סיפור קצר

סיפור קצר

יענה רוזן הפסיקה לחשוב שהיא אדם מוסרי ברגע שהתקבלה ללימודי כלכלה והתחילה לחלוב. הבעיה לא הייתה בפעולת החליבה עצמה – היו עמדות בכל קומה – אלא בסטודנטים שהעיפו לעברה מבטים כשיצאה משם. אבל כשאיחרה לשיעור בגלל שהייתה חייבת לחלוב לפני שהנהג יוצא לדרך זאת הייתה הפעם הגרועה ביותר כי כולם הבינו את הסיבה לאיחור.
אבל העיקר שהיא הספיקה למסור את שני הבקבוקים ולקבל תמורתם ארבע מאות שקל. יענה בלעה שני כדורי פרולקטין ורק אז נכנסה לכיתה.
יואל, המרצה לאתיקה וראש החוג של כלכלה, עמד על הבמה והקריא כתבה מתוך עיתון. ברגע שיענה נכנסה הוא נעצר והרים את פניו, שהזכירו איכשהו סוס ים מזדקן. יענה הנהנה פעם אחת והלכה לעבר אפי, שישב-שכב על הכיסא שלו בשורה האחרונה, ושיחק בטלפון. הוא שם אליה לב רק כשהיא מירפקה אותו ואז הניח את הטלפון בפינת השולחן, כאילו שזה ימנע ממנו להעיף בו מבט ברגע שירטוט.
"מה עושים היום?" לחשה לו יענה והוציאה דפדפת ריקה, סתם מתוך הרגל. בשיעור אתיקה אף אחד אף פעם לא כתב שום דבר.
אפי חייך חיוך זדוני. "שיעור מין בשעה השניה."
את השעה הראשונה הם העבירו בציורי מרצים על השולחן – המרצה לסטטיסטיקה יצאה ממש דומה – ומשחקים בטלפון והשעה הראשונה של השיעור הכי לא נחוץ בתואר עברה יחסית מהר. אבל אז עלתה לבמה אריקה עם משקפי ה"גיק-שיק", עקבים באורך של עשר סנטימטר ועגילי החישוק הכסופים שלה שנצצו באור הפלואורסנט. לרגע אחד המבטים שלהם הצטלבו ויענה החליקה במורד הכיסא, כמו אפי.
"אני רוצה לדבר על חליבה." פתחה אריקה בקול בטוח וסרקה את הכיתה כאילו הייתה המרצה. יענה התכווצה בכיסאה והצטערה על הרגע שבו נרשמה לקורס. הרי היא ידעה שזה יגיע – מה היא חשבה לעצמה? אי אפשר היה לדלג על השיעור כי הנוכחות הייתה חובה, כיאה לשיעורים חסרי פואנטה שבסופם כולם מקבלים מאה. אה, כן. היא נרשמה בגלל המאה.
"מאז שהחוק עבר בכנסת לפני שנה וחצי גוף האישה הפך להיות שוק בשר, אפילו יותר ממה שהיה לפני כן."
"אני אוהב בשר." אמר אפי בזמן שבכיתה נשמעו כמה "אה-הא" ו"נכון, פשוט חוצפה!".
בקול בטוח עוד יותר אריקה המשיכה. "מאות נשים נאלצות לבלוע כדורים שיגרמו לגופן לייצר חלב מבלי שהיו בהריון או ילדו, וזאת רק בגלל שהוכח כי חלב של אישה מונע מהתליכים סרטניים להתפשט." אריקה הרימה אצבע לאוויר. "ואני שואלת אתכם: האם זה הוגן? האם אישה שהיא בריאה צריכה לאכול רעל רק כדי לייצר תרופה שאותה היא תוכל לשתות כדי לחסל את המחלה שגרמה לה שתיית הרעל מלכתחילה?"
"היא בילבלה אותי." לחש אפי והושיט את ידיו אל הטלפון. גם יענה התכופפה והוציאה מתוך תיקה את האייפון בעל המסך השבור. אבל יואל ביקש משניהם להכניס את הטלפונים לתיק ולהשתתף בדיון הכיתתי שהיה עתיד להתפתח בין הסטודנטים. כרגיל, אף אחד לא דיבר עד שהמרצה הכריח כל אחד מהם להביע דעה. וכרגיל בכיתה הייתה הסכמה לגבי הדבר ה"נכון לעשות". למרות שבתחילת הסמסטר הוא עודד אותם להביע את דעותיהם האמיתיות על נושאים אתיים שונים, איכשהו אף אחד לא רצה להגיד את מה שהוא באמת חושב. מדי פעם היו בודדים שיצאו נגד כל הכיתה אבל הם תמיד זכו לגבות מורמות מצד סטודנטים אחרים.
"אני חושבת שזה לגיטימי." אמרה יענה בלב פועם בחוזקה ופנים לוהטות מחום כשהגיע תורה לדבר. היא ראתה את אפי מזווית עינה ולרגע חשבה שהיא עומדת להתעלף. כולם הסתובבו כדי להסתכל עליה.
"תוכלי לפרט – אה... מה השם?" שאל יואל.
"יענה."
"כן. תוכלי לפרט למה את חושבת ככה? חשוב שתדעי שאין פה תשובה נכונה או לא, רק דעה."
יענה לקחה נשימה עמוקה וניסתה לחנוק את הפרפרים בבטן. "כי אין הבדל בין חלב של אישה לחלב של פ – "
"שניהם לא בסדר." נשמע קולה של שני מהשורה הראשונה. "בתור טבעונית מגיל ארבע עשרה אני חייבת – "
"סליחה, אצלי בכיתה לא קוטעים דעות." יואל הנהן לעבר יענה. "תמשיכי."
"כ-כן, אז כמו שאמרתי, אין הבדל. בתכל'ס, אם אישה צריכה כסף אז זאת דרך ממש טובה להרוויח אותו." היא לקחה עוד נשימה וניסתה להזכר אילו טיעונים היא רצתה להשמיע. היא רצתה להביע את דעתה, כי בכל פעם שמישהי יצאה מעמדת הנקה היא הרגישה כמו זונה שהרגע קיבלה שכר מלקוח, והיא רצתה שזה ישתנה.
"את לא חושבת שזה מוריד את ערך האישה לרצפה?" שאלה אריקה. "אנחנו נאבקות לשיוויון ובו זמנית נשים מסוימות מקבלות פריווילגיות רק בגלל שאפשר לחלוב אותן. לא רק שזה לא מוביל לחוסר שיוויוניות בין גברים לנשים זה גם מוביל לחוסר שוויוניות בין נשים לנשים אחרות. אני, בתור אישה לא חולבת, צריכה לעבוד ממש קשה כדי להשיג את אותו הכסף, או כדי לקבל הצטיינות."
"מה הקשר לציונים?" פלט אפי, קצת יותר מדי בקול רם.
"הקשר הוא, שאם לאחד המרצים יש סרטן והוא מבקש מסטודנטית קצת חלב – זה לא בסדר." אמרה אריקה.
שוב כל המבטים הופנו אל יענה. היא הפשילה את שרווליה והרגישה שהסוודר מתחת לבתי השחי שלה רטוב. "אני לא עשיתי את זה." היא מלמלה, למרות שידעה שהם לא מדברים עליה. הם דיברו על סטודנטית כלשהי מאוניברסיטת תל אביב שמכרה את החלב שלה תמורת ציונים.
"ומה בקשר לעובדה שהכדורים עצמם מסרטנים? מאות נשים מסכנות את הגוף שלהן בשביל לייצר תרופות ומטעמים יקרים במסעדות." אריקה המשיכה. יענה ידעה שהשאלות שלה מופנות אל קהל הסטודנטים בכיתה אבל איכשהו הרגישה שהיא מכוונת אותן אליה. היא הייתה היחידה מבין כל הבנות בכיתה שיצאה בגלוי בהכרזה שהיא מספקת חלב, אבל הייתה בטוחה שיש עוד לפחות בחורה אחת שעושה את זה בסתר. היא החליטה בינה לבין עצמה שבגלל שהיא לא עושה משהו רע – בסופו של דבר זה הגוף שלה – היא לא צריכה להסתתר. אבל למרות כל הנימוקים האלה אריקה, שלפעמים עשתה רושם שיש לה הילה מלאכית מעל הראש, גרמה לה להרגיש רע.
"וזה לא מוסרי כלפי נשים בדיוק כמו שזה לא מוסרי כלפי פרות." אמרה שני. "מה ההבדל בין אישה לפרה?"
"חלקן באמת נראות דומה." אמר אפי ומעט הבנים שישבו בכיתה גיחכו.
מפה הדיון עבר לזכויות בעלי חיים להחליט לגבי עצמם אם הם רוצים לסיים את חייהם על צלחת או באכילת דשא. עדיין בידיים רועדות יענה שלפה את הטלפון הנייד שלה מתוך התיק אבל לא הצליחה להתרכז במה שקראה.
"היי, מה יש לך?" אפי מירפק אותה. "אריקה סתם צדקנית מסריחה, אל תתייחסי."


