סיקור ספר שירה (הופיע במקור ב372)
תל היסרליק/שמעון בוזגלו (הוצאת הקיבוץ המאוחד) יש מי שיגידו שהסיקור הזה שלי "משוחד" כיוון שבספר שלי יש שיר שמוקדש לבוזגלו (מתייחס לשיר מספרו הקודם "ארם"). ובכן לא נותר לי אלא לומר שמעולם לא פגשתי אותו ומי שיקרא את הסיקור יראה שלא רק שבחים אני חולק לו. ובכן, תל היסרליק, למי שבור כמוני ולא יודע, הוא השם המודרני של האתר הארכאולוגי בתורכיה, בה שכנה כנראה טרויה ההומרית (מידע שמצאתי בהערות שבסוף הספר). הספר כולו מכיל שלוש פואמות. כל אחת מהן בנויה ממספר רב של בתים/שירים מלחמת טרויה - היא (19 שירים) מלחמת טרויה - היא והוא (19 שירים) מלחמת טרויה - הוא (17 שירים) מי שלמד על טעמי, מהערותיי בנוגע לאחרים, יודע שבשבילי חלק מיפי השיר הוא התמצוט. מה שהופך מדיום כמו פואמה למאוד בעייתי בעיני. אם לומר את האמת - אני לא אוהב את הז´אנר הזה, סיבותיי עימי, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. מאידך, בוזגלו בונה את הפואמות בצורה כזאת שכל שיר, המרכיב את הפואמה הכללית עומד בפני עצמו - מה שהפך את הפואמות לידידותיות כלפי הרבה יותר. ההתפתחות שאנחנו מצפים לה בתוך הפואמות נוצרת בהתפתחות הכרונולוגית שבין הסיטואציות של השירים השונים המרכיבים כל פואמה וההתפתחות במצבים הנפשיים של הדוברים בשירים. למרות שהספר הוא המשך כמעט ישיר (סגנונית ותמאטית) ל"ארם", מבחינה פיוטית ישנה ירידה בספר הזה ביחס לספרו הקודם, אולי בגלל הז´אנר. כיאה למקרה, פתחתי במקום אקרעי את "ארם" ומצאתי את הפתיחה: "העט ישמוט את כל אצבעותי" (ע"מ 14), שורה שכדוגמתה אני מסופק אם נמצא ב"תל היסרליק". מאידך, בוזגלו עושה כאן נסיון מענין לראות ולתאר את הדברים מנקודות המבט השונות של ה"שחקנים" במלחמה וכך מגיע לתובנות ותאורי רגשות נהדרים (אם אפשר לקרוא לתאורים שקשורים למלחמה נהדרים). בוזגלו כותב על טרויה. ייתכן מאוד שהוא אכן כותב עליה, אבל כמאמר הקלישאה - במלחמה כמו במלחמה, והדברית מתלבשים על המציאות הישראלית העכשיוית כמו כפפה ליד. כשקראתי את הספר, עברה במוחי המחשבה שהספר יכול להפוך בקלות להצגה חסרת עלילה לשלושה/ארבעה שחקנים שיקריאו את השירים במעורבב או כסדרם ויתקבל כאנלוגיה לישראל של היום. אחד החוסרים לספר (בעיני) הוא שההערות שמופיעות בסוף הספר, רחוקות מלהיות משביעות רצון. למזלי אני מכיר לא מעט את המיתולוגיה, אך לא ברמה של בוזגלו - חלק מהיכולת לרדת לסוף דעתו נפגמת וחבל. למשל לא מצויין בשום מקום בספר ש"ליאון" שמוזכר לרוב בפואמה השניה היה כוהן אל הים, שהזהיר את הטרויאנים מלהכניס את הסוס לעיר (והוכש יחד עם שני בניו ע"י נחש, כאות משמים). אז את זה ידעתי - מי יודע כמה פספסתי. למרות זאת, אם לא הייתי ברור - אני חושב שהספר בהחלט שווה קריאה. ובשביל לעשות לכם תיאבון, שיר 11 מהפואמה השניה: מבפנים עומד עם חרבו מעלינו פריאמוס מלך טרויה. מבחוץ, היוונים. אני יכול לקבל בבקשה דֹם-שתיקה! אני צריך לערבב שוב את הכל למשהו יותר... יותר... מה יותר? לא, לא יותר שאלות למי ללחום ובשביל מה, או למה לקום בבוקר במשך חודש, חדשיים, שנתיים, שש, ולנפנף את היד כל היום מול אחר שמנפנף את היד כל היום - הרי שאלנו את השאלות האלה גם לפני המלחמה, רק בלבוש אחר. טוב, אני יכול לקבל דֹם-שתיקה? אני צריך לערבב שוב את הכל למשהו... למשהו... יותר מענין?
