סתם משהו שמרגיש לי מתאים לכתוב פה..

[McFLy AnNuShKa]

סתם משהו שמרגיש לי מתאים לכתוב פה..

כמו שסיפרתי על עצמי כבר בעבר, יש לי אח גדול בן 24 עם פיגור. והבעיה הכי רצינית שלי זה שאני מתנהגת כמו ילדה קטנה ומסתירה את העובדה הזו על אח שלי מאנשים. אמנם לא מכולם, אבל יש אנשים שהם יחסית קרובים אליי ולא יודעים. לא יודעים למה אני לא יכולה לצאת ביום שישי לפני שעה מסויימת, לפני ארוחת הערב. כי אני אשנה לאח שלי את ההרגל, וזה יכול לגרור תגובה לא רצוייה. לא יודעים למה הם סגרו שבת כשאני יצאתי, ולמה אמרתי להם שיאמינו לי שזו באמת לא סיבה לקנא. שמפסיקים להזמין אותי למקומות מסויימים ביום שישי, רק כי קרה כמה פעמים שלא יכולתי (כמובן שהם לא ידעו למה, וגם לא את זה שזה רק אחת לשבועיים). זה כל כך מעצבן. אבל זו אשמתי. זה העונש שמגיע לי על זה שאני מתביישת לדבר על זה. אני כבר כועסת על עצמי. ועדיין לא מסוגלת. לא כל כך אוהבת שבאים אליי כשהוא בבית. אני כל כך כועסת על עצמי. אבל זה לא שהיום הגעתי לתובנה הזו. כבר הגעתי אליה לפני יותר משנה או שנתיים. ואני עדיין לא מצליחה לשנות את זה בי. אוף. מתי אני אפסיק להתייחס לזה כאל דבר רע, וקשה? הרי לא כך זה אמור להיות. זה משהו רגיל. מעט שונה מיתר המשפחות שאני מכירה, אבל עובדה שיש פורום שלם כזה, אז כנראה שאני לא היחידה... מקווה שההודעות הלא קשורות לכלום שלי לא מפריעות פה... תודה

 

[אורלי אמאשל אור]

אנושקה מתוקה,

כתבתי לך עכשיו תשובה ארוכה ארוכה, ובסוף כשהוספתי חיבוק - היא נמחקה לי. ואני כבר עייפה ורצה לישון. רק רציתי להגיד לך שההודעות שלך מאוד קשורות, ומאוד חשובות לנו. ותרגישי בנוח לכתוב פה מה שאת רוצה ומתי שאת רוצה. לילה טוב, וחיבוק חזק של כוח . אמשיך בתגובה שלי מחר.

 

[אמא שלו2]

אנושקה יקרה !

קודם כל אני חושבת שמותר להרגיש כל הרגשה , ולהתנהג כפי שאת חושבת ולא כפי שמצפים ממך . ונכון לא לכולם יש את הכוחות הנפשיים לפרסם ברבים על קרוב שכזה , וזה בסדר גמור . אני באופן אישי מסבירה לילדים שלי - לאחים של אביחי המקסים . שאביחי הוא שלנו , ולא אנחנו בחרנו אותו כזה . זוהי מתנת שמיים . באותה מידה גם משפחות שיש להם ילד מחונן אין להם במה להתגאות וגם הוא מתנת שמיים . אין בידינו לשנות וכל אחד מקבל את מה שנקבע לו . מחזקת אותך ומאמינה שהתובנה וגם הביצוע יבואו , גם יבואו .

 

[sho969]

אנושקה יקרה

אל תכעסי על עצמך, לכל אדם יש את דרך ההתמודדות שלו , אני חושבת שאת פשוט מפחדת מהתוגבה שלהם על אחיך, שאולי הם יחליטו שאת לא אותו אדם או שירחמו עלייך. (ומעט מאוד אנשים אוהבים רחמים) אני מציעה לך אל תסתירי , אבל את המידע את יכולה להזליג באטיות ולפי תחושותייך. מלבד זאת זכרי אין כמעט משפחה שאין לה איזה סוד או משבר או כל משהו אחר שעימו היא מתמודדת ומי שלא מקבל אותך בגלל אחיך , לא שווה התייחסות וזה בטח ההפסד שלו. מקווה שעזרתי ולו במעט. שושי

 

[ז ה ב ה לוי]

אנושקה,פורום זה נועד בדיוק למטרהזו

זהו המקום לכתוב,להתלבט,לתמוך,לחבק ולקבל חיבוק ואוזן קשבת,עצה והבנה ממשפחות החיות וחוות ביומיום את הלבטים שלך. תרגישי נוח לכתוב ולחלוק איתנו מה שאת מרגישה. מחזקת אותך ובטוחה שבעזרת המשפחות המדהימות שפה, תגיעי להארה ולקבלה ללא בושה והסתרה את אחיך. בהצלחה ויישר כוח!!!