יענה באמת השתדלה לא להתייחס אליה יותר מדי. היא הייתה ממשיכה בשגרת חייה הרגילה שכללה בעיקר לימודים וחליבה, אלא שיום אחד כשהלכה אל חדרה במעונות היא ראתה משהו מוזר: היא הייתה במרחק מה מאריקה והחברים שלה ושמה לב שהתיק של אריקה פתוח קצת ועם כל צעד שעשתה הדובון שהיה תלוי על הרוכסן משך עוד יותר כלפי מטה. יענה כבר פתחה את הפה כדי להזהיר אותה שיש סיכוי טוב שהארנק שלה ילך היום לאיבוד, כשבדיוק באותו הרגע נפל לה משהו מתוך התיק. זה לא היה ארנק, אלא מכשיר החליבה.
"אתה קולט את הצבועה הזאת?" היא סיפרה מאוחר יותר באותו היום לאפי. הם ישבו בקפיטריה ושתו קפה לפני השיעור האחרון שלהם באותו היום: חדו"א. "היא שופטת אותי כשהיא בעצמה פרה חולבת!"
מהרגע שראתה את מכשיר החליבה היא לא הצליחה להתרכז בשום דבר אחר ורק חשבה על מה שתוכל לעשות עם המידע החדש הזה.

"אני יודע! תקשרי אותה לכיסא ותצליפי בה עד שתתוודה. ואם היא לא תתוודה אז תכריחי אותה להתפשט. ואז תקראי לי." אמר אפי. הוא סיים את הקפה ועיניו הכחולות כבר התחילו לסרוק את הקפיטריה בחיפוש אחר משהו אכיל. נראה שאפי בילה את רוב הזמן שלו באכילה ויענה מעולם לא הצליחה להבין איך הוא נשאר כזה רזה.
היא גלגלה את עיניה. "בא לי להביא את זה לשיעור אתיקה הבא ולעשות הרצאה על שקרים. ואז להסתכל עליה ולהוציא את החלבן הזה מהתיק ולזרוק לה אותו על הפרצוף!

אפי הפסיק להקשיב לה כי באותו הרגע נכנסו לקפיטריה שתי בנות והוא לא הוריד מהן את מבטו.
"תגידי, הבלונדינית – היא לא השותפה שלך?" הוא שאל.
"יש לה חבר. מה דעתך על התכנית?"
"נו אז מה שיש לה חבר?"
יענה ניסתה לצוד את מבטו אבל הוא הביט ישר דרכה לעבר חבורת בנות חדשה שבחנה את הכריכים בכניסה. היא נאנחה ונשענה לאחור בכורסה שלה.
 
