נטיות אובדניות אצל חברה שלי

SweetyGirl18

New member
נטיות אובדניות אצל חברה שלי

שלום לכולם ויום טוב... הרבה זמן לא רשמתי כאן, אך הפעם אני מבקש ייעוץ דחוף בשביל חברה שלי. הגישה שלה לחיים היא שונה משל כל אדם רגיל, היא לא מצליחה להסתדר בעולם כפי שהוא, היא לא יכולה להתמודד עם העולם, עם המצב שבו כולם חייבים ללכת לפי הנורמות, לעשות מה שכולם עושים, ללמוד, לעבוד, לעשות פסיכומטרי להרוויח כסף לקנות בית והכל לפי התוכניות שלימדו אותנו, הסרטים שראינו, שעל פיהם אנחנו פועלים ביומיום. היא כרגע לא במסגרת לימודית, היא פרשה לפני שנתיים, כרגע היא אמורה להיות בכיתה י'א. יש לה הרבה חרדות, היא נכנסת להתקפי חרדה שאחד הקשים היה לפני 3 ימים שבהם היא פשוט התחילה לבכות יום שלם, ואמרה שהיא רוצה למות, התפללה לאלוהים שייקח אותה, היא התחילה להגיד לי מה להגיד לכל אחד ואחד שהיא מכירה, מלות פרידה ואמרה לי לזכור שהיא תמיד אוהבת אותי והיא תמיד אהבה אותי ושאני יהיה חזק ולא אבכה, כי היא יודעת שאני מסוגל להתמודד עם זה. בנוסף היא תמיד טוענת שהיא קיבלה כוחות מיוחדים שהיא מסוגלת לראות רוחות ולדעת מה ייקרה, ושהיא רואה דברים בחלומות במיוחד כשהמוות קרב. על פי דבריה על הלכה לאיזה אחד עם כוחות שכאילו לקח לה את הכוחות לשנה וכו'... היא ממש הפחידה אותי באותו יום, היא אמרה שבעבר היא כבר גרסה כדורים וניסתה לשים קץ לחייה מהסיבה שהיא יודעת שאם היא לא תפעל לפי הנורמות שזה אומר להתחיל ללמוד, להוציא בגרות, לעבוד וכו'... היא רואה עולם אחר, היא חייה במציאות אחר שבה כל אחד עושה מה שבא לו, ושלא חייב לעשות מה שכולם עושים כדי לשרוד, אבל היא אומרת שהיא לא מצליחה לשרוד בעולם הזה כפי שהוא והיא גם לא יכולה לשנות והיא מצפה לעולם טוב יותר. אחרי שיחה איתה באותו יום שבו היא הסבירה לי הכל, היא נרגעה ועכשיו הכל כאילו בסדר, אבל זה מפחיד, במיוחד שהיא ניסתה כבר בעבר לקחת כדורים. יש לה הרבה חרדות ופחדים, היא מפחדת לסוע באוטובוסים, היא נכנסת לדכאון מהר מכל דבר קטן, היא מפחדת לישון לבד ונכנסת להתקפי חרדה קשים כשהיא לבד. קצת רקע משפחתי - אמא שלה נפטרה מסרטן לפני שנתיים, אבא שלה כבר התחתן שוב, מצא אישה ששולטת בו והוא עושה כל מה שהיא רוצה, והיחס שלו לילדים ממש על הפנים, לא אכפת לו, אין ארוחות מסודרת, הכל בלאגן והוא לא מראה אהבה לילדים שלו, זה הגיע למצב שבו כל המשפחה של האמא לא סובלת את האבא. היא הייתה כבר בטיפול פסיכאטרי אבל היא לא חושבת שהוא מסוגל לעזור, הוא הציע טיפול תרופתי והיא סירבה, היא אומרת שהבעיה כאן שהם חושבים שכולם כמו רובוטים ולא מתייחסים לבעיה בגישה נכונה, היא אומרת שמה הוא יכול לעשות כי זאת הגישה שלה לחיים, הוא לא יכול לשנות, והיא לא מסוגלת לעשות שינוי של 180 מעלות בגישה שלה לחיים כי היא גם לא מסוגלת לחיות כמו כולם. מה לעשות איתה? אני דואג לה מאוד ומפחד שייקרה לה משהו, קשה לי לראות אותה סובלת אני אוהב אותה כל כך ואני יהיה תמיד אבל אני לא יודע לאיזה סוג של עזרה אני צריך לפנות?
 

