סינטה, את כאן יש לי משהו בשבילך

[אמא של פילפילון]

סינטה, את כאן../images/Emo35.gif יש לי משהו בשבילך

אני חושבת עליך כבר כמה ורוצה לכתוב לך משהו. היה לי שבוע עמוס (מדברים טובים בעיקר, בין היתר, הייתי אשת השבוע ב"נשים לאחר לידה" (בקרוב אצלך) וזה חייב הקדשת זמן) אבל לכבוד התל"מ התגייסתי ובאתי ואני כותבת לך (ובהמשך אנסה לענות להודעות אחרות). ראשית, אני מאחלת לך לידה טובה ובסופה נס מושלם ובריא בידיים ומשם ולנצח, את כל הטוב שבעולם

שנית, רציתי לספר לך ולבקש מ"ותיקות הפורום" להוסיף לדברי קצת על המעבר להורות וקצת על לידה טובה לאחר אובדן. לידה היא נס והמעבר להורות הוא מפעים ומרגש ומעלה לשיאים שקשה לתאר, אבל אחרי כל שיא יש נחיתה מסויימת וחשוב לי שדווקא בשל הציפיה הארוכה שלך והשמחה העזה תדעי שהנפילה תגיע (בדרך כלל כשלושה ימים אחרי הלידה) ושזה דבר טבעי ואפילו הייתי אומרת הכרחי אז הכיני את הממחטות ותבכי קצת, זה בריא. ובעיקר, תזכרי שזה לא "את" אלא שלב שצריך לעבור. בנוסף, הורות היא מקצוע מורכב ולמרבה ההפתעה ילדים לא נולדים עם הוראות הפעלה ואין קורס שמכין למקצוע הזה, אבל יש בחינה יומיומית. תרשי לעצמך את חדוות הלמידה וגם את היכולת לטעות ולתקן. ואל תשכחי שאת האמא הכי טובה ואל תתני לעצמך או לאחרים לשכנע אותך אחרת. פקחי אוזניים לעצות מועילות שבאות מן הלב ומטרתן לעזור לך. עצמי ליבך מעצות לא מתאימות (קל להבדיל בינהן, עצות טובות מרגישות נכון ומעניקות בטחון. עצות לא מתאימות מערערות בטחון). ובמיוחד: פעמים רבות שמחת הלידה מגיעה חבוקה עם כאב האובדן. קשה (ולא צריך) להפריד בינהן. עם הלידה מתחדדת הידיעה מה איבדנו, גל נוסף של כאב מגיע. זה בסדר. זה מותר. מותר לרגשות כה שונים לגור ביחד: עוצמת השמחה והאהבה לוקחות אותנו גם למחוזות האובדן ולכל חיוך שמחה יד הד פנימי עצוב. למרות שזה טבעי, אל תכאיבי לעצמך במחשבות שאינך שמחה שמחה שלמה במה שיש. את שמחה, אבל את גם זוכרת, וזה נראה לי מתאים ומכבד את העבר. אל דאגה, זה גם מתאזן עם הזמן. זה, בתמצית, קצת לקראת הלידה. אני אשאיר קצת לחברותינו שכבר ילדו להוסיף מנסיונן ותבונתן. אני ממש נרגשת

הלידה הראשונה של הפורום כבר ממש כאן. אל תשכחי לעדכן

בריאות, בריאות והצלחה

 

[סינטה1]

