ספריה

meidatek

Active member
הספרייה הייתה שקטה.
שקטה כמו שבסרטים.
לא מתאים בכלל למציאות הישראלית בה גם אם יש שלטים שאוסרים על משהו, הישראלי הממוצע שם קצוץ.
היא ישבה בשולחן אחר מולי.
אני למדתי לבחינה הסופית שלי לפני קבלת המשרה החלומית.
היא הייתה עם אזניות.
מבוגרת ממני למראה.
שיער צבוע אדום כהה, מתולתלת, בהירה ועם פנים עגולות.
דפדפה בקלסר שבו נראו לי קטעי עיתונות.
מדי פעם הזיזה את שפתיה למשמע שיר כלשהו באזניות, ללא קול.
תהיתי איזו מוסיקה היא שומעת.
החולצה שלה כמעט התפקעה על חזה ענק.
ללא כל איפור.
יפה.
שקעתי בדמיונות על מה הייתי יכול לבצע בה.
התנתקתי לרגע
ואז ראיתי פתאום שהיא מביטה בי בזוויות עיניה מעל הקלסר ומתחת לריסים ארוכים.
החוורתי או האדמתי. לא יודע.
נשמתי בכבדות ולחא ידעתי היכן להסתיר את המבוכה.
היא חייכה קלות.
לא הסירה ממני מבטה.
שמתי לב להפתעתי שהיא פישקה מעט את רגליה מתחת לשולחן.
לא נשמתי. טעם מתכתי בפי.
לא היו לה תחתונים.
ממש ראיתי את הורוד הארגמני בין רגליה. נראה היה לי שאפילו היה מבריק שם, כאילו היא רטובה.
חיוכה גדל.
יד אחת שלה נעלצה מאחורי הקלסר והופיעה מתחת לשולחןם.
היא פישקה את שפתיה התחתונות וחשבתי שאני מתעלף.
עמד לי כמו משוגע. שנים שלא עמד לי כך.
הסתכלתי שמאלה וימינה בחשש ולא ראיתי אף אחד פרט לזקן מרוחק עם גבו אלינו שקרא ספר עב כרס בשקיקה.
פתחתי את הרוכסן.
שלפתי את הזין החוצה. הוא כבר היה אדום ולח מעצמו.
ליטפתי אותו בקצה אצבע אחת. רק את הכיפה.
זה הזרים עונג בכל הגוף.
היא פישקה רגליה עוד.
לחלחה שפתיה בלשונה ואצבע אחת התחילה לעשות עיגולים עיגולים מתחת לשולחן בדיוק שם.
יכולתי לראות את אצבעותיה נעות מרחוק שהוא קרוב וקרוב מרוחק שכזה.
מטרים ספורים. שולחן אחר.
 
למעלה