קרן רט

New member
היי

את חברה טובה וטוב שיש אנשים כמוך שאכפת להם מאחרים. נראה שהחברה שלך נפלה לתוך צרוף של כמה דברים שהכניסו אותה עמוק למצב קשה מאוד. צרוף של אישיות רגישה ומרדנית עם טרגדיה של מות האם ועם המצב כיום בבית הוא כמעט קטלני לכל יצור אנושי נורמלי, על אחת כמה וכמה לנערה בגיל ההתבגרות שהיא כל כך רגישה. יש משהו משפיל בללכת לפסיכיאטר שתוקע תרופות ושולח אותך לדרכך. אני יכולה להבין למה היא התקוממה. היא זקוקה לפסיכיאטר שהוא אדם עם נשמה, אדם שיתן לה תמיכה רצופה של טיפול אישי וחם. היא זקוקה לזה, לא רק לתרופות. גם שילוב של פסיכיאטר בשביל תרופות ופסיכולוג כדי לתמוך בה יכול לעבוד. נסי לפנות לגורמים שיכולים לעזור לה: יועצת בית הספר או פסיכולוג בית ספרי יכולים לתת לך מידע. אפשר פנייה לקופת חולים עם בקשה לשמות. אולי כאן בפורום יוכלו לתת לך שמות של פסיכיאטרים או פסיכולוגים כאלה. הוא זקוקה עכשיו להמון תמיכה ואהבה, בנוסף לעזרה תרופתית. נסי לדבר אתה ולהיות איתה כמה שאת יכולה, אם כי קחי בחשבון שאת לא יכולה להחליף מטפל מקצועי. חבל עליה. פשוט נשבר הלב.
 

אמא11

New member
היי סוויטי יקר../images/Emo24.gif

אכן, מזמן לא כתבת, ואם אני לא טועה, גם בפעם האחרונה זה היה בקשר לחברה שלך שפחדה לישון לבד, וההודעה שלך היתה די דומה לעכשיו. משהו מאד מאד לא בסדר ובאמת המצב נשמע "מפחיד". אני חושבת שבתור התחלה כדאי לך מאד להעתיק את ההודעה שכתבת ולהפנות אותה לפסיכולוגים שעונים בפורום פסיכולוגיה קלינית ב"דוקטורס". בניגוד לקרן אני דוקא חושבת שבמצב של חברה שלך צריך, ודחוף, התערבות תרופתית, אפילו לטווח קצר. וכן, הכדורים כן "מסדרים את השכל" מבחינת הגישה לחיים. כבר ראיתי נערה בדיוק במצב כמו שלה, שקיבלה טיפול במינון ממש נמוך(בניגוד למינונים באוסידי) במשך 5 חודשים וזה כן חולל שינוי עצום. בכל אופן היא זקוקה לטיפול (אפילו אם לא תרופתי) של מישהו מקצועי, וכמו שקרן כתבה - חשוב שהוא יהיה אמפטי ובן-אדם. אתה בסך הכל חבר, בן 18 (19?) ואתה יכול רק לתמוך בה ולצערי זה לא מספיק. ואנחנו כאן בפורום יכולים לתת עצות ושוב,המצב גדול עליך וגם עלינו . ההתנגדות שלה לטיפול היא חלק מה"סימפטומים" של הבעיה. ההרגשה, או יותר נכון מין אמונה מלאה כזו ש"אף אחד לא יכול לעזור". ורק קצת לחדד - כשאתה מתאר את הבעיות, דוקא הקטע של לא לחיות לפי הנורמות "כמו כולם" זה לא כל כך שייך. זה לגיטימי. לא כולם חושבים ומתנהגים לפי אותה שבלונה ויש בהחלט אנשים עם חשיבה שונה ודרך חיים שונה וזה לא שלילי וזה לא בא באותה קטגוריה כמו היאוש והסבל. אפשר לא ללמוד ואפשר לא לעשות פסיכומטרי ולא לחשוב על בית ומשכנתא ושני ילדים, יחד עם זאת, חשוב שתהיה לה מסגרת. אולי לא כמו כולם אבל עדיין מסגרת מסויימת של לקום בבוקר ולעשות משהו . סוויטי, תכתוב את ההודעה בדוקטורס והם יענו לך תשובה הרבה יותר מקצועית, ובינתיים תחבק אותה חזק ותגיד לה שיהיה טוב ושאתה לידה ותומך בה ותנסה עד כמה שאפשר לשכנע אותה לחזור לטיפול. איך אתה בצבא? נכנסת לשיגרה? ובבית? עדיין לוקח הכל על עצמך? תמי
 
למעלה