נא לקרוא ולהגיב!!!
חברים, רציתי לשתף אותכם בדרך בה אני רואה את הסיכסוך הערבי הישראלי, אשמח מאוד לקבל תגובות, הערות והארות: כידוע לכולנו לסיכסוף יש שני צדדים, את הערבי ואת הישראלי יהודי, אני אפתח דווקא בעמדותיהם של הפלשתינאים: הפלשתינאים טוענים כך: אנו גרים בארץ ישראל כאלפיים שנה, עשרות דורות שלנו התיישבו כאן, כאשר באנו לארץ היא הייתה פנויה, לא ידענו שהיא שייכת ליהודים, יום אחד יהודי אחד בא עם חזון וכל היהודים אחריו, הם טוענים שזו הארץ שהובטחה לאבות אבותיהם, אבל אני הערבי, מה אני אשם? אני לא ידעתי של מי הארץ באתי לארץ שוממה והתיישבתי בה. עכשיו אני אלחם עד שארצי תוחזר לי מידיהם של היהודים שגירשו אותי מארצי! היהודים טוענים כך: אבות אבותינו התיישבו פה, לא עזבנו מרצוננו, גורשנו מארצנו והוגלנו ממנה, אבל תמיד חלמנו על הארץ הזאת, שיום אחד נשוב לציון באהבה,זה לא ביתם של הערבים זהו ביתנו, המובטח לנו בספר הספרים המקודש, הלוא הוא התנ"ך. אז אני שואל מי צודק? והתשובה היא שני הצדדים צודקים, לשניהם יש קשר לארץ הזו. וכידוע שכאשר שני הצדדים צודקים, אז נוצרת טרגדיה. ואיזה צד אני אתפוס? אני אתפוס את צד היהודים, אני יהודי, אני אוהב את הארץ אני בסוף השנה הזאת הבאה עלינו לטובה גם אלחם למענה בשורות צ"הל. תיראו, לאורך כל ההיסטוריה עם ישראל היה צריך להילחם כדי לשבת בארצו, אל תגידו עייפנו מלהילחם, כי כאשר נתעייף לא נהיה כאן, נהיה בגולה, ומי שבורח מהארץ שלו הוא לא ציוני. תבינו שאין פתרונות קסם, שני הצדדים צודקים ומי שינצח יזכה בארץ! אני יודע שהערבים באמת מסכנים, וגם אנחנו. אבל אל תרחמו עליהם. לא משום שהם לא זקוקים לרחמים, הם זקוקים ועוד איך. אלא משום שאין אנו יכולים להרשות על עצמינו להיות רגישים כלפי אוייבנו, כאשר אני אלחם בהם לא אלחם מתוך כעס, בגלל שאני מבין למה הם מתנהגים ככה, אני אלחם מתוך רצון וזיקה טהורים להיות בארץ שלי!
חברים, רציתי לשתף אותכם בדרך בה אני רואה את הסיכסוך הערבי הישראלי, אשמח מאוד לקבל תגובות, הערות והארות: כידוע לכולנו לסיכסוף יש שני צדדים, את הערבי ואת הישראלי יהודי, אני אפתח דווקא בעמדותיהם של הפלשתינאים: הפלשתינאים טוענים כך: אנו גרים בארץ ישראל כאלפיים שנה, עשרות דורות שלנו התיישבו כאן, כאשר באנו לארץ היא הייתה פנויה, לא ידענו שהיא שייכת ליהודים, יום אחד יהודי אחד בא עם חזון וכל היהודים אחריו, הם טוענים שזו הארץ שהובטחה לאבות אבותיהם, אבל אני הערבי, מה אני אשם? אני לא ידעתי של מי הארץ באתי לארץ שוממה והתיישבתי בה. עכשיו אני אלחם עד שארצי תוחזר לי מידיהם של היהודים שגירשו אותי מארצי! היהודים טוענים כך: אבות אבותינו התיישבו פה, לא עזבנו מרצוננו, גורשנו מארצנו והוגלנו ממנה, אבל תמיד חלמנו על הארץ הזאת, שיום אחד נשוב לציון באהבה,זה לא ביתם של הערבים זהו ביתנו, המובטח לנו בספר הספרים המקודש, הלוא הוא התנ"ך. אז אני שואל מי צודק? והתשובה היא שני הצדדים צודקים, לשניהם יש קשר לארץ הזו. וכידוע שכאשר שני הצדדים צודקים, אז נוצרת טרגדיה. ואיזה צד אני אתפוס? אני אתפוס את צד היהודים, אני יהודי, אני אוהב את הארץ אני בסוף השנה הזאת הבאה עלינו לטובה גם אלחם למענה בשורות צ"הל. תיראו, לאורך כל ההיסטוריה עם ישראל היה צריך להילחם כדי לשבת בארצו, אל תגידו עייפנו מלהילחם, כי כאשר נתעייף לא נהיה כאן, נהיה בגולה, ומי שבורח מהארץ שלו הוא לא ציוני. תבינו שאין פתרונות קסם, שני הצדדים צודקים ומי שינצח יזכה בארץ! אני יודע שהערבים באמת מסכנים, וגם אנחנו. אבל אל תרחמו עליהם. לא משום שהם לא זקוקים לרחמים, הם זקוקים ועוד איך. אלא משום שאין אנו יכולים להרשות על עצמינו להיות רגישים כלפי אוייבנו, כאשר אני אלחם בהם לא אלחם מתוך כעס, בגלל שאני מבין למה הם מתנהגים ככה, אני אלחם מתוך רצון וזיקה טהורים להיות בארץ שלי!