מתוך הספר ``אינטלגנציה רגשית``
בעיות ביחסים מעוררות דיכאון, במיוחד אצל אנשים צעירים, הקושי מתגלה ביחסים בין ילדים והורים באותה תדירות שהוא מתגלה ביחסים בין ילדים ובני-גילם. לעתים תדירות, ילדים ונערים מדוכאים אינם מסוגלים או אינם רוצים לדבר על עצבותם. נראה שנבצר מהם לסמן את תחושותיהם במדויק, ותחת זאת הם מראים רגזנות קודרת, אי-סבלנות, רגישות מופרזת וזעם - במיוחד כלפי הוריהם. תופעה זו, בפני עצמה, מקשה על ההורים עוד יותר להציע את התמיכה ווההדרכה הרגשית שהילד המדוכא נזקק להן. הפתרון הוא: להיות שם עבורם. הצרה שהילדים, בהתנהגותם הזו, לוחצים לנו על ``כפתורים בנשמה`` שגורמים לנו לאבד את היכולת להיות שם בשבילם, להיות קשובים. הם מגרים לנו את אותן נקודות חולשה, את אותה תחושת כישלון שאנחנו סוחבים איתנו משנים. ומוציאים מאיתנו תגובות שהלוואי שלא היו לנו. הדרך להיפטר מאותן ``תגובות שהלוואי שלא היו לנו`` היא ללמוד להכיר ולקבל את עצמנו, על אי המושלמות שלנו, ולהשלים עם עצמנו ו... עם אי המושלמות שלנו. איך עושים את זה? אני מכיר רק דרך אחת והיא לא דרך קלה, אבל שווה ללכת בה.
בעיות ביחסים מעוררות דיכאון, במיוחד אצל אנשים צעירים, הקושי מתגלה ביחסים בין ילדים והורים באותה תדירות שהוא מתגלה ביחסים בין ילדים ובני-גילם. לעתים תדירות, ילדים ונערים מדוכאים אינם מסוגלים או אינם רוצים לדבר על עצבותם. נראה שנבצר מהם לסמן את תחושותיהם במדויק, ותחת זאת הם מראים רגזנות קודרת, אי-סבלנות, רגישות מופרזת וזעם - במיוחד כלפי הוריהם. תופעה זו, בפני עצמה, מקשה על ההורים עוד יותר להציע את התמיכה ווההדרכה הרגשית שהילד המדוכא נזקק להן. הפתרון הוא: להיות שם עבורם. הצרה שהילדים, בהתנהגותם הזו, לוחצים לנו על ``כפתורים בנשמה`` שגורמים לנו לאבד את היכולת להיות שם בשבילם, להיות קשובים. הם מגרים לנו את אותן נקודות חולשה, את אותה תחושת כישלון שאנחנו סוחבים איתנו משנים. ומוציאים מאיתנו תגובות שהלוואי שלא היו לנו. הדרך להיפטר מאותן ``תגובות שהלוואי שלא היו לנו`` היא ללמוד להכיר ולקבל את עצמנו, על אי המושלמות שלנו, ולהשלים עם עצמנו ו... עם אי המושלמות שלנו. איך עושים את זה? אני מכיר רק דרך אחת והיא לא דרך קלה, אבל שווה ללכת בה.