המשך

"אני חושב שזאת תכנית גרועה." הוא אמר בסופו של דבר, עדיין בוהה בבנות. "כי זה לא יעזור לך. מה נראה לך שיקרה, שתבואי לשיעור ותגידי לה שנפל לה חלבן מהתיק ומה היא תגיד – נכון, תודה שהרמת? אם בא לך להפליל אותה את צריכה משהו אחר."
"כמו מה?"
"כמו להכיר לי את השותפה שלך שגרה בחדר הבודד." אפי הצביע מחוץ לחלון ונופף לסימה שמיהרה לאנשהו כשתיק הגב שלה תלוי לה על כתף אחת.
*
מאז אותה השיחה עם אפי יענה הייתה מרוכזת רק בדבר אחד: איך להפליל את אריקה? היא חשבה על זה במשך כל הימים וחלק מהלילות. הדבר הראשון שהיא הייתה משוכנעת שצריך לעשות היה לגלות על אריקה כמה שיותר מידע. אז היא גילתה שהיא גרה במעונות הסטודנטים בדירה מספר שלוש, קומה ראשונה; לשותפות שלה קוראים דורית, אנה, מירי ולילך והן לומדות כלכלה ומשאבי אנוש. היא גילתה איזה קורסים אריקה לוקחת הסמסטר ומה היא אוהבת לעשות אחרי הלימודים (קניות, אבל רק בגדים תוצרת הארץ ולא כולל פריטים שנוסו על בעלי חיים). יענה נחרה כשגילתה שהוריה של אריקה היו הבעלים של מסעדת בשרים מאוד מצליחה במרכז העיר. המשפט שהיא אמרה בכיתה עדיין הדהד בראשה: 'אני, בתור אישה לא חולבת, צריכה לעבוד ממש קשה כדי להשיג את אותו הכסף'. כן, מאוד קשה. לנגד עיניה עלתה תמונתה של אמה שעובדת במפעל אלקטרוניקה מהבוקר עד הערב ועדיין לא מצליחה לחסוך מספיק כסף בשביל לממן את התואר של דביר. אבל בשביל זה יש אחיות גדולות שמסוגלות להביא הביתה הרבה כסף בעבודה קלה ובזויה...
אחרי שידעה בעל פה את מערכת השעות של אריקה היא ידעה שהגיע הזמן להתחיל לעקוב אחריה. היא התעוררה מוקדם והגיעה להרצאות של קורסים שכלל לא הייתה רשומה אליהם וישבה בכיתה מלאה באנשים שאת חלקם היא לא הכירה רק כדי לראות לאן אריקה תלך בזמן ההפסקה, מה תעשה? האם תלך לחלוב? מן הסתם היא לא תכנס לעמדת החליבה המסודרת, אז השירותים היו המקום היחיד. אבל נראה שהיא מעולם לא טרחה לקחת איתה את התיק כשהלכה לשירותים, והחלבן היה מכשיר גדול מדי מכדי שתוכל להסתיר אותו מתחת לחולצה או בכיסים. וגם אם הייתה מצליחה באופן מסתורי כלשהו להחביא אותו באיזשהו מקום, פעולת החליבה עצמה תמיד לקחה לפחות עשר דקות והמכשיר גם השמיע צלילים של בוכנות מכאניות זזות – ואת כל אלה יענה לא ראתה אצל אריקה.
האפשרות שהיא חולבת בערב הייתה לא מציאותית, כי ברגע שהתחלת עם הכדורים אם מישהי לא הייתה חולבת את עצמה כל כמה שעות השדיים התחילו לכאוב באופן לא נורמלי ובאיזשהו שלב החלב היה פשוט נשפך החוצה מעצמו ומכתים את החולצה. יענה גילתה את התופעות האלה מאוד מהר כי היא הפסיקה לחלוב את עצמה באופן מסודר בגלל שפחדה שאם תוריד מאריקה את עיניה, היא תלך לחלוב בסתר ויענה תפספס הזדמנות חלומית.
"נראה לי שאת קצת מגזימה." אמר לה אפי יום אחד אחרי שהחזירו להם את מבחני האמצע שלהם באלגברה ויענה קיבלה שלוש עשרה. אפי קיבל שבעים. "את צריכה לוותר. גם ככה בסמסטר הבא לא תראי אותה יותר מדי כי אתן תעשו קורסים שונים. יודעת למה?"
"למה?"
"כי היא תעבור לקורסי ההמשך ואת תעשי סמסטר חוזר."
יענה השפילה את מבטה אל הקפה שלה.
"את צריכה להגיע להרצאות של הקורסים שאליהם נרשמת ולא קורסים של אנשים אחרים. וחוץ מזה, אצלנו הבנות פשוט הרבה יותר שוות..."
"אני מגיעה לקורסים שנרשמתי אליהם! היום הייתי בסטטיסטיקה, פשוט באתי לקבוצה של הבוקר."
אפי גלגל את עיניו ונאנח. "החומר של קבוצת הצהריים מצחיק יותר."
*
יענה הבטיחה לעצמה שתלמד היטב למבחנים של סוף הסמסטר ובמקום ללמוד היא בילתה את רוב הצהריים שלה בקניון, במעקב אחרי אריקה, שגם היא לא הראתה סימנים ללמידה מאומצת מדי.
גם באותו היום יענה שמרה על מרחק וניסתה להעמיד פנים שהיא סתם הגיעה לקניון במקרה כי היא בדיוק הייתה חייבת לקנות נעליים. או כלי מטבח. היה רגע שבו לבה התחיל לדפוק מהר יותר כשאריקה התקרבה לחנות שבה מכרו חלבנים. היא רוצה חדש! אבל לא, באופן מרגיז ביותר היא חלפה על פני החנות ועברה הלאה לקנות לעצמה גופיות. ככה הן הסתובבו בקניון עד שאריקה פנתה לעבר השירותים.
יענה שמה לב לכך ובמהירות עזבה את המכנסיים שאותם היא כביכול התכוונה לקנות ומיהרה אחריה. היא הריצה את התסריטים האלה הרבה פעמים והם כולם נגמרו בכך שיענה איכשהו בסוף מצליחה לצלם את אריקה בחשאי בזמן פעולה. או אם השירותים ריקים לגמרי היא תוכל להקשיב ולשמוע את החלבן בפעולה ואחרי שאריקה תסיים היא תצווה עליה להוציא את כל תכולת התיק החוצה וכשזה יקרה –
"למה את עוקבת אחריי?"
אריקה עמדה מאחורי הקיר בידיים שלובות.
"אה – אני – אני – אני רק הלכתי לשירותים."
אריקה עשתה פרצוף. "אה, אוקיי."
יענה משכה בכתפיה והלכה בזהירות לכיוון התא האמצעי, מרגישה שמבטה של אריקה עדיין נח עליה. כשהגיעה עד לדלת אריקה אמרה, "טוב, לא באמת."
יענה הסתובבה.
"מה את חושבת – שאני סתומה? שלא שמתי לב שאת עוקבת אחריי כל הזמן? שפתאום את מגיעה לקורסים שאפילו את הקדם שלהם לא עברת? הא? למה את עושה את זה?"
יענה שתקה, מרגישה שהפרצוף שלה לוהט. היא נתפסה ומואשמת בריגול, ובצדק.
"אפשר לדעת למה את עוקבת אחריי? את מנסה להרוג אותי?"
"לא!" היא לקחה נשימה עמוקה. "למה את צריכה חלבן?"
בלבול אמיתי התפרש על פניה של אריקה. "היה לי חלבן, כן... הייתי צריכה להציג – רגע. את חשבת שאני חולבת את עצמי?" היא נחרה בבוז. "בגלל זה עקבת אחריי?"