 

[ז ה ב ה לוי]

אורלי,מה שלום אביך?

 

[אורלי אמאשל אור]

אנושקה יקרה, הבטחתי לחזור ולהגיב

ארוכות כמו שרציתי, וכתבו פה תגובות כל כך יפות וחזקות - שלא נותרו מילים בפי. מאחלת לך שתמצאי את הכוח והאומץ לעמוד מאחורי אחיך בגאווה .

אורלי

 

[י ערה]

היי אנושקה ../images/Emo24.gif

ת'שמעי... לא רק שיש פה פורום מדהים שכזה בדיוק למטרה הזאת והוא מלא באנשים מדהימים שזה המכנה המשותף שלהם יש עוד רבבות אנשים בישראל ששותפים לחוויה של בן משפחה עם פיגור. לי (כמו לך) אחות גדולה עם פיגור. השבוע מישהו מהחברים שלי אמר לי "לא ידעתי שיש לך אחות... חשבתי שיש לך רק אח..." ולרגע נבהלתי... חשבתי "מה, אני מסתירה אותה?" ואז שאלתי אותו "ואת זה שיש לי עוד אח ידעת?" והוא ענה לי שלא... נרגעתי... נכון. אני לא מציגה את עצמי "נעים מאד אני יערה ויש לי אחות גדולה עם פיגור" אבל מצד שני אני גם לא מציגה את עצמי עם ייחוס לאחים האחרים שלי... מי שמכיר יותר, ומעניין אותו לדעת יותר, יודע. זה שיש לך אח כזה או אחר לא מעיד עלייך לכאן או לכאן. לא הופך אותך לפחות טובה, חכמה, רגישה, או כל דבר אחר ממישהו אחר. איך שאת מתייחסת אליו כן הופך אותך למישהו שיכול להיות יותר טוב, יותר חכם ויותר רגיש לזולת מאחרים שלא חווים את ההתבגרות לצד מישהו שכזה. תחושות האשמה שאת מתארת הן לגיטימיות ונורמאליות לגמרי, ואני יכולה מעצמי שלאורך כל הדרך ממשיכים להתמודד עם רגשות האשם על מה שלי יש ולה אין (צבא, חתונה, הריון ילדים וכו')... אבל "זה מה שיש ועם זה ננצח!" תפרגני לעצמך את זה! תפרגני לעצמך לשתף אנשים. פה תמיד תמצאי אוזן קשבת ומניסיון, תני לחברים שלך יותר קרדיט... אם את אוהבת אותם והם אותך אז מי אח שלך לא יפחית דבר מערכך בעינהם! אם בא לך לדבר שלחי לי מסר אישי ואתן לך את הנייד שלי בשמחה רבה.

יערה

 

[אריאלה פיקסלר אלון]

אנושקה יקרה../images/Emo24.gif

כרגע נכנסתי וראיתי את הודעתך. הרבה מה להוסיף על מה שאמרו חברותיי הרגישות, החכמות, והמקסימות אין לי, כי "סודות" בעצם פוגשים אותך בכל מיני שלבים ותחומים בחיים, ואני מדמה אותם לצלליות של אור {כן, כאלו שהיינו עושים בידיים עם מנורה, לייד הקיר כשהיינו קטנים...} . ככל שתקרבי אותן לקיר הן יקטנו וככל שתרחיקי אותן מהקיר הן יגדלו,ופתרון הבעייה הוא פשוט מאוד... להתקרב באופן מקסימלי לקיר, ככה הדמות נעשית קטנטנה, ואז "הסוד" כמעט נעלם, ואין לך פחד להתמודד אתו. כי ככל שאת בורחת מהסוד הוא גדל והופך למפלצת איומה חסרת פרופורציות ושליטה, ואם את מתעמתת איתו פנים מול פנים, את מגלה שהכל בעצם היה שטות ויש לך כוחות להתמודד עימו, כי הוא קטן וחסר חשיבות... קראי שוב את כל התגובות של חברותינו היקרות לפורום, כי בכל אחת ואחת מהן מצאתי שכיות חמדה חכמות. וודאי שכמותן אני יודעת נכוחה שפה זה בדיוק המקום הנכון לומר את כל מה שעולה על רוחך בכל נושא שהוא. מחזקת אותך ויודעת שתבחרי נכון מה לעשות, אני לרשותך בכל שעה, כתבי לי .

