עומדת להשתחרר
היי לכולם, אז ככה, אני אספר את הסיפור שלי. אני בצבא 10 חודשים. אני סובלת מהפרעות אכילה, קשות. כמה חודשים אחרי שהתגייסתי הגעתי לקבן לבקש הפניה לטיפול במרכז להפרעות אכילה ברמבם, כי זה אחד המקומות הטובים והיעילים ביותר. התשובה שקיבלתי הייתה- לא. הייתי בשוק, כשדיברתי עם המזכירה ברמבם היא אמרה לי שהקבן צריך לאשר לי ושיש להם חיילים מטופלים במחלקה. ומה שהקבן אמר לי בקיצור זה שהצבא לא יכול לאשר טיפול כזה, זה עולה לו יותר מדי כסף, באזרחות כל קופת חולים מממנת טיפול כזה לכן הם מעדיפים לשחרר אנשים כאלה ואם אני לא רוצה להשתחרר אני יכולה לקבל טיפול אצל הקבן. זה המקסימום שהם יכולים להציע לי. מה שהכי עצבן אותי הוא שיש חיילים שמקבלים את הטיפול הזה, אבל צריך ממש להלחם על זה, להגיע לרמד פסיכיאטריה בתל השומר, לשלוח כל מיני פקסים, לצרף את המפקדים שלי שינסו להוציא לי את האישור הזה וכו. עכשיו, אני לא רוצה שהמפקדת שלי תדע מזה. וזה ממש מעליב שאני צריכה להלחם ולריב עם אנשים כדי לקבל עזרה, אני גם ככה נמצאת במצב רגיש מבחינה נפשית והפעם הראשונה שהחלטתי לדבר היה אצל הקבן כי הבנתי שאני לא אצא מזה לבד, זה היה הדבר הקשה ביותר בעולם, לספר, וזה מה שקיבלתי, כזאת בעיטה לפרצוף. אז התחלתי ללכת לקבן, וחוץ מזה שיש לי למי לספר, הוא לא עוזר לי בגרוש, הבנתי שאין לו הרבה מושג על המחלה, ואין לו הרבה מה לומר לי. וזה לא שאני עושה דווקא, אני ממש מנסה להחלים אבל אני צריכה טיפול מקצועי שזה- תזונאית, פסיכולוגית יועצת, טיפול קבוצתי וכו, משולב. ללכת לקבל את הטיפול הזה על חשבוני ברמבם אני לא יכולה זה ממש יקר, באמת אין לי תקציב לזה במיוחד שזה יכול לקבל חודשים ושנים עד להחלמה. אז התחלתי ללכת גם לפסיכיאטר הצבאי במקביל, ומה שהוא אומר לי שזה שאם אין שיפור הוא לא רוצה להחזיק אותי בצבא, בין אם אני רוצה ובין אם לא. אני באמת לא רוצה להשתחרר, אבל אני חולה והצבא לא יכול לעזור לי ולא רק זה הוא גם לא מעוניין להחזיק אותי. אז בקשתי מהפסיכיאטר שלפחות אני אשאר עוד חודשיים בצבא,אם אני כבר בצבא אז שאקבל את זכויות החיילים המשוחררים, הוא הסכים וקבענו שעוד חודשיים הוא משחרר אותי. עכשיו קראתי קצת בפורום וראיתי שכדי לקבל זכויות של חיילים משוחררים אני צריכה להיות שנה וחודשיים בצבא, ולא שנה כמו שחשבתי. זה תקף גם לבנות? מתי החוק השתנה? אני לא אוכל לחכות עוד 4 חודשים, אין לי כוח יותר. תגידו לי מה אתם חושבים, ועד כמה "משתמטת" אני נראת לכם, ועד כמה "משתמטת" אני אראה לאנשים אחרי שאשתחרר... נ.ב: איזה דברים משפיעים באזרחות על חיילים שהשתחררו על 21, ואיזה זכויות הם מאבדים בעקבות זאת?
