סיפור אישי
קשה להסביר עד כמה האזניים הם איבר רגיש. אף אחד לא חושב לבהות בשמש כמה שעות בלי למצמץ, נכון? אבל זה בדיוק מה שאתם עושים כל פעם שאתם הולכים למועדון - רק לאזניים. השמיעה שלנו מבוססת על שערות רגישות בתוך האוזן הפנימית (ב"שבלול"). כשאנחנו חשופים לרעש חזק ומתמשך, השערות הללו נחלשות, נשברות ומתות, ואז אף רופא בעולם לא יכול לשקם אותן. מה שהרוס - הרוס לתמיד, באופן בלתי הפיך. מכשירי שמיעה לא "מסדרים" את האזניים כמו שמשקפיים מסדרים את הראייה. הם מגבירים את הצליל בשביל השערות ששרדו. "מה כבר יכול לקרות?" אתם לא רוצים לדעת... הרבה טועים לחשוב שהנזק הוא "בסך הכל" הנמכת השמע, "הורדת הווליום", אבל הפגיעה היא מאוד לא אחידה. הנזק מורכב ממספר פגיעות: אובדן תדרים גבוהים, "חור" באמצע האוזן (חוסר יכולת לשמוע 4Khz רבתי), כאב מקולות "סבירים", הגברת-יתר (ליטוף של דף יישמע כמו מפלי הניאגרה), דיסטורשין, צילצולים באוזניים (טינטון, טיניטוס), תחושת אטימות, בעיות בכיווניות (זיהוי מקורות הצליל), וזה רק קצה הקרחון(!). "היו לי פעם צילצולים באוזניים, אבל זה עבר צ'יק צ'ק" אם חוויתם פעם תופעה של צלצולים באוזניים ("טינטון"), זה סימן שכבר נגרם לכם נזק. האוזן מסוגלת לשקם את עצמה ברוב המיקרים, אבל חשוב להבין שקיימת שחיקה, וכל טראומה לאוזן (מסיבות, חתונות, ווקמנים) מחלישה את האוזן ומקרבת אתכם לליקוי שמיעה מתסכל. הרבה אנשים חושבים שהשיקום ה"קסום" הזה מעיד שיש להם את האוזניים של סופרמן, ששום דבר לא יכול להרוס, אבל ההפך הוא הנכון. טינטון לרוב עובר אחרי 16 שעות, אבל אם לא, הוא יכול להשאר אפילו שנה, ואם הוא לא עובר תוך שנה, קיים חשש שתבלו עם הנכדים במחיצתו. "מה, לאוזן אין מנגנוני הגנה?" כן, לאוזן יש כמה מנגנוני הגנה, אבל הם לא מחזיקים מעמד לנצח, ובסוף "נופלים". נכון שכשיוצאים מהופעה הכל נשמע עמום, בעיקר דיבורים? זהו אחד המנגנונים, שנקרא "היסט סף זמני" (אחרי יותר מדי זמן, אגב, ההיסט הזה עלול להפוך לקבוע!). "התחום הבטוח" הוא כל מה שנמוך מ90- דציבלים, ומועדונים רבים משמיעים עוצמות הרבה הרבה הרבה יותר גבוהות, שלפעמים נוסקות עד 110 דציבל, שזה בערך כמו לשבת בתוך מנוע של מטוס סילון. בממוצע, האוזן מסוגלת להגן על עצמה במועדון כחצי שעה. כל חריגה ממשך הזמן הזה, משמעותה נזק מיידי, או נזק מצטבר. חשוב לדעת שככל שמתקרבים לרמקול, הסכנה עולה בהתאמה, ולפעמים עלולים להגיע לתחום המסוכן כבר אחרי שתי דקות!! "איך אני יכול לדעת אם אני בסכנה?" מי שנמצא בסכנה הוא כל מי שחשוף להרבה רעש לאורך זמן, או אפילו למעט רעש חזק במיוחד: - חיילים (מטווחים, טנקים, פגזים, אימונים) - מוסיקאים ("תסמונת בטהובן": בעיקר גיטריסטים, מתופפים, ואלקטרוניקאים) - בנאים (פטישי אויר, בולדוזרים) - קלאברים (מועדונים, פאבים, מסיבות) - חוגגים (פסטיבלים, חתונות, מצעדים) - ועב"מים (דיסקמנים,ווקמנים). צילצולים באוזניים הם נורת האזהרה הראשונה - ואידיוט מי שמתעלם ממנה. "עכשיו אני חוגג, למי איכפת אם אני לא אשמע טוב בגיל שישים?" עוד מיתוס חסר שחר. חשיפה ממושכת לרעש יכולה בקלות לדפוק את האזניים כבר בגיל עשרים. "אז מה לעשות? לא ללכת יותר למועדונים?!" בטח שללכת! לכו למועדונים, תשתו, תבלו, תהנו! רק שימו אטמי אזניים, שימו אטמי אזניים, שימו אטמי אזניים!!! אני לא יכול להדגיש את זה מספיק! זאת ממש חובה. צמר גפן בשווי חצי שקל יכול להציל את מה שאלפי דולרים לא יצליחו לשקם אח"כ. בבתי מרקחת נמכרים אטמי אזניים לא רעים בפחות מעלותו של מסטיק. אגב, יש אטמי אזניים מיוחדים למוסיקאים, שרק מנמיכים את הווליום ופחות "חותכים את הגבוהים". אל תיללו לי שלא שומעים את הטרבלים. בלי אטמי אזניים יש סיכוי שהטרבלים שכן תשמעו יהיו האחרונים בחיים שלכם. מומלץ גם לעשות הפסקות, בשביל לתת לאוזן לנוח. כל שעה-שעתיים כדאי להקפיד לברוח מהרעש, ולחזור מאוחר יותר. זה זמן טוב לקפה או לשיחת נפש עם החברה... "רגע, מי אתה בכלל!?" אדם פרטי שנכווה בעצמו מהעסק. אני מוסיקאי בן 23, שמקווה שבגלל שהוא לא דודה פולניה וצדקנית, ולא עוד אגודה, אלא בדיוק הטיפוס שמת על מועדונים ובילויים, חתך הגיל 15-25 (זה אתם)יעצור, יקשיב לו ויפנים. לשמחתי מצב האזניים שלי משתפר בהדרגה, והפך תקין לחלוטין, אבל השמיעה המצויינת שהייתה לי כילד כנראה כבר לא תחזור. נשבעתי לעצמי בכל הלילות הארוכים של אזניים צורחות שאני אעשה הכל כדי שלא יהיו עוד שיסבלו כמוני, ועכשיו אני מקיים את הנדר ההוא. סיכום אני יכול לבלבל לכם את המוח עד מחרתיים, אבל בסיכומו של דבר - אלו האזניים שלכם. האחריות להזהר מוטלת עליכם. זכותכם המלאה להתעלם מהמאמר הזה ולהמשיך להרוס את האזניים כמה שרק תרצו. לי תהייה שמורה הזכות להגיד "אמרתי לכם", אבל לכם יהיה מאוחר מדי להודות שאני צודק. אף מסיבה בעולם, אפילו אם היא כוללת די-ג'יי מהולנד, אלכוהול חופשי ומין בשלישיה, לא שווה נכות לכל החיים. "מה לעשות אם כבר יש לי צלצולים באזניים?" רוב הרופאים יגידו לך שאין מה לעשות. אל תאמין להם. הרפואה הקונבנציונאלית טרם מצאה את התרופה האולטימטיבית, אבל בוודאי תשמח לשמוע שיש הרבה מאוד מחקרים בתחום, ו"הם עובדים על זה". טינטון הוא גם עניין פסיכולוגי, דרך אגב, ולכן חשוב מאוד שתתעלם ממנו עד כמה שניתן, תהייה אופטימי, והסיכויים שהוא יארוז ויעזוב יגדלו. יש שטוענים שהמנעות מאלכוהול, קפה, קולה, שוקולד, סוכרים ועישון מסייעת בהחלמה, אם כי זה טרם הוכח. שווה לנסות, לפחות בהתחלה. כמובן שחייבים להמנע ממקומות רועשים! אינשאללא זה יעבור לבד. למי שמאמין בהומאופטיה, כדאי לבדוק את האתר: www.t-gone.com למרות שאפשר לצאת מהבוץ הזה בקושי, עדיף לא להכנס אליו מלכתחילה בקלות !