מנסה פעם שלישית

אני מודעת לנפילה הזאת, הזהירו אותי ממנה. האמת היא שאני מפחדת מהנפילה מעוד כל מני סיבות. הורי אינם בחיים ולמרות המשפחה המאוד תומכת ואוהבת מסביב חסרונם מאוד מאוד מורגש. אני קצת מפחדת מהתמודדות עם כזה אירוע משמח ומרגש בלעדיהם. עצוב לי שהם לא יראו את הילדה ושהיא לא תזכה להכיר את שני האנשים הבאמת מדהימים האלה. חברות הולכות לאימם אחרי הלידה ואני אלך הביתה (הורי בעלי הם אנשים מדהימים אך מספיקה לי ארוחת ערב איתם - לגור אצלם זה כבר עסק אחר) וקצת עצוב לי על חוסר הבחירה הזה - חוסר הברירה שעומד בפני. אבל אני בטוחה שנסתדר, אישי אינו מהפאסיביים ואני יודעת שאנחנו שותפים מלאים ומוחלטים להכל. כבר הגעתי למסקנה שאין שמחה בלי עצב משולב ועברתי כל כך הרבה מכשולים בחיים. לפעמים אני תוהה עוד כמה כאלה אצטרך לעבור בחיי ועל שום מה כל המבחנים האלה שמעמידים אותי בהם. ומילה לך אמא של פיפילון - תודה לך על המילים האלה, את משהו מיוחד. אני מוכנה לנפילה אך גם להתרוממות שאחריה, ואיתי בכל התהליך יהיו גם כל אלה אשר איבדתי (הורי, סבתי, ילדתי) אך גם כל אלה שעדיין איתי, אוהבים ותומכים.

 

[אמא של פילפילון]

את צודקת, כבר עברת הרבה

ואני בטוחה שהאושר יגבר על הכאב. כל לידה מוסיפה מימד חדש לחיים וגורמת לנו לבחון מחדש את יחסינו עם הורינו, גם אם אינם בחיים. אני חושבת שלידה היא מצב רגשי חדש וחשוף מאוד והוא יוצר טלטלה שמובילה אותנו לחשווב על דברים שקשה לנו להעלות על הדעת טרם הלידה. זה לא "רע" זה פשוט לעיתים עוצמתי ומפתיע. אני מאמינה, כמוך, כי מתיך ילוו אותך בלידה ואחריה (אגב, מצאתם שם?) לגבי התפקוד אחרי, אני העדפתי להיות לבד בבית עם האיש והגברת החדשה. אימי הגיעה עם סירים לביקורים (לא נשארה ללון) וככה זה התאים לנו. נסו לראות מה יתאים לכם. אני בטוחה שהדודות הן פתרון מצויין, יחד עם תבשילהן. זה בטח יותר נעים לבחור בלבד מאשר להקלע אליו, אבל גם זמן משותף למשפחה גרעינית חדשה בלי צורך להתחשב בסובבים הוא לא דבר רע (אם כי ברור לי שהיית נותנת הכל כדי שזה יהיה אחרת). מחזיקה לך המון אצבעות

 

[Tנקר בל]

מותר להידחף../images/Emo35.gif

מאוד ריגשו אותי ההודעות של שתיכן (לצד ההתרגשות והמתח שאני מרגישה לקראת הלידה הראשונה של הפורום

). נראה לי שזה נושא מאוד חשוב שבאמת עדיין לא עלה (אולי בגלל שבאמת עוד לא הייתה כאן לידה מאז שהפורום החל, אלא רק לידות שקדמו לו, יתכן שהנשים שכבר ילדו מרגישות יותר על תקן תומכות מאשר על תקן נתמכות). אני באמת מרגישה שאני מרוכזת בהריון הזה יותר מבעבר (בהריונות קודמים), בעצם התהליך של ההריון, ופחות חושבת על מה שיהיה אחריו. כאילו אני אומרת לעצמי - קודם אני אעבור את השלב הזה ואח"כ נראה מה הלאה. התמודדות חשובה של איך ישפיע התינוק החדש על המבנה המשפחתי ועוד כיו"ב, לא מעסיק אותי בכלל. ההודעות של שתיכן, מעבר לעובדה שהן כל כך מרגשות, מעוררות מחשבה על מה יהיה אח"כ, ונראה לי שזה חשוב לא רק למי עומדת ממש בשערי הלידה, אלא גם למי שנמצאת בעיצומו של ההריון. אז תודה לשתיכן - אתן מקסימות

סינטה - נכון שהרבה יותר קל ללכת לאם אחרי הלידה, אבל אני צכירה כמה נשים שהסתדרו יפה בלי זה. אולי תבררי כבר מעכשיו את מי את יכולה לגייס לעזרה (בתשלום או שלא בתשלום)? אני מבינה שלא בא בחשבון ללכת אל ההורים של בעלך, אבל אולי תרצי שחמותך תגיע אלייך אחרי הלידה לעזור עם התינוק?

