סתם לשתף אתכם,
סיפרתי אתמול ליעל ואני אספר גם כאן איך כשהייתי עם אמא שלי ביום ראשון תפסתי פתאום כמה שהיא הזדקנה, וכמה נחמץ לי הלב לראות אותה ככה. יש בזה משהו כל כך שביר ופריך, כל כך שקוף, כל כך בלתי נסבל... עשה לי נורא עצוב. ולא שיש שינוי במצבה, זה רק שפתאום כאילו ראיתי אותה מהצד, בלי המעורבות שתמיד יש לי - מכירים את זה שאנחנו לא רואים איך הילדים שלנו גדלים, איך שההורים שלנו מתבגרים, איך שלנו עצמנו ולחברים שלנו נוספים קמטים ושערות לבנות? עוברים ביחד תהליכים, משתנים ביחד, לא מודעים לשינוי ולעצמתו. ופתאום כאילו ראיתי בבת אחת מה שלא הייתי מודעת לו כל הזמן הזה, והתכווץ לי הלב.
סיפרתי אתמול ליעל ואני אספר גם כאן איך כשהייתי עם אמא שלי ביום ראשון תפסתי פתאום כמה שהיא הזדקנה, וכמה נחמץ לי הלב לראות אותה ככה. יש בזה משהו כל כך שביר ופריך, כל כך שקוף, כל כך בלתי נסבל... עשה לי נורא עצוב. ולא שיש שינוי במצבה, זה רק שפתאום כאילו ראיתי אותה מהצד, בלי המעורבות שתמיד יש לי - מכירים את זה שאנחנו לא רואים איך הילדים שלנו גדלים, איך שההורים שלנו מתבגרים, איך שלנו עצמנו ולחברים שלנו נוספים קמטים ושערות לבנות? עוברים ביחד תהליכים, משתנים ביחד, לא מודעים לשינוי ולעצמתו. ופתאום כאילו ראיתי בבת אחת מה שלא הייתי מודעת לו כל הזמן הזה, והתכווץ לי הלב.