קשה להסביר עד כמה האזניים הם איבר רגיש. אף אחד לא חושב לבהות בשמש כמה שעות בלי למצמץ, נכון? אבל זה בדיוק מה שאתם עושים כל פעם שאתם הולכים למועדון - רק לאזניים. השמיעה שלנו מבוססת על שערות רגישות בתוך האוזן הפנימית (ב"שבלול"). כשאנחנו חשופים לרעש חזק ומתמשך, השערות הללו נחלשות, נשברות ומתות, ואז אף רופא בעולם לא יכול לשקם אותן. מה שהרוס - הרוס לתמיד, באופן בלתי הפיך. מכשירי שמיעה לא "מסדרים" את האזניים כמו שמשקפיים מסדרים את הראייה. הם מגבירים את הצליל בשביל השערות ששרדו. "מה כבר יכול לקרות?" אתם לא רוצים לדעת... הרבה טועים לחשוב שהנזק הוא "בסך הכל" הנמכת השמע, "הורדת הווליום", אבל הפגיעה היא מאוד לא אחידה. הנזק מורכב ממספר פגיעות: אובדן תדרים גבוהים, "חור" באמצע האוזן (חוסר יכולת לשמוע 4Khz רבתי), כאב מקולות "סבירים", הגברת-יתר (ליטוף של דף יישמע כמו מפלי הניאגרה), דיסטורשין, צילצולים באוזניים (טינטון, טיניטוס), תחושת אטימות, בעיות בכיווניות (זיהוי מקורות הצליל), וזה רק קצה הקרחון(!). "היו לי פעם צילצולים באוזניים, אבל זה עבר צ'יק צ'ק" אם חוויתם פעם תופעה של צלצולים באוזניים ("טינטון"), זה סימן שכבר נגרם לכם נזק. האוזן מסוגלת לשקם את עצמה ברוב המיקרים, אבל חשוב להבין שקיימת שחיקה, וכל טראומה לאוזן (מסיבות, חתונות, ווקמנים) מחלישה את האוזן ומקרבת אתכם לליקוי שמיעה מתסכל. הרבה אנשים חושבים שהשיקום ה"קסום" הזה מעיד שיש להם את האוזניים של סופרמן, ששום דבר לא יכול להרוס, אבל ההפך הוא הנכון. טינטון לרוב עובר אחרי 16 שעות, אבל אם לא, הוא יכול להשאר אפילו שנה, ואם הוא לא עובר תוך שנה, קיים חשש שתבלו עם הנכדים במחיצתו. "מה, לאוזן אין מנגנוני הגנה?" כן, לאוזן יש כמה מנגנוני הגנה, אבל הם לא מחזיקים מעמד לנצח, ובסוף "נופלים". נכון שכשיוצאים מהופעה הכל נשמע עמום, בעיקר דיבורים? זהו אחד המנגנונים, שנקרא "היסט סף זמני" (אחרי יותר מדי זמן, אגב, ההיסט הזה עלול להפוך לקבוע!). "התחום הבטוח" הוא כל מה שנמוך מ90- דציבלים, ומועדונים רבים משמיעים עוצמות הרבה הרבה הרבה יותר גבוהות, שלפעמים נוסקות עד 110 דציבל, שזה בערך כמו לשבת בתוך מנוע של מטוס סילון. בממוצע, האוזן מסוגלת להגן על עצמה במועדון כחצי שעה. כל חריגה ממשך הזמן הזה, משמעותה נזק מיידי, או נזק מצטבר. חשוב לדעת שככל שמתקרבים לרמקול, הסכנה עולה בהתאמה, ולפעמים עלולים להגיע לתחום המסוכן כבר אחרי שתי דקות!! "איך אני יכול לדעת אם אני בסכנה?" מי שנמצא בסכנה הוא כל מי שחשוף להרבה רעש לאורך זמן, או אפילו למעט רעש חזק במיוחד: - חיילים (מטווחים, טנקים, פגזים, אימונים) - מוסיקאים ("תסמונת בטהובן": בעיקר גיטריסטים, מתופפים, ואלקטרוניקאים) - בנאים (פטישי אויר, בולדוזרים) - קלאברים (מועדונים, פאבים, מסיבות) - חוגגים (פסטיבלים, חתונות, מצעדים) - ועב"מים (דיסקמנים,ווקמנים). צילצולים באוזניים הם נורת האזהרה הראשונה - ואידיוט מי שמתעלם ממנה. "עכשיו אני חוגג, למי איכפת אם אני לא אשמע טוב בגיל שישים?" עוד מיתוס חסר שחר. חשיפה ממושכת לרעש יכולה בקלות לדפוק את האזניים כבר בגיל עשרים. "אז מה לעשות? לא ללכת יותר למועדונים?!" בטח שללכת! לכו למועדונים, תשתו, תבלו, תהנו! רק שימו אטמי אזניים, שימו אטמי אזניים, שימו אטמי אזניים!!! אני לא יכול להדגיש את זה מספיק! זאת ממש חובה. צמר גפן בשווי חצי שקל יכול להציל את מה שאלפי דולרים לא יצליחו לשקם אח"כ. בבתי מרקחת נמכרים אטמי אזניים לא רעים בפחות מעלותו של מסטיק. אגב, יש אטמי אזניים מיוחדים למוסיקאים, שרק מנמיכים את הווליום ופחות "חותכים את הגבוהים". אל תיללו לי שלא שומעים את הטרבלים. בלי אטמי אזניים יש סיכוי שהטרבלים שכן תשמעו יהיו האחרונים בחיים שלכם. מומלץ גם לעשות הפסקות, בשביל לתת לאוזן לנוח. כל שעה-שעתיים כדאי להקפיד לברוח מהרעש, ולחזור מאוחר יותר. זה זמן טוב לקפה או לשיחת נפש עם החברה... "רגע, מי אתה בכלל!?" אדם פרטי שנכווה בעצמו מהעסק. אני מוסיקאי בן 23, שמקווה שבגלל שהוא לא דודה פולניה וצדקנית, ולא עוד אגודה, אלא בדיוק הטיפוס שמת על מועדונים ובילויים, חתך הגיל 15-25 (זה אתם)יעצור, יקשיב לו ויפנים. לשמחתי מצב האזניים שלי משתפר בהדרגה, והפך תקין לחלוטין, אבל השמיעה המצויינת שהייתה לי כילד כנראה כבר לא תחזור. נשבעתי לעצמי בכל הלילות הארוכים של אזניים צורחות שאני אעשה הכל כדי שלא יהיו עוד שיסבלו כמוני, ועכשיו אני מקיים את הנדר ההוא. סיכום אני יכול לבלבל לכם את המוח עד מחרתיים, אבל בסיכומו של דבר - אלו האזניים שלכם. האחריות להזהר מוטלת עליכם. זכותכם המלאה להתעלם מהמאמר הזה ולהמשיך להרוס את האזניים כמה שרק תרצו. לי תהייה שמורה הזכות להגיד "אמרתי לכם", אבל לכם יהיה מאוחר מדי להודות שאני צודק. אף מסיבה בעולם, אפילו אם היא כוללת די-ג'יי מהולנד, אלכוהול חופשי ומין בשלישיה, לא שווה נכות לכל החיים. "מה לעשות אם כבר יש לי צלצולים באזניים?" רוב הרופאים יגידו לך שאין מה לעשות. אל תאמין להם. הרפואה הקונבנציונאלית טרם מצאה את התרופה האולטימטיבית, אבל בוודאי תשמח לשמוע שיש הרבה מאוד מחקרים בתחום, ו"הם עובדים על זה". טינטון הוא גם עניין פסיכולוגי, דרך אגב, ולכן חשוב מאוד שתתעלם ממנו עד כמה שניתן, תהייה אופטימי, והסיכויים שהוא יארוז ויעזוב יגדלו. יש שטוענים שהמנעות מאלכוהול, קפה, קולה, שוקולד, סוכרים ועישון מסייעת בהחלמה, אם כי זה טרם הוכח. שווה לנסות, לפחות בהתחלה. כמובן שחייבים להמנע ממקומות רועשים! אינשאללא זה יעבור לבד. למי שמאמין בהומאופטיה, כדאי לבדוק את האתר: www.t-gone.com למרות שאפשר לצאת מהבוץ הזה בקושי, עדיף לא להכנס אליו מלכתחילה בקלות !