אבל חשבתי שסיימנו...
זה משעשע, כי גם אני בדר"כ נמנעת מלהתווכח עם שוביניסטים אבל כשהם פונים אליך ישירות פשוט ***חייבים***
להגיד משהו.
לא אכנס איתך לתחרות חשפנות...
however...
מה השעה עכשיו? יש תחרות סיפורים בעולמות עוד שלושה חודשים וחצי. רגע, תני לי שנייה לסדר את התפאורה...
עיירה מדברית שהאל שכח, שיח מיובש מתגלגל לרוחב הדרך, חצות היום, זר רנדומלי מנגן במפוחית, מגפיים עם דורבנות, פונצ'ו, את יושבת בפאב החביב עליך, שותה בירה פושרת בטעם שתן (לא, אני לא יודעת מאיפה את מזהה את הטעם), ולפתע חבטה של ספל בירה על הדלפק לידך, את מרימה את העיניים כדי לראות פנים מוכרות מאחורי אבק הדרכים והזמן- אבל לא! את הרי הסגרת אותי לתליין לפני שתים עשרה שנים בסאן אנטוניו, וזה היה אמור להיות סוף הסיפור. אני מסיטה את הסיגר מזווית אחת של הפה לזווית השניה, ואומרת, "יש שני סוגים של חתולים, יקירתי, אלה שנכנסים דרך הדלת, ואלה שנכנסים דרך החלון."
אני מצמצמת את העיניים, את מצמצמת את העיניים. קלוז אפ עליי, קלוז אפ עליך. את, אני, את, אני.
אני אנצח. אני תמיד אנצח.