישית, כאישה,כאדם, אני פוגשת נשים רבות שחוות קשיים לצמוח ולהתפתח ליד בעל קרייריסט, אני פוגשת נשים מאד יצירתיות שבגלל אמהות לבד או ביחד מתמסרות לתפקידי המשפחה ומדחיקות את הצורך להתפתח ולצמוח (אנרגיות חסרות, מצב כספי דחוק,הצורך להיות שם תמיד עבור הבעל והילדים וכו') יש נשים שכל כך שלמות עם התפקידים שלהן בתא המשפחתי שהן פשוט לא זוכרות שיש להן עוצמות,כשרונות וכישורים בתחומי חיים אחרים, בקיצור לו רק ניתן היה להן לשבת בחדר משלהן, ליד מחשב שלהן, מספר שעות קבוע ביום - מי יודע לאן הן היו מגיעות.... אני מרגישה שאסור לי לוותר על הזכות להיות שם עבורןולהראות להן שההגשמה העצמית שלהן חשובה לאושרן.אישה מאושרת מקרינה על סביבתה והמשפחה כולה יוצאת נשכרת ואין זה משנה אם זו משפחה של זוג הורים או חד. אני מברכת כל אישה שחייה חיים של אהבה,הרמוניה,יצירה ועשייה באשר היא. (והמחשב הפרטי שלה הוא רק סמל.) *תודה שקראתן.
חייבת לומר את האמת, אתמול לאחר שקראתי את הודעתה של הסטודנטית למינהל עסקים (בכמה פורומים) שמבקשת משתתפים למחקר בנושא קריירה-זוגיות,הגשמה עצמית, הרגשתי די כעוסה על כך שבמאה ה-21 באוניברסיטה ישראלית,מכינים מחקרים בנושא השפעת הזוגיות על הקריירה ואפילו לא טורחים להקצות פרק לקרירה במצב של חד הוריות.הנושא העסיק את מחשבותי במשך כל היום. לא יודעת להסביר מדוע העניין גרם לי לכעס מסויים ובעיקר לעצבות. בדרך כלל אני חייה את חיי, לא שייכת לארגון זה או אחר,לקבוצה כזאת או אחרת ועל אף היותי אם חד-הורית מבחירה, רצון ואהבה אינני נושאת את דגל החד-הוריות בחברה או רואה בכך מצב המצריך התייחסות מיוחדת. אלא מה - הנושא המחקרי הזה נראה בעיני מיושן, לא עדכני ומתקשר יותר להתייחסות הכללית שהיתה ל בעבר באשר ללימודים אקדמאיים שמספקים תואר,הכרה וכרטיס זיהוי לסטודנט (אינני מקלה ראש ברמת הלימודים הנדרשת בכל תחום ותחום)בחברה אלא שהלימודים הקונבנציונאלים הנ"ל הם לימודים על הנייר ולא תמיד משקפים את המציאות העכשווית.כלומר לוקים בחסר.וכך היה תמיד - עצם הלימוד מתייחחס ומתמקד בעבר ולא בהווה ובעתיד.( בכל מקרה לא זה הנושא עליו אני מתמקדת). מה שאני כן מנסה להעביר כאן זה שעצם הנושא המחקרי גרם לי להרגיש כאילו לא קיימת המציאות של קריירה,הגשמה עצמית והורות (חד). נזכרתי בוורג'יניה וולף הסופרת שבתחילת המאה ה-20 טענה שאשה צריכה חדר משלה. דבר שלי ברור מאד ואני מאמינה במערכת זוגית אך לא בהכרח בנישואין במתכונת מיושנת - הספר שדיברנו עליו אישה ליד הים - הוא דוגמא מצויינת למה שנשים מרגישות,חוות,או מייחלות בנישואין - הכרה בזכות עצמן, אהבה וזוגיות ומרחב מחייה - מקום לצמיחה. להבדיל מוורג'יניה וולף אני טוענת שאשה צריכה מחשב משלה. לא של הבעל ולא מחשב של ילדיה אישה צריכה מחשב משלה ואם אתן יורדות לסוף דעתי המחשב כאן הוא לא רק מחשב אלא סימבול לחופש אישי. בקיצור, בערב השתתפתי בפגישת מאמנים - מאד רציתי לשתף את עמיתי, לספר על המחקר ועל תחושותי לגביו משום שכמאמנת אישית, כאישה,כאדם, אני פוגשת נשים רבות שחוות קשיים לצמוח ולהתפתח ליד בעל קרייריסט, אני פוגשת נשים מאד יצירתיות שבגלל אמהות לבד או ביחד מתמסרות לתפקידי המשפחה ומדחיקות את הצורך להתפתח ולצמוח (אנרגיות חסרות, מצב כספי דחוק,הצורך להיות שם תמיד עבור הבעל והילדים וכו') יש נשים שכל כך שלמות עם התפקידים שלהן בתא המשפחתי שהן פשוט לא זוכרות שיש להן עוצמות,כשרונות וכישורים בתחומי חיים אחרים, בקיצור לו רק ניתן היה להן לשבת בחדר משלהן, ליד מחשב שלהן, מספר שעות קבוע ביום - מי יודע לאן הן היו מגיעות.... אני מרגישה שאסור לי לוותר על הזכות להיות שם עבורןולהראות להן שההגשמה העצמית שלהן חשובה לאושרן.אישה מאושרת מקרינה על סביבתה והמשפחה כולה יוצאת נשכרת ואין זה משנה אם זו משפחה של זוג הורים או חד. אני מברכת כל אישה שחייה חיים של אהבה,הרמוניה,יצירה ועשייה באשר היא. (והמחשב הפרטי שלה הוא רק סמל.) *תודה שקראתן.