 

[סינטה1]

יקירה ../images/Emo24.gif

אחרי שהגבתי להודעה של אמא של פילפילון ואחרי שקראתי עכשיו את הודעתך הבנתי שגם אני כנראה מדחיקה את הקשיים שבהתמודדות שאחרי. האובדן הקודם השפיע עלי בצורה בה כרגע הבאת תינוקת בריאה לעולם נראית לי פסגת האושר ופסגת השאיפות. כשאמרו לי שאחרי הלידה יכולה להשתלט עלי גם אווירת עצבות או דכאון לא הבנתי איך פלא כזה (כן, לידת תינוק בריא עדיין נראה לי פלא...) יכול לגרום למשהו שלילי. כעת לגבי, הליכה להורי בעלי באה בחשבון אך פשוט לא נראית לי כפתרון האידאלי. זו נכדה ראשונה עבורם והם מאוד נרגשים אך אין לאימו יותר מדי נסיון. יש לי דודות מדהימות (אחיות של אבא) בטבריה והן מתכננות להגיע אלי אחרי הלידה ולעזור. ובכלל חשבתי על זה היום, יש לי כל כך הרבה אנשים מסביבי שטובתי חשובה להם ואני בטוחה שעזרה תגיע מתי שרק נצטרך.

 

[tali00]

בהצלחה!!!../images/Emo24.gif

שתהיה לך לידה קלה תקינה ומהירה!!! שהחיים שלך יתמלאו בהרבה שמחה שוב, בהצלחה!

 

[הוא היא]

שמחה כ"כ

שכתבתן את ההודעות הללו. המחשבות הללו מעסיקות אותי כ"כ. אני כל הזמן חושבת שההריון הוא רק ההתחלה של דף חדש ונפלא אולם גם מורכב. אני מרגישה שלפעמים ההתעסקות בהריון והכוחות לצלוח אותו כ"כ גדולים שקצת פחות מדברים על מה שקורה אחרי. קיימת החשיבות של כל תהליך ההריון והכניסה אליו (הציפיה, ההתרגשות, הפחדים, העליות והמורדות) שאי אפשר להוריד בערכן אבל אני מרגישה שכ"כ חשוב גם לדבר על מה שקורה אח"כ. על היצור החדש בעולמנו, ההשפעה על הזוגיות, ההתחברות לתינוק ובכלל על התפקיד החשוב ביותר - ההורות. התפקיד החשוב ביותר שאין שום הכנה אליו. הייתי כ"כ רוצה שלימוד הורות בריאה יהיה חלק מ"חובת הלימוד" של כל הורה והורה, שתהיה מודעות לתהליכים שקורים ולהשפעתם ויינתנו כלים להתמודדות. אני עדיין לא בהריון (לפני 7 שבועות היית ההפלה) אבל המחשבות הללו כל הזמן עולות בי. אני מאוד שמחה אמא של פילפילון שהעלית את הנושא החשוב הזה. המחשבות על העתיד נותנות לי הרבה כוחות. ברגעים הקשים שבהם אני כ"כ רוצה להיות בהריון וצריכה "למצוא" סבלנות אני מזכירה לעצמי שבסוף זה יגיע גם אם צריך להמתין, ומה שהכי חשוב הוא הדף שיתחיל אחרי ההריון-ההורות והאושר של ילדיי. ולך סינטה - לידה קלה והורות נפלאה ובריאה!!!!

 

[2קשת]

כל כך מרגש וחשוב

תודה! לשתיכן על ההודעות האלה. זה באמת נושא שנראה לי שרובנו מתקשות אפילו לפנטז עליו בשלב זה, והוא חשוב והוא יגיע (!), טוב שהעליתן אותו ואני מקווה שהוא ישוב ויעלה כאן. לסינטה היקרה את במחשבותי כל השבוע, מחכה איתך ומתפללת עבורך ללידה קלה תקינה ובריאה. מקווה שאוהבייך סביבך יחבקו אותך חזק גם בשביל אלו שאינם.