פתאום כל המצב נראה לה מטופש. במשך חודשיים היא עקבה אחריה במחשבה שתוכל לתפוס אותה עושה משהו שהיא כלל לא הייתה בטוחה שהיא עושה; הלימודים כבר היו במצב כל כך קטסטרופלי שהיא לא הייתה בטוחה שעוד אפשר לעשות משהו. ומה בעצם היא תשיג אם תצליח לתפוס את אריקה על חם? ונגיד שכולם גם ידעו על כך? כן, אריקה תצטייר כשקרנית וצבועה, אבל עדיין יהיה לה כסף ועדיין יהיו לה ציונים טובים.
להפתעתה, אריקה עשתה צעד לפנים והניחה יד על הכתף שלה. דרך עדשות המשקפיים עיניה הגדולות והמאופרות נראו עוד יותר גדולות. "אני חשבתי על זה, ויצאתי לא בסדר."
נראה היה כאילו אריקה מתלבטת אם לומר עוד משהו אבל בסוף היא ניערה את ראשה והסתובבה כדי ללכת. כשהייתה ליד היציאה, אמרה, "ואשמח אם תפסיקי לעקוב אחריי. כי פעם הבאה שאתפוס אותך – "
וכך, בלי להשלים את המשפט, היא יצאה החוצה והשאירה את יענה לבד בשירותים המסריחים.
*
באותו הערב יענה ישבה בפעם הראשונה ללמוד. היה לה הרבה חומר להשלים ורק כשהתחילה לחזור על התרגולים הבינה שהיא נמצאת בבוץ מאוד עמוק. היא התחילה לקרוא את המחברת שלה מההתחלה ובהתחלה באמת הייתה מאוד מרוכזת ורשמה לעצמה הערות ושאלות למרצה, אבל כעבור שעה נעצרה. בכל הזמן הזה משהו הפריע לה, ורק כשהרימה את עיניה מהמחברת ומבטה נח על המגירות מעל ראשה היא הבינה מה זה היה: החלבן של אריקה. היא הורידה אותו מהמדף ובחנה מכל הכיוונים. הוא נראה חדש, כאילו אף אחד מעולם לא השתמש בו.
אולי היא באמת אף פעם לא השתמשה בו? טוב, גם ליענה היה סכין והיא מעולם לא השתמשה בו כדי להרוג מישהו.
היא תפסה בראשה. כן, היא דיי סתומה. היא הייתה צריכה להחזיר את החלבן ברגע שהוא נפל מהתיק ולא לנסות להשיג משהו דמיוני שרק דרדר אותה למטה.
באותו הרגע היא ידעה מה היא צריכה לעשות.
 
סוף

יענה קמה, דחפה את החלבן לתוך שקית אטומה ויצאה בטיסה מהחדר שלה, חולפת בדרכה על פני הבנות שלמדו בסלון ואפילו לא אמרה להם מילה. היא יצאה מהבניין וצעדה בנעלי הבית שלה לכל אורך הקמפוס, הישר אל הבניין שבו התגוררה אריקה ושלידו היא רבצה בחודשים האחרונים דיי הרבה. היא ירדה במדרגות עד לקומה התחתונה ודפקה בדלת מספר שלוש.
כעבור כמה שניות לילך – השותפה של אריקה שלמדה גם היא כלכלה – פתחה את הדלת. היא הייתה לבושה ליציאה והחזיקה ביד חטיף אנרג'י חצי אכול.
"היי, אריקה נמצאת?"
"אני לא יודעת, הרגע באתי ואני כבר יוצאת." לילך העיפה מבט בשקית. "את רוצה להשאיר לה משהו?"
"לא, אני רוצה למסור לה משהו אישית."
"אז תדפקי, מקסימום היא לא תפתח." לילך הצביעה עם החטיף לעבר הדלת בסוף המסדרון ויצאה.
במשך כמה שניות יענה עמדה בסלון, מקווה שהדלת בסוף המסדרון תפתח ואריקה תצא משם בעצמה, וכשזה לא קרה היא התחילה להתקדם. בשקט בשקט, כמעט על קצות האצבעות. איפה כל שאר השותפות שלה? כשהייתה ליד הדלת היא הרימה אגרוף כדי לדפוק ואז נעצרה כשידה באוויר, הקפיאה את נשימתה והקשיבה.
שקט.
יענה הצמידה את האוזן אל הדלת ולבה החל לדפוק במהירות. היא שומעת בוכנות זזות? לא, היא הוזה. מה זה הרעשים האלה? היא קפצה הצידה כשהבינה שמישהו יורד במדרגות אבל כשאף אחד לא נכנס לדירה היא לקחה עוד נשימה עמוקה וחזרה אל הדלת. האם היא בחדר? כן או לא? יענה נשכה את שפתה התחתונה והורתה לעצמה פשוט לדפוק ולסיים את הסיפור. לא... היא לא רצתה לסיים את הסיפור. הייתה לה הרגשה שאריקה בפנים – הייתה נוכחות של מישהו בצד השני – והיא פשוט ידעה שהצדקנית השקרנית הזאת שם, חולבת את עצמה! היא חייבת לצלם אותה – היא תשלח את התמונה ליואל. פתאום מלא כותרות "אתיות" למייל כבר התחילו להתנסח בראשה.
יענה התרחקה בשקט מן הדלת ובמהירות יצאה מתוך הדירה. היא עלתה במדרגות – שתיים בכל פעם – וכשאוויר הלילה הקריר הכה בפניה, היא רצה לעבר קצה הבניין. האדמה עדיין הייתה רטובה קצת מהגשם שירד לפני כמה שעות ותוך שניות נעלי הבית הפרוותיות שלה נספגו בבוץ. לא היה לה אכפת. היא דרכה בתוך שלוליות, שיחים קוצניים, אבנים ושקיות רטובות שנתפסו בעשב. המכנס שלבשה כבר היה ספוג עד הברכיים אבל היא נעצרה רק כשהייתה מתחת לחלון חדרה של אריקה. היא חייכה, מתנשפת. מזל שהצדקנית גרה בקומה הראשונה. ומזל שהתריסים מורמים.
היא השעינה את השקית בזהירות על קיר הבית, הוציאה את הטלפון מתוך הכיס ופתחה את המצלמה. אחר כך היא תפסה באדן החלון החלקלק, קפצה והרימה את עצמה למעלה, מנסה לעצור את עצמה באוויר בעזרת רגליה שהחליקו באיטיות על הקיר. היא לא הספיקה לראות כלום ונאלצה לעזוב ולקפוץ למטה.
אבל יענה לא ויתרה. היא נתנה לידיה לנוח עשר שניות ואז עשתה ניסיון נוסף. הפעם הצליחה להתיישב על אדן החלון עם חצי רגל אחת אבל זה היה מספיק בשביל לתצפת. היא הדביקה את אפה אל הזגוגית, שמיידית התמלאה באדים, וניסתה להבין מה היא רואה. האם היא טעתה? האם החדר היה ריק?
כשעיניה התרגלו לחשכה, היא הבינה שהחדר לא היה ריק. אריקה הייתה בו. יענה לא ראתה אותה בהתחלה כי היא עמדה על ברכיה בפינה ליד השולחן. היא הייתה ערומה וכך גם הגבר שעמד מעליה. היא זהתה אותו אפילו בחשכה ולא הייתה צריכה שיסתובב כדי שתראה את פני סוס הים האלו.
יענה כיוונה את המצלמה והתמקדה על שניהם, כבר הרימה אצבע כדי לצלם, אבל בסוף ויתרה. היא סגרה את המצלמה וקפצה למטה.
את הדרך חזרה היא עשתה באיטיות וברוגע. כשהייתה בחדרה היא שוב הוציאה את הטלפון כדי לשלוח הודעה לאפי ולספר לו על מה שגילתה, אבל במחשבה שניה היא ויתרה על כך ובמקום זאת הלכה להתקלח במים חמים ונעימים.
ואחרי שיצאה, היא התיישבה על מיטתה ושלפה את החלבן של אריקה מהשקית. אחר כך היא הדליקה סרט קומדיה שאפי המליץ לה עליו כבר לפני כמה חודשים והתחילה לחלוב. והיא חלבה בכיף ובהנאה, בלי שום רגשות אשמה.
 