היי לכולם, אז ככה, אני אספר את הסיפור שלי. אני בצבא 10 חודשים. אני סובלת מהפרעות אכילה, קשות. כמה חודשים אחרי שהתגייסתי הגעתי לקבן לבקש הפניה לטיפול במרכז להפרעות אכילה ברמבם, כי זה אחד המקומות הטובים והיעילים ביותר. התשובה שקיבלתי הייתה- לא. הייתי בשוק, כשדיברתי עם המזכירה ברמבם היא אמרה לי שהקבן צריך לאשר לי ושיש להם חיילים מטופלים במחלקה. ומה שהקבן אמר לי בקיצור זה שהצבא לא יכול לאשר טיפול כזה, זה עולה לו יותר מדי כסף, באזרחות כל קופת חולים מממנת טיפול כזה לכן הם מעדיפים לשחרר אנשים כאלה ואם אני לא רוצה להשתחרר אני יכולה לקבל טיפול אצל הקבן. זה המקסימום שהם יכולים להציע לי. מה שהכי עצבן אותי הוא שיש חיילים שמקבלים את הטיפול הזה, אבל צריך ממש להלחם על זה, להגיע לרמד פסיכיאטריה בתל השומר, לשלוח כל מיני פקסים, לצרף את המפקדים שלי שינסו להוציא לי את האישור הזה וכו. עכשיו, אני לא רוצה שהמפקדת שלי תדע מזה. וזה ממש מעליב שאני צריכה להלחם ולריב עם אנשים כדי לקבל עזרה, אני גם ככה נמצאת במצב רגיש מבחינה נפשית והפעם הראשונה שהחלטתי לדבר היה אצל הקבן כי הבנתי שאני לא אצא מזה לבד, זה היה הדבר הקשה ביותר בעולם, לספר, וזה מה שקיבלתי, כזאת בעיטה לפרצוף. אז התחלתי ללכת לקבן, וחוץ מזה שיש לי למי לספר, הוא לא עוזר לי בגרוש, הבנתי שאין לו הרבה מושג על המחלה, ואין לו הרבה מה לומר לי. וזה לא שאני עושה דווקא, אני ממש מנסה להחלים אבל אני צריכה טיפול מקצועי שזה- תזונאית, פסיכולוגית יועצת, טיפול קבוצתי וכו, משולב. ללכת לקבל את הטיפול הזה על חשבוני ברמבם אני לא יכולה זה ממש יקר, באמת אין לי תקציב לזה במיוחד שזה יכול לקבל חודשים ושנים עד להחלמה. אז התחלתי ללכת גם לפסיכיאטר הצבאי במקביל, ומה שהוא אומר לי שזה שאם אין שיפור הוא לא רוצה להחזיק אותי בצבא, בין אם אני רוצה ובין אם לא. אני באמת לא רוצה להשתחרר, אבל אני חולה והצבא לא יכול לעזור לי ולא רק זה הוא גם לא מעוניין להחזיק אותי. אז בקשתי מהפסיכיאטר שלפחות אני אשאר עוד חודשיים בצבא,אם אני כבר בצבא אז שאקבל את זכויות החיילים המשוחררים, הוא הסכים וקבענו שעוד חודשיים הוא משחרר אותי. עכשיו קראתי קצת בפורום וראיתי שכדי לקבל זכויות של חיילים משוחררים אני צריכה להיות שנה וחודשיים בצבא, ולא שנה כמו שחשבתי. זה תקף גם לבנות? מתי החוק השתנה? אני לא אוכל לחכות עוד 4 חודשים, אין לי כוח יותר. תגידו לי מה אתם חושבים, ועד כמה "משתמטת" אני נראת לכם, ועד כמה "משתמטת" אני אראה לאנשים אחרי שאשתחרר... נ.ב: איזה דברים משפיעים באזרחות על חיילים שהשתחררו על 21, ואיזה זכויות הם מאבדים בעקבות זאת?