נסיגה בהתנהגות (אולי לא שם מתאים?)

[ענת של יותם]

נסיגה בהתנהגות (אולי לא שם מתאים?)

יותם בן 3 ו- 10 חודשים. הוא ילד רגיש ועם סף תסכול נמוך. תקופה ארוכה מאד היה מגיב בפרצי זעם ובכי בכל מקרה בו לא קיבל את מבוקשו, לא הצליח לעשות משהו שניסה, ילד העליב אותו, ילד לא רצה לוותר לו, לא ענו לו מיד כשדיבר ועוד ועוד. בשנה האחרונה דברים השתפרו. בסבלנות ובתיאום בין הגן לבינינו, התמעטו התגובות האלה. יותם גם בגר, למד יותר להביע במילים את רגשותיו, ונראה היה שהמגמה חיובית. לאחרונה, שמתי לב שתדירות תגובות הזעם גברה ויותם שוב מגיב כך כמעט לכל אירוע שאינו משביע את רצונו. כשהוא נרגע ואני מנסה להסביר לו שיבקש מ X או Y במילים, הוא תמיד אומר : הוא/ היא לא יסכים. מן חוסר אימון כזה. התחושה שלי התאמתה גם על ידי הגננת שצלצלה ואמרה שלי שיש נסיגה בתגובות של יותם וברמת התסכול. בנוסף, יותם שוב מפספס לעיתים ועושה קקי במכנסיים, בעיה שהיתה לו במשך זמן ארוך אבל נפתרה לחלוטין וכבר זמן רב הילד שולט גם בכך. לא חל לאחרונה שום שינוי מהותי בחיינו. לא השתנתה הסביבה, איש לא נעלם או הצטרף, אין שינוי מסגרת, חברים, מצב רוח של דמות קרובה לו. אין אח קטן או הריון. היחסים בין אבא ואמא כרגיל. אנו משתדלים להיות סבלניים ואנחנו עושים הרבה כיף ביחד. כמובן שיש גם התפרצויות כעס, כמו שכל אחד עשוי לאבד סבלנות מול ילד בוכה וצורח בתדירות גבוהה. יותם מחבק ואוהב ומתמסר לחיבוקים בקלות. הוא כל הזמן מודיע לי ולאביו שאין עו אמא/ אבא חמודים כמונו לאף ילד אחר. אבל, הגננת סיפרה שהתפתח דיון בגן, בעקבות סיפור, על מה את/ אתה עושים כשאבא ואמא לא מבינים אתכם וכועסים. יותם אמר: אני הולך לחדר, מביא רובה והורג אותם. כל הילדים, וגם הוא, צחקו. אחר כך בחצר שאלה אותו הגננת שוב, מה אתה עושה במקרה ש...? והוא אמר: סתם, סתם אמרתי, אני מדבר איתם. אני לא יודעת אם זה שייך או לא, אם יש משהו מאחורי זה או שבאמת הילד חשב שהוא יצחיק את הילדים, אבל זה בהחלט גורם לי לקמט את המצח. רעיונות? על הכל, על חלק מהדברים? מה יכול לכרום לשינוי? נורמלי או מדאיג?

 

[בר71]

נסיגה

ענת חמודה, נראה לי שכדאי אולי להתייעץ עם איש/ת מקצוע. ממה שאת מתארת נשמע לי שיותם נמצא באיזה שהיא מצוקה. ברור לי שכהורים אנחנו מנסים כמה שיותר לעזור, להקל ולעודד אבל לפעמים הבעיה מצריכה התערבות קצת יותר רצינית. עדיף עכשיו מאשר מאורח מידי אפילו סתם בשביל להרגע או אולי לקבל עצות חדשות להתמודדות.

 

[limori]

הי ענת

אצל רואי לפעמים יש שינויים קיצוניים בהתנהגות וגם לנו היה קשה להבין למה? אין אח קטן ואין הריון ואין שינויים והכל נהדר. לאחרונה שמתי לב שדיויד (בן זוגי ) מעיר ומתקן אותו על כל ביפס שיוצא לו מהפה. ואת רואי זה נורא מתסכל. הצורה או הגישה להערות מאד חשובה אצל רואי. ודיויד מעיר לו כל הזמן ואני אתן לך כמה דוגמאות. רואי - אבא אתה יודע שאני קופץ ומגיע כמעט עד התיקרה. אבא - אל תקפוץ ככה תשמור על היד כדי שלא יהיה לך שוב גבס. רואי - אבא אני מצליח להרכיב את הפזל ואני לא צריך עזרה. אבא - אמרתי לך חמודי לא לשבת על הריצפה ערום. רואי - אבא תספור עד חמש ואני שותה את כל המים. אבא - רואי לא שותים מים מהר אפשר להיחנק. בקיצור אלו הם ההערות שאני זוכרת ואת רואי זה מאד מרגיז, והוא מייד מתחיל להתנהג בצורה תקיפה ומאד לא נעימה. אז תדימי לב אולי את או בן זוגך גם מעירים לו והוא לא אוהב את זה. מעבר לזה יכול להיות שתסביך אדיפוס מבקר גם אתכם. אצלינו זה התחיל כל יום מהרגע שדיויד נכנס הביתה נותן לי נשיקה - רואי מתהפך ומתחיל עם ההתקפות, וזה החמיר בכך שלאבא אסור לשבת לידי כי אני של רואי ואמא בואי לישון לידי ובואי ננעל את אבא באמבטיה וכו... אני נתתי לך שתי בעיות שכרגע ישנן אצלינו בבית, וגורמות לרואי כעס רב. אולי גם את יותם זה מרגיז. בהצלחה לימור