MeSofer

New member
וולדמורט יקרה,

נהניתי מהסיפור, הוא כתוב היטב, טכניקת הכתיבה והסגנון שלך מעולים- שאפו!
אם לתת גם משהו בצד של ה'לשיפור'- אני חושבת שיש מקום להדגיש יותר את המניעים הפנימיים שמביאים את יענה להיות אובססיבית כלפי אריקה. ברור שיענה אמביוולנטית כלפי החליבה ומאוד מכעיסה אותה הדעה החדה והחותכת של אריקה שלא מתחשבת במציאות המורכבת. אבל כדי שיענה תפתח אובססיה שתגרום לה להידרדר בלימודים שהיא עובדת כל-כך קשה בשבילם- היא צריכה להיות ממש קרועה מבפנים. אולי אריקה משקפת לה את החלק בתוכה שאומר לה שחליבה זה דבר שגוי? אני חושבת שהחלק הזה לא בא מספיק לידי ביטוי.
אגב, גם בסיפור הנפלא והמטריד הזה, שאכן מכיל תוכן אלים ומיני בוטה כפי שמציינת האזהרה, קיים הרעיון של מכירת חלב אם לצרכים מסחריים, ביחד עם עוד אי אלו נתחים מגוף האדם.
אני מאוד מקווה שלא לשם אנחנו הולכים...
 
תודה!


הממ, כן, כנראה שאת צודקת.
ובקשר לסיפור המאוד מטריד - אני גם מקווה שלא...
 

ויימס

New member
חלק 3


חלק 3: הוא סרט מתח!
הוא היה הכי מעניין עד כה. איך שהיא רצה בחושך ומטפסת וכל זה.

הסוף היה חלש בשבילי. אני מלכתחילה לא התחברתי לאובססיית אריקה ולמחשבה של יענה שאריקה אשמה בכל הבעיות שלה, ושאם היא רק תצליח למצוא עליה לכלוך פתאום מה שלא בסדר בחיים שלה יהיה בסדר. ולכן לא התחברתי להפי אנד שהיא מקבלת (בשלב הזה אני אפילו לא רוצה שהיא תצליח!
), וגם לא הבנתי מה היא גילתה על אריקה ולמה זה חשוב -ותכלס, גם לא רציתי לדעת. הסטוקינג והפלישה לפרטיות שיענה מבצעת מרגישים כל כך אמיתיים שאני מרגישה רע לשתף איתה פעולה בכך שאני אחשוב על זה יותר מדי.

אז זה סיפור מאוד חזק טכנית, מאוד מרתק, במיוחד חלק 2, 3. הוא קטן ופשוט וקצר. דמויות מעצבנות, שזה יכול להיות פלוס וזה יכול להיות מינוס, תלוי לאן הולכים עם זה, ומבחינתי הוא היה חלש רעיונית. אני לא מתחברת לרעיון שאם תמצאי לכלוך על מישהי אחרת זה איכשהו ישפר את המצב שלך באורח פלא. אבל אני פמיניסטית, אז למה כבר אפשר לצפות.
(זו אני, כאשר לא הלכתי לקוסמטיקאית מזה זמן רב מטעמים אידאולוגיים)
 
