נותרתי ללא חברים

[עשר לב אדום]

נותרתי ללא חברים

זה מצחיק ואני כבר בוגרת, אמורה לקבל ולהבין שלעיתים מצבים ואנשים משתנים. עובדת קשה עובדת שונה מכל הפקידות/המזכירות/המורות/המדריכות...סוף כל סוף משהו שונה אליו אני מתחברת המשרה בהחלט מכובדת ומשהו שאני בהחלט אוהבת, היו מאבקים שיקבלו אותי ושאתקבל ולבסוף אני שם למרות הקושי. אבל לפתע נעלמו כל מעט מחברותי. זה שנתיים שנותרתי ללא חברים ולאחר ניסיונות זהירים של גיוסים לאחרים נואשתי, בשל כוונות חד כיווניות שלגופי לגילי ולי הן אינן מתאימות. שאלתי עצמי מה קרה לחברה שלי? מה נהיה לחברה שלנו? מה נשתנה? כל כך הרבה שאלות ולהן כל כך הרבה תשובות וכולן כל כך נכונות. אז האמת שאיני חמדנית, מספיקה לי רק אחת אמיתית, נעימה, חמודה וטובה להיות שם גם בשבילה...

 

[מאוכזב78]

כמוני כמוך

קראתי את ההודעה שלך וכל מה שהייתי צריך זה לתרגם ללשון זכר. תיארת בדיוק אבל בדיוק את מה שאני מרגיש כבר זמן רב. כן, גם אני מחוסר חברים, כן, גם אני עובד קשה, וכן גם אני אוהב את העבודה שלי, לא שהיו לי כל כך הרבה חברים בעבר, אבל את המעט שהיו איבדתי עם השנים, חברי ילדות, התפתחו לכיוונים שלהם, רובם הגדול כבר נשוי וחלקם גם עם משפחות, הקשר איתם נעלם כבר מזמן, עוד לפני שעולמם השתנה לחלוטין. חברי הצבא, נעלמו אחד לאחר השני, השתדלתי לשמור על קשר, אבל כשהפסקתי להתקשר הקשר פשוט נותק, כנראה לא ממש היה חשוב להם. בעולם העבודה, המצב קשה יותר, מעט מאוד מאנשים שעבדתי איתם הפכו לחברים גם מחוץ לשעות העבודה. נשארה רק אחת, וגם היא נשואה ובקרוב אמא, הקשר איתה ידע רמות שונות, אבל תמיד נשאר, משני הצדדים, אבל גם עולמה הולך לקבל מהפך, ואני כבר לא אהייה חשוב כשהייתי, בעוד מספר חודשים אשאר לבד לגמרי, עם מעט חברים וירטואלים מהתוכנות והאתרים השונים, גם אני לא אבקש הרבה, רק לא להיות לבד, רק לקבל מעט בחזרה.

 

[עשר לב אדום]

לפחות אנחנו לא לבד בהרגשה הזו

אני מקווה שהכל זמני ושהכאב ותחושת החנק יעלמו במהרה. בינתיים נאחז בכל מה שיפה כמו- מוסיקה טובה, מזג האויר וביופי הפנימי חיצוני של כל מה שזז סביבינו. נטעין אנרגיות לעתיד. בינתיים-