פרח שנבל ורוצה לפרוח
New member
סיפור אישי עצוב... חלק א'
אני גרה עם אימי בת ה50 ו5 אחיי ואחיותיי הקטנים. ( אני הבכורה –בת 21) אבי ז"ל נהרג לפני מספר שנים בפיגוע.. אימי תמיד לא היתה טיפוס שמח במיוחד , היא לא אהבה טיולים ולצאת ... אני גרה בבית ולכן משתדלת לעזור ככל יכלתי – הבעיה היא שיש המון דברים שהיא לא רוצה שאנחנו נעשה אלא רוצה לעשות בעצמה – כגון כביסות , בישול , טיפול באחותי הקטנה , קניות , ועוד כלים וניקיון אלה הדברים היחידים שאנחנו כן עושים.... ( האחיות).. אימי היא טיפוס סגור מטבעו – טיולים זה לא בשבילה , ואפילו אורחים היא לא מזמינה ( וגם לפני שאבי נהרג היא לא אהבה ללכת לאנשים ושאנשים יבואו ) אבל בזמן האחרון זה החמיר במיוחד .. היא התחילה להיכנס לדכאונות , להגיד שעוד מעט היא תתמוטט , ותחלה , ( אני חייבת לציין שאחיותיי בקושי עוזרות בבית וזו אשמתה בלבד כי היא הרגילה אותן לזה , כל פעם שהייתי מעירה להן שיקומו ויעזרו היא היתה אומרת לי לעזוב אותן ושיטפלו בלימודים שלהם – הם היו בבית בשביל לאכול לשתות ולישון .) אני היחידה בבית שעוזרת – אני מנקה , מבשלת לפעמים , ולומדת עם אחי , הייתי רוצה לעשות עוד דברים אבל היא לא סומכת על אף אחד בכלום. היא כל הזמן אומרת שהיא מתה להיות כבר זקנה בת 80 (וחס וחלילה למות), ואין לה בעיה להגיד את זה גם ליד אחותי הקטנה בת ה7.. כל המשפחה יודעת שהיא לא בסדר במה שהיא עושה ( אני מתכוונת לדודים סבא וסבתא וכו') ויש שדיברתי איתם ואפילו חושבים שהיא זקוקה לטיפול ואף כדורים.. הבעיה היא שהיא לא מוכנה לשמוע ביקורת והיא חושבת שהיא בסדר גמור.. היא כל הזמן אומרת שלאף אחד אין מושג מה עבר עליה בחיים , ואיזה סיפור חיים יש לה .. היא אומרת שאנשים בודדים יודעים את המקרה שלה – והם היו בהלם כששמעו אותו .. לי היא אף פעם לא העיזה לספר אותו , וגם לא לאחים ואחיות שלה . יש לה טינה כלפי המשפחה שלה – והיא אף פעם לא סיפרה למה , זו לא טינה גדולה אלא חוסר אפשרות לסלוח על משהו שקרה בעבר. וזו עוד בעיה – שהיא לא מסוגלת לשכוח דברים ולעבור הלאה.. המון פעמים המשפחה היתה פה וניסתה לדבר איתה – ( לא כולם ביחד אלא אח אח ) אבל זה לא עוזר ובדרך כלל זה נגמר בבכי ..
אני גרה עם אימי בת ה50 ו5 אחיי ואחיותיי הקטנים. ( אני הבכורה –בת 21) אבי ז"ל נהרג לפני מספר שנים בפיגוע.. אימי תמיד לא היתה טיפוס שמח במיוחד , היא לא אהבה טיולים ולצאת ... אני גרה בבית ולכן משתדלת לעזור ככל יכלתי – הבעיה היא שיש המון דברים שהיא לא רוצה שאנחנו נעשה אלא רוצה לעשות בעצמה – כגון כביסות , בישול , טיפול באחותי הקטנה , קניות , ועוד כלים וניקיון אלה הדברים היחידים שאנחנו כן עושים.... ( האחיות).. אימי היא טיפוס סגור מטבעו – טיולים זה לא בשבילה , ואפילו אורחים היא לא מזמינה ( וגם לפני שאבי נהרג היא לא אהבה ללכת לאנשים ושאנשים יבואו ) אבל בזמן האחרון זה החמיר במיוחד .. היא התחילה להיכנס לדכאונות , להגיד שעוד מעט היא תתמוטט , ותחלה , ( אני חייבת לציין שאחיותיי בקושי עוזרות בבית וזו אשמתה בלבד כי היא הרגילה אותן לזה , כל פעם שהייתי מעירה להן שיקומו ויעזרו היא היתה אומרת לי לעזוב אותן ושיטפלו בלימודים שלהם – הם היו בבית בשביל לאכול לשתות ולישון .) אני היחידה בבית שעוזרת – אני מנקה , מבשלת לפעמים , ולומדת עם אחי , הייתי רוצה לעשות עוד דברים אבל היא לא סומכת על אף אחד בכלום. היא כל הזמן אומרת שהיא מתה להיות כבר זקנה בת 80 (וחס וחלילה למות), ואין לה בעיה להגיד את זה גם ליד אחותי הקטנה בת ה7.. כל המשפחה יודעת שהיא לא בסדר במה שהיא עושה ( אני מתכוונת לדודים סבא וסבתא וכו') ויש שדיברתי איתם ואפילו חושבים שהיא זקוקה לטיפול ואף כדורים.. הבעיה היא שהיא לא מוכנה לשמוע ביקורת והיא חושבת שהיא בסדר גמור.. היא כל הזמן אומרת שלאף אחד אין מושג מה עבר עליה בחיים , ואיזה סיפור חיים יש לה .. היא אומרת שאנשים בודדים יודעים את המקרה שלה – והם היו בהלם כששמעו אותו .. לי היא אף פעם לא העיזה לספר אותו , וגם לא לאחים ואחיות שלה . יש לה טינה כלפי המשפחה שלה – והיא אף פעם לא סיפרה למה , זו לא טינה גדולה אלא חוסר אפשרות לסלוח על משהו שקרה בעבר. וזו עוד בעיה – שהיא לא מסוגלת לשכוח דברים ולעבור הלאה.. המון פעמים המשפחה היתה פה וניסתה לדבר איתה – ( לא כולם ביחד אלא אח אח ) אבל זה לא עוזר ובדרך כלל זה נגמר בבכי ..