טוב, אממ, כן...לא

אני אתן ביקורת תמציתית וקטלנית כמו תמצית קטלנית כי אני ממהרת וזה (ואני יודעת גם שתסלחי לי כי את אוהבת אותי ושום דבר שאעשה לא יגרום לך להפסיק ^^):
אז מה יש לנו כאן, בעצם? עולם שבו נשים מוכרות את חלב האם שלהן. יענה מוכרת חלב אם. אריקה יורדת עליה. יענה חושדת שאריקה בעצמה מוכרת חלב אם. היא עוקבת אחריה ומגלה ש...אריקה מוכרת חלב אם. ואז היא רואה טלוויזיה. הסוף. אז:
1. את בטח מבינה למה זה בכלל לא מעניין בשום שלב
2. מקוריות: הבריון שיורד על תכונה בגיבור שיש לו עצמו - קלאסי. וולדמורט שיורד על הבוצדמים, פייג' מ-PLL שיורדת על אמילי שהיא לסבית...ועוד טריליון דוגמאות שתוכלי לחשוב עליהן לבד. עולם שבו לוקחים פרולקטין ומוכרים חלב אם - בסדר, במה זה שונה מתרומות ביצית? יש עוד משהו ייחודי בעולם הזה? יש משהו ייחודי בדמויות? הטיעונים שהם משתמשים בהם בשיעור האתיקה - שחוקים וידועים (אני למשל חיכיתי כל הזמן שתכניסי את נושא הגלולות נגד הריון. נשים נוטלות הורמונים באופן קבוע בשביל משהו שהוא אינטרס גם של הגבר וגם שלהן, עם לא מעט תופעות לוואי, והגבר בינתיים חי ומזיין לו בסבבה. וזה לא כי פיתוח אמצעי מניעה הורמונלי לגברים הוא הו-כה-בלתי-אפשרי.)
3. דיוק מדעי: אני לא יכולה לומר לך למה לא יתכן בשום אופן שחלב אם ירפא סרטן, אבל...הנטיה הכללית הזאת לזרוק בסיפורים "X מרפא סרטן" יוצרת תחושת מופרכות מסוימת. גם אם את ממציאה תאוריה מדעית מצוצה מהאצבע, תנסי לבסס אותה על משהו שישמע הגיוני (למשל, נמצא בחלב האם חלבון שמשפעל את המערכת החיסונית של האדם כנגד התאים הסרטניים). נכון, את יכולה להגיד "למי אכפת מהחלבון הזה, הוא בכלל לא קריטי לסיפור", אבל הרעיון הוא לא לגרום לעצמך להישמע כאילו "המצאתי עולם שבו מוכרים חלב אם כי *שקרכלשהו*". כי אני ממש שומעת את המילים האלה, "שקרכלשהו", מתחבאות במשפט ההוא על חלב וסרטן (יחד עם קצת "בלה בלה בלה מה זה משנה, שחררו קצת, קוראים יקרים").
4. ה"מסר": אם אריקה חולבת את עצמה, אז גם לי מותר? סטייל "אמאאא, אבל הוא התחיל"?
שוב בולט הכשרון שלך בתיאור דינמיקות כיתתיות. תמיד היית טובה בזה ואם תמותי לפניי אני אציין את זה בהספד שלך ("איש לא ידע לתאר דינמיקות כיתתיות כמוה"
) אבל זה לא מספיק הפעם.
בקיצור, זה מרגיש יותר כמו רעיון נקודתי שהרחבת קצת לעצמך והיית צריכה לשמור לשימוש מאוחר יותר ועבודה יסודית יותר, אבל במקום זה החלטת לפרסם אותו כמו שהוא כי ראית שהפורום גוסס והחלטת לעשות נסיון נואש להצילו. אז, זה היה יפה מצידך ותגיעי לגן עדן והכל, אבל חוץ מזה... לא
.
אוהבת לנצח,
חתול
 
חתווווול!

לאן את ממהרת? המבחנים יתחילו רק בעוד חודש...

בכל מקרה תודה על הקריאה ועל הביקורת. איכשהו את מצליחה לגרום לי בסופו של דבר להרגיש טוב, למרות ש 99% מהביקורת הייתה שלילית. אולי זה בגלל ההערה על הדינמיקה הכיתית, שגרמה לי לחשוב: "יהה, היא אמרה שכתבתי טוב דינמיקה כיתתית ואפילו לא לשם כיוונתי. קול." וללגום עוד קצת מהתה שלי.
אבל תגידי, הסיפור זרם? או שבגלל התוכן שלו גם הזרימה של הסיפור נפגמה, לדעתך?
 
הוא זרם, כן

עוד אחד מהדברים שאת טובה בהם: זרימה ^^
אע...החיים שלי מורכבים מבחינה מבחנתית (שיט איזה צמד מילים יפהפה!) כרגע. בואי נגיד שתקופת מבחנים לא עוד רלוונטית. דמייני חיים שהם תקופת מבחנים. רגע, עזבי, דמייני חיים. את מצליחה לדמיין חיים? אני לא מצליחה לדמיין חיים *מתכרבלת בארון הקבורה שלי בקטע פולני*
 

ויימס

New member
בעצם,

בתור אדם שעובד בתחום שאיכשהו משיק חלקית לתוספי תזונה וכל העסק הזה, דווקא נשמע לי נורא אמין שפתאום תהיה היסטריית "חלב אם זה בריא" וכולם יתחילו לשתות אותו. כמו שכבר עכשיו יש, "האצה הזו נורא בריאה, בואו ניקח אותה בכדורים."
עושה רושם שהאמונות הטפלות בסגנון של "אם תאכל את הכבד של אויביך תזכה לעוצמה" עברו איזה גלגול לעולם המודרני אבל לא באמת נעלמו.
רק צריך שיהיה איזה מחקר מעורפל שמוכיח שחלב אם מועיל לאנשים שחולים בסרטן, (לא מרפא סרטן! רק עוזר או מועיל או איזה ניסוח אמביוולנטי כזה שניתן לפרש איך שרוצים) ובוב הוא הדוד שלך.
 

ויימס

New member
חלק 2

החלק הזה יותר טוב. אני חושבת שזה כי יש יותר עלילה, והדמות הראשית פועלת כדי להשיג את המטרה שלה. זה עדיין מעניין, ואני קראתי את זה די מהר.
לא ראיתי את 'אריקה בכלל לא משתמשת במכשיר' בא... the plot twists and turns like a twisty turny thing!
אני מניחה שאם יש חלק שלוש זו לא המילה האחרונה עדיין. אני באופן אישי חשבתי שאולי אריקה אוהבת לשתות את החלב של עצמה. כי זה גורם לה להרגיש מחוברת לאמא אדמה או משהו.