 

[McFLy AnNuShKa]

תודה רבה לכולם...../images/Emo42.gif

תודה לכולם על התגובות, זה באמת מחזק. אני חושבת שעצם זה שאני כותבת בפורום הזה, מבלי להחליף כינוי או לפחד שמישהו יגלה שאני כותבת פה, זו כבר התקדמות מבחינתי. וזו הרגשה טובה פתאום שיש לי איפה לכתוב מחשבות כאלה, שאפילו האנשים הכי קרובים אליי בעולם לא יוכלו להבין, כי הם פשוט "לא היו שם". ופה כולם מייד מבינים וכותבים מהמקום הזה, שמאוד מעודד ומחזק. אז תודה ואני מאוד מקווה שאני מבינה אתכם לא רק בצורה הקוגנטיבית, אלא שבאמת אצליח ליישם הכל גם באמת, מכל הלב. שבוע טוב

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

אנושקה חמודה

לא הצלחתי להגיע עד עכשיו למחשב כדי לכתוב ואני רואה שקיבלת תגובות חמות וחכמות כך שנותר לי רק להצטרף לכל מה שאמרו לך כאן לשלוח לך חיבוק חם

ולאחל שתמצאי את הדרך והאומץ להיפתח אל מכריים וחברייך ואני בטוחה שגם הם יקבלו את אחיך באהבה. כשבני הבכור היה ילד קטן תמיד סיפר על סיון אחותו והיה מרתק סביבו את כל ילדי הגן או הכיתה כשהיה "מרצה" על הבעיות של סיון ולמה יש לה משקפיים ולמה היא לא הולכת ולמה היא נמצאת בגן מיוחד, כולם קיבלו אותה באהבה ובטבעיות אף פעם לא היה מצב שלא באו אלינו ילדים "בגלל" סיון אני לכן חושבת שאם המשפחה מציגה את עצמה ואת הילד המיוחד באופן טבעי וללא בושה כך גם שאר החברה מסביב תקבל אותו.

 

[אהרון באר שבע]

שלום לך אנושקה../images/Emo140.gif

קראתי את מה שאת כותבת.אכן בעייה רצינית להתחיל לחסוף סיפורים כאלה ואחרים עליך שמישהו אחר לא יודע עליהם.אבל בחיים כמו בחיים אתה אף פעם לא יודע מה ילד יום.ואתה אף פעם לא יודע כיצד יגיבו אחרים לסיפור כזה כמו שיש לנו.אבל אין ברירה צריך מתי שהו לספר מה בדיוק קורה.למה מאחרים.למה דברים לא מסתדרים.למה לא יכולים לצאת.אני חושב שככל שתספרי מהר יותר להרבה יותר תכלי לדעת מה התגובה שלהם.החיים מלמדים שלשקר תמיד יש רגליים (אישתי החכמה אומרת) אתה אף פעם לא יודע באיזה מקום הכחש יתגלה.אומר לך את האמת אנחנו מעדיפים להיות עם פחות חברים אבלללללללל עם חברים אמיתיים כאלה שיקבלו את ביתי כמו שהיא מבלי שנצטרך להסתיר אותה מאף אחד.זה רוח הדברים שאני מחנך את בנותי הן לא אשמות במצב.הן לא צריכות להתכחש לאמת.כי האמת בסופו של דבר מתגלית מתי שהוא.והמתי שהוא תמיד אבלללללללל תמיד יפול ברגע האכי לא מתאים.ברגע הכי כואב.אז למה צריך את הדבר הזה??חוץ מזה אנחנו לא מגדלים בבית מורסה או יבלת או גיבנת אנחנו מגלים ילדה/ילד שכתוצאה מסיטואציה מסוימת בלידה קרתה תקלה וזו תוצאתה.ואני חושב שככל שנספר יותר יוקל לנו נפשית וגם האחרים יתחברו טוב יותר.ומי שלא רוצה ממממממממממממממממממ שיבוסם לו !!!!! מקווה שהועלתי ולו במשהו אהרון