 

[נעה גל]

אני לא בטוחה שהייתי מקשרת את הדברים

כלומר, כל הסמיפטומים שתיארת של הנסיגה לא נראים לי קשורים בהכרח לסיפור על הרובה וההורים. אני אתחיל מהקל. הסיפור על הרובה וההורים. אם מדובר במקרה חד פעמי (וגם תלת-פעמי...) לא הייתי מיחסת לזה חשיבות מעבר לעובדה שכנראה הוא באמת רצה להצחיק מישהו, וסביר להניח שהוא אמר את זה על רקע משחק שהיה לפני כן שהוא ראה או השתתף בו. אני מבינה את הזעזוע שיש באמירה הזו, אבל צריך לזכור, שהוא לא מבין את הדברים כמונו (אין לו את כל הרקע שלנו יש), ורובים והמשפט "אני אהרוג" מופיעים די הרבה פעמים בכל מה שהילדים צופים בו כל יום. אז יכול להיות שזה היה תחת השפעה כזו (האמת? סביר להניח), ולא עם כוונות אמיתיות. ואני לא הייתי עושה מכך ענין. לגבי הנסיגה. משהו גורם לנסיגה הזו, גם אם אתם לא רואים אותו, או שאולי אתם לא יודעים לפרש אירוע מסוים כגורם לנסיגה. ואני לא חושבת שצריך להתמקד בלחפש מה גרם לנסיגה (מכיוון שכבר עברתם על כל האפשרויות שאתם מכירים). כדאי ופשוט להתמקד בלהחזיר אותו למצב הקודם, בלי לחץ ובלי כעס, ובלי המחשבה שפעם הוא כבר היה במצב מתקדם יותר. אני מתכוונת, שמבחינת יותם, כדאי להתייחס לזה כאילו זו פעם ראשונה שאתם מנסים להגביה את סף הרגישות שלו. לגבי הקקי - אל תגיבו, אל תתיחסו לזה. תהיו עניניים כשבורח לו. פשוט לנקות אותו מבלי להעיר דבר. אני בטוחה שכאשר הוא יתגבר על המשבר הזה הוא גם יחזור לגמילה מלאה (ואז יבואו משברים אחרים

). תעדכני אותנו מה קורה איתו.

 

[ענת של יותם]

תודה נועה (וגם העונות האחרות)

למען האמת, גם אני נוטה לא לקשר בין הדברים ולא לייחס חשיבות מרובה לנושא הרובה וההרג. הנסיגה יותר מטרידה אותי, והעצה שלך, להמשיך מכאן, ולא לחשוב למה זה קרה, מרגיעה אותי. מרגישה לי נכון. חשבתי על עוד אפשרות, אולי תורם לזה שילוב של העובדה שהוא הפסיק לישון בצהריים, ולכן עייף יותר, והחום הכבד שהתחיל בערך במקביל, שגורמים לו להיות עצבני יותר ומתוסכל, חסר סבלנות, נו, כמו כולנו. אולי. דיברתי על זה עם הגננת שלו. סיכמנו שהיא תנסה א. להגיב יותר כמו שאני מגיבה בבית, כלומר לחבק כשהוא משתולל, במקום להגיד לו שהיא לא יכולה לדבר איתו כשהוא ככה ושהם ידברו בשמחה כשהוא ירגע. וגם שהיא תנסה לעודד אותו לנוח, לפחות, בצהריים. נראה מה יהיה. הוא ילד שמאד נותן את עצמו, מנשק, מחבק, מתכרבל. גם בגן עם הדמויות שאהובות עליו. בינתיים האהבה שהוא מפגין כלפינו במילים בתדירות גבוהה, החיבוקים התדירים, המגע, לא השתנו. לכן אני לא לחוצה מדי. אני אעדכן.