&nbsp
אז חלק 2 היה בסימן "אנחנו עושים סטוקינג לאריקה ומתאבססים עליה לחלוטין, כי... אממ... כי... היא הביעה דעה שונה משלנו?
"
בחלק הזה, אנחנו לומדים שהגיבורה שלנו היא שמוקית פתטית. אפי עצבן אותי הרבה פחות משחשבתי, יענה כל כך גונבת את ההצגה בתחום הדושבגיות.
ואריקה קונה רק בגדים תוצרת הארץ שלא נוסו על בעלי חיים.
אופייני.
&nbsp
כמו כן: משהו שחשבתי עליו כבר בחלק הקודם אבל לא יצא לי להגיד- יענה ממש כושלת בניסיון לנתח את הסיבות למצב שלה. אז את והמשפחה שלך לא מסוגלים להתפרנס כמו שצריך, מי אשם? האנשים בעמדת כוח שדואגים שכלכלת ישראל תמשיך להתנהל באופן שרווחי להם ביותר? לא! איזו סטודנטית רנדומלית שלא מסכימה איתך, היא אשמה בכל תחלואי העולם! תמותי, אריקה.
תמותי. אני יודעת שיענה משתמשת ב'היא עובדת בזה גם כן' בתור תירוץ, אבל זה מה שזה- תירוץ. זו לא הסיבה שהיא רוצה לנקום בה. לפי הטקסט, היא כועסת מהרגע שבו אריקה לא הסכימה איתה. מציאת המכשיר רק סיפקה לה את 'היא צבועה' כתירוץ. היא בעצמה צבועה.
זה הגיוני, אני מניחה, כי בני אדם לעתים קרובות מפילים את האשמה על מי שנמצא הכי קרוב אליהם שאפשר לפגוע בו, כי אל האנשים שבעמדת כוח אי אפשר באמת להגיע.
&nbsp
&nbsp
היא קיבלה 13.
אפי קיבל שבעים?
אין צדק בעולם.
&nbsp
אני בסדר עם לקרוא על דמויות מעוררות סלידה, הכל תלוי במה הסיפור הולך לעשות איתן. האם יענה עומדת לטפס על המכשולים שעומדים בפניה, להתבגר, ולהפוך להיות אדם טוב יותר? או שהיא תיפול על התחת באופן משעשע? אני משתוקקת לגלות!
&nbsp
אז החלק הראשון היה דיון אידאולוגי, והחלק השני הוא מסע נקם כושל. מה יהיה החלק השלישי? כל זאת ועוד בפרק הבא של, "בחורה יומרנית ומעצבנת כותבת הודעות בפורום זניח שהעולם שכח." הישארו עמנו!
 

godright

New member
יפה מאוד

זה סיפור מוכן ומושלם.
&nbsp
הוא יותר בגדר מדע בדיוני / מציאות וזה מה שמייחד אותו.
&nbsp
אני ממש נהניתי ממנו!
 

ויימס

New member
יהיי! וולדי באה לבקר!
אנחנו לא מגניבים מדי בשבילה!

זה מסוג הסיפורים והנושאים שגורמים לי שלא להיות מופת האובייקטיביות שאני בדרך כלל(
), ואין לי זמן לעדן את הביקורת כי אני בפאקינג עבודה, מנסה להסוות את העובדה שאני לא עובדת! עמך הסליחה.

הצד החיובי: זה מעניין!

קראתי רק את החלק הראשון בינתיים. זה לא ממש סיפור, יו נואו? לא מתרחש כאן סיפור. הדמויות פשוט יושבות ודנות בדעה שלהן בנוגע לדברים.
הם נשמעים כמו טינאייג'רים והם אמורים להיות סטודנטים.

כשיש לך דמויות עם דעות מנוגדות, זה חשוב להשמיע את הדעה המנוגדת באופן אמין ומשכנע, כמו שאדם אמיתי היה עושה. אני בטוחה שיצא לך להיתקל במקרים שבהם יוצר מעמיד דמויות עם עמדה מנוגדת באופן לא אמין וגרוע, רק כדי שיהיה קל להפיל אותן. זה אף פעם לא נראה טוב.
העמדה הכביכול פמיניסטית ש"זה מוריד את ערך האישה לרצפה": ככה גברים שוביניסטיים חושבים שפמיניסטיות חושבות, כי גברים שוביניסטיים הם אלה שרואים בנשים סחורה שערכה יכול לעלות/ לרדת.
חמש דקות על פורום פמיניסטי אקראי כלשהו יתנו לך נימוקים טובים ומשכנעים בהרבה בעד/ נגד זנות ופונדקאות, (ואם כבר הכנסת דמות טבעונית רק כדי לסתום לה את הפה באופן מיידי, אז גם פורום טבעוני), ואת לא חושבת על התמונה הגדולה בכלל. איך זה משפיע על נשים עניות? איך זה משפיע על נשים במדינות עולם שלישי? איך זה משפיע על נשים שהן פליטות? על פלסטיניות? על נשים לסביות? על גברים טרנסג'נדרים? דיון בהשלכות חברתיות וגלובליות של תופעה כלשהי, שלוקח בחשבון רק נשים עשירות, סטרייטיות ממעמד הביניים ומקבוצה דתית ואתנית שולטת, הוא לא דיון אמיתי בכלל.
בעולם שלנו, התפיסה של נשים כאינהיומנס שמטרתן היחידה היא לספק מין וילודה, גורמת לכך שנשים נחטפות, נאנסות ונרצחות במקרה הרע, או סובלות מאלימות והטרדות בתדירות גבוהה יותר, וככל שהן נמצאות בתחתית הפירמידה מבחינת אפלייה (גזע, דת, מצב כלכלי, העדפה מינית) ככה הן סובלות יותר. מה ההשלכות בעולם שלך? הייתי מצפה שלפחות המרצה שלהם תתייחס לזה.
את לא מבינה מה המשמעות של המושג פריבילגיות. פריבילגיות זה לא 'לקבל כסף'. פריבילגיות זה כאשר יש לך יתרון בחברה שבה אתה נמצא כי אתה משתייך לקבוצה שמופלית לטובה. להיות יהודי במדינת ישראל? זו פריבילגיה! להיות לבן בארה"ב? זו פריבילגיה! לא היית אומרת שילדים במפעל סיני לייצור נעליים מקבלים פריבילגיות כי אפשר להעביד, אותם, נכון?