 

[חני ח]

אנושקה חמודתי

התלבטתי מה לכתוב לך, ואיך להגיב. גם לי לעיתים חורה מאוד דברים שקשורים לבן שלי ואני כועסת על עצמי שזה לא משתנה למשל: ההתנהגות של האנשים של מכירים מסחוץ ואיך שמסתכלים .......... ואני לא מבינה למה???? הרי הוא ילד חמוד, מדליק ומתוק ובבית שלנו הכל סובב סביבו מטבע הדברים, וכן כואב לי ודוקר אותי,ומאוד מתסכל אותי שמישהו מסתכל עליו בצורה אחרת וגם לי חמודה זה לא עובר . בואי תשמעי עוד משהו הבת הקטנה שלי שהיא בגן חובה מביאה הביתה לפעמים חברות שלא מכירות את אחיה היא עדיין צעירה ולי מאוד מאוד "מסקרנת" התגובה שלהם וזה לא עובר וגם אני כועסת על עצמי.

 

[אור של רועי]

אנושקה../images/Emo24.gif

קודם כל אני שמחה שספרת לנו ושיתפת אותנו , כי אין מקום יותר מתאים (כמו שכולם כבר כתבו) . אני בטוחה שזה ששיתפת אותך זה חלק מהתהליך ותגיעי לשלב בו לא תתביישי בו. אני יודעת שבני תקופה ארוכה לקח עד שהוא החל להביא את חבריו מן התיכון ( החברים מהיסודי גרו באזור וזה דבר שהוא לא יכול היה להסתיר כי הם גרו בסביבה) אבל כשהוא החל להביא חבר ראשון וראה שהוא קיבל אותו ודיבר איתו ואפילו ביקש לשתף אותו במשחקי הכדורגל , הוא ראה שה"שד" לא כלכך נורא והתגבר על הפחד מהתגובה של חבריו . הזמן יעשה את שלו וגם את תתגברי , אל תכעסי על עצמך , הנה כבר שיתפת אותנו- שלב ראשון - חיה

 

[מלאכית הדממה]

תגובה

אנושקה יקרה. את מתארת המון רגשות, שאין טבעי מהן.... בסיפא של דברייך, כבת "זה משהוא רגיל" לא!!! בשום פנים ואופן לא!!!! זה לחלוטין לא משהוא רגיל. הדבר הרגיל הוא שילדים נולדים בריאים, מתפתחים יפה, חיים את חייהם - ולא מעלים על דעתם שזה נס אלוהי. זה הדבר הרגיל!!!! מה שקרה למשפחה שלך, כמו לכולנו, הוא הדבר הלא רגיל!!!!! ודברים לא רגילים מעוררים המון המון מחשבות, המון רגשות, לעיתים קרובות רגשות לא נעימים, קשים וכואבים. אל תחמירי עם עצמך. אל תכעסי על עצמך. אינך אשמה בכך. יש פער גדול בין מה שאת מבינה במחשובתייך, בחלקים הקוגנטיביים של אישיותך, לבין הרגשות והחלקים האמוציונלים שלך. ומה לעשות?! לרגשות יש עולם משלהם!! והן לרוב לא ממש נוטות להתחשבת במחשבות שלנו. כמו שכתבת לפני כן, יש לרגשות הללו מקורות עמוקים שככל הנראה קשורים לאופי ההתמודדות של הורייך ומשפחתך עם בעיית הפיגור שיש לאחיך. ומה לעשות?? הרגשות הללו לא יכולים להשתנות ביום בהיר אחד כי החלטת להרגיש אחרת. את לא אשמה בכך!!! ולכן אל תייסרי את עצמך בכך. אל תראי במה שקורה לך עונש, אלא תוצר של צורת התמודדות מסויימת, ששינוי בה יוביל לחוויה שונה לחלוטין של חייך. תני לעצמך את הזמן, לעשות את העבודה שלך עם עצמך כדי לחוש אחרת. תעשי את כל הדברים היפים שאת עושה, כמו לכתוב כאן, לדבר עם אדם קרוב, ללמוד להפתח לעולם עם ה"סוד" שלך ושל משפחתך... לאט ובזהירות תצליחי לחוש אחרת.... ואין מקום מתאים יותר מכאן להודעות שלך - ואין יותר מתאים מהודעה הזו לפורום שלנו......