תל היסרליק/שמעון בוזגלו (הוצאת הקיבוץ המאוחד) יש מי שיגידו שהסיקור הזה שלי "משוחד" כיוון שבספר שלי יש שיר שמוקדש לבוזגלו (מתייחס לשיר מספרו הקודם "ארם"). ובכן לא נותר לי אלא לומר שמעולם לא פגשתי אותו ומי שיקרא את הסיקור יראה שלא רק שבחים אני חולק לו. ובכן, תל היסרליק, למי שבור כמוני ולא יודע, הוא השם המודרני של האתר הארכאולוגי בתורכיה, בה שכנה כנראה טרויה ההומרית (מידע שמצאתי בהערות שבסוף הספר). הספר כולו מכיל שלוש פואמות. כל אחת מהן בנויה ממספר רב של בתים/שירים מלחמת טרויה - היא (19 שירים) מלחמת טרויה - היא והוא (19 שירים) מלחמת טרויה - הוא (17 שירים) מי שלמד על טעמי, מהערותיי בנוגע לאחרים, יודע שבשבילי חלק מיפי השיר הוא התמצוט. מה שהופך מדיום כמו פואמה למאוד בעייתי בעיני. אם לומר את האמת - אני לא אוהב את הז´אנר הזה, סיבותיי עימי, אבל זה כבר נושא לדיון אחר. מאידך, בוזגלו בונה את הפואמות בצורה כזאת שכל שיר, המרכיב את הפואמה הכללית עומד בפני עצמו - מה שהפך את הפואמות לידידותיות כלפי הרבה יותר. ההתפתחות שאנחנו מצפים לה בתוך הפואמות נוצרת בהתפתחות הכרונולוגית שבין הסיטואציות של השירים השונים המרכיבים כל פואמה וההתפתחות במצבים הנפשיים של הדוברים בשירים. למרות שהספר הוא המשך כמעט ישיר (סגנונית ותמאטית) ל"ארם", מבחינה פיוטית ישנה ירידה בספר הזה ביחס לספרו הקודם, אולי בגלל הז´אנר. כיאה למקרה, פתחתי במקום אקרעי את "ארם" ומצאתי את הפתיחה: "העט ישמוט את כל אצבעותי" (ע"מ 14), שורה שכדוגמתה אני מסופק אם נמצא ב"תל היסרליק". מאידך, בוזגלו עושה כאן נסיון מענין לראות ולתאר את הדברים מנקודות המבט השונות של ה"שחקנים" במלחמה וכך מגיע לתובנות ותאורי רגשות נהדרים (אם אפשר לקרוא לתאורים שקשורים למלחמה נהדרים). בוזגלו כותב על טרויה. ייתכן מאוד שהוא אכן כותב עליה, אבל כמאמר הקלישאה - במלחמה כמו במלחמה, והדברית מתלבשים על המציאות הישראלית העכשיוית כמו כפפה ליד. כשקראתי את הספר, עברה במוחי המחשבה שהספר יכול להפוך בקלות להצגה חסרת עלילה לשלושה/ארבעה שחקנים שיקריאו את השירים במעורבב או כסדרם ויתקבל כאנלוגיה לישראל של היום. אחד החוסרים לספר (בעיני) הוא שההערות שמופיעות בסוף הספר, רחוקות מלהיות משביעות רצון. למזלי אני מכיר לא מעט את המיתולוגיה, אך לא ברמה של בוזגלו - חלק מהיכולת לרדת לסוף דעתו נפגמת וחבל. למשל לא מצויין בשום מקום בספר ש"ליאון" שמוזכר לרוב בפואמה השניה היה כוהן אל הים, שהזהיר את הטרויאנים מלהכניס את הסוס לעיר (והוכש יחד עם שני בניו ע"י נחש, כאות משמים). אז את זה ידעתי - מי יודע כמה פספסתי. למרות זאת, אם לא הייתי ברור - אני חושב שהספר בהחלט שווה קריאה. ובשביל לעשות לכם תיאבון, שיר 11 מהפואמה השניה: מבפנים עומד עם חרבו מעלינו פריאמוס מלך טרויה. מבחוץ, היוונים. אני יכול לקבל בבקשה דֹם-שתיקה! אני צריך לערבב שוב את הכל למשהו יותר... יותר... מה יותר? לא, לא יותר שאלות למי ללחום ובשביל מה, או למה לקום בבוקר במשך חודש, חדשיים, שנתיים, שש, ולנפנף את היד כל היום מול אחר שמנפנף את היד כל היום - הרי שאלנו את השאלות האלה גם לפני המלחמה, רק בלבוש אחר. טוב, אני יכול לקבל דֹם-שתיקה? אני צריך לערבב שוב את הכל למשהו... למשהו... יותר מענין?