אפי צריך למות באופן מחריד. בפיצוץ כתום כאילו זה סרט של מייקל ביי.
"תגידי, הבלונדינית- היא לא השותפה שלך?" (אפי מת בפיצוץ כתום)
אפי חייך חיוך זדוני. (פיצוץ כתום)
"חלקן באמת נראות דומה." אמר אפי ומעט הבנים שישבו בכיתה גיחכו. (אפי מת בפיצוץ כתום. הבנים שלידו תופסים את האש ומתלקחים. הם מנסים לרוץ, אך ללא הועיל. הם היו כה צעירים, כה מבטיחים, החיים כולם היו לפניהם.
)

אויש, זה כל כך חמוד שהוא מפנטז על חטיפה, תקיפה ואונס! טיהי!

אם את מנסה לגרום לנו לשנוא אותו יותר ויותר עד שנריע כאשר הוא ימות (באופן נורא וטרגי) בתאונת חליבה מצערת, אני אתאחד איתך בסולידריות נשית.

הציפיות שלי לגבי הסיפור:
בינתיים, נראה שהסיפור הזה הולך לכיוון של "אישה אחת מתנקמת באישה אחרת בכך שהיא משפילה אותה באופן מיני ו/או ציבורי", וזו הפעם השלישית שאת עושה את זה.
not my cup of soy milk, אבל אני מניחה שאם אפי וחבריו יקראו את הסיפור הם ממש יאהבו. אם זה הכיוון, אז אני לא מספיק מזדהה עם הגיבורה או כועסת על האנטיגוניסטית בשביל להיות מושקעת בזה.
וזה גורם לי לתהות- בשביל מה היה נחוץ כל הדיון בחלק הראשון? זה בכלל לא משנה. הסיפור לובש הבעה רצינית כאילו הוא מזמין אותנו לחשוב על ההשלכות של שימוש בגוף נשי למטרות רווח, ואז אומר, "אה, לא חשוב, צ'יק פייט!
"

אלו רק הציפיות שלי, והן עשויות להישבר, ואז ייתכן שאהיה שמחה יותר. שוב: אפי מת בתאונת חליבה מצערת! make it happen! סנאפ סנאפ!
 
אני פה כל הזמן ולאחרונה אין פה כל כך פעילות...

אז קודם כל תודה על הביקורת. דבר שני אולי כדאי לקרוא עד הסוף כדי להגיב על הכל...?

דבר שלישי, קראתי את הביקורת שלך ולא הבנתי חלק ממנה.
החלק של הפירוט נימוקים - אוקיי, סביר. מצד אחד את אומרת שהם מדברים הרבה, מצד שני הם לא מדברים מספיק? אולי התכוונת שהיית רוצה *לראות* את כל ההשלכות האלה?
בקשר לאפי - הבנתי שלא אהבת את הדמות. יותר מזה - הוא ממש גרם לך לעצבים מטורפים! אבל למה? לא ברור. הוא מתנהג בצורה לא אמינה? הוא לא תורם בתור דמות? הבדיחות שלו לא הצחיקו אותך? תביאי איזשהו נימוק ולא רק "לא אהבתי אותו, להעיף מהסט" כי זה לא רציני...

אישה מתנקמת באישה בפעם השלישית - איזה עוד סיפורים היו לי?

בכל מקרה שוב תודה :)
 

ויימס

New member


שוב, אני בעבודה, מנסה להעמיד פנים שאני מועילה. את צריכה להיות מוחמאת שאני בכלל קראתי את החלק הראשון, הא!
היה לך את זאת עם השותפה המעצבנת ששוכבת עם החבר שלה ובכך מפריעה לה, ואת הטינאייג'רית עם כוחות העל שעשתה כמעשה ג'יימס לסנייפ לבחורה שגנבה לה את הבגדים בעודה בבריכה.
הבעיות עם הדיון:
א. את מבטיחה משהו ולא מקיימת- יענו, עושה רושם שהסיפור רוצה לדון בהשלכות החברתיות של מכשיר כזה, כיאה לסיפור מד"ב. עכשיו, אם לא מעניין אותך להראות אותן, זה סבבה, אבל אל תבני ציפיות כאילו זה מה שהולך לקרות.
ב. עצם העובדה שהעלילה פשוט עוצרת כדי שכולם יוכלו לעשות דיון- נראה לי שעדיף למצוא דרך שדמויות יביעו את הדעה שלהן תוך כדי סיפור. שזה לא יהיה כמו ספר של איין ראנד, שאחת לכמה זמן הדמויות פשוט עוצרות את הסיפור כדי לדבר על כמה שאינדיבידואליזם זה אחלה. אבל עם זה אני יכולה לחיות.
ג. הדעות שהם מביעים ממש שטחיות ולא מעמיקות, שזה מובן עבור חלק מהם שסתם שם בשביל הציון, וגם טיפשים (=אפי), אבל יש שם דמויות שעושה רושם שאשכרה אכפת להן והקדישו לזה מחשבה- אריקה, שני, המרצה, ויענה (איזה שם!
) וכל מה שהן מסוגלות להגיד זה... מה שהן אומרות?
אפי: זה לא עצבים מטורפים, זה רק 35% בערך.

בגדול, הדמות שלו פשוט מאוד שוביניסטית, בצורה מוגזמת וקריקטוריסטית כאילו שלפו אותו מאסקימו לימון או כמו ג'ינג'י מזבנג. עד כדי כך, שהתחלתי לחשוב שזה מכוון, שאת בונה את הדמות שלו ככה כי יש לך מטרה כלשהי. אני אצטרך לחכות ולראות, אבל אם הוא אמור להיות הידיד החביב והמשעשע אז זה לא ממש עובד בשבילי.
מבחינה של אמינות אין לי בעיה, אני יכולה לסספנד את זה.
אני לא חושבת שקורא חייב לאהוב את כל הדמויות. זו לא בעיה לכתוב דמויות שמעצבנות את הקורא, במיוחד אם את מתכננת לעשות להן דברים רעים (מוהאהא!), וניתן לעתים להשתמש בדמות מעצבנת באופן מועיל, אבל אם את מתכוונת שדמות תהיה חביבה ואהודה, ובפועל הקורא שונא אותה, אז זה מקרה ג'אר ג'אר בינקס.
מבחינתי! אני בטוחה שיש אנשים שיקראו את הסיפור ומבחינתם אפי הוא אדם ממוצע, נורמלי, וסביר, וזה כנראה מטריד אותי יותר מכל דבר אחר.

וגם.. כן, הבדיחות שלו לא מצחיקות.
 
למעלה