הילה בסגול
New member
עירום רגשי לעומת עירום פיזי.
ביום שישי האחרון חוויתי חוויה מעניינת במיוחד במהלך הקורס אותו אני לומדת. המנחה שלנו, איריס יטבת
לימדה אותנו את ועל תרבות האלה. השיעור היה מעניין ומרתק במיוחד וגרם לי באופן אישי לחשיבה מרובה עליה עוד אכתוב בהמשך. השיעור המדובר היה החמישי בסדרה של שבעה מפגשים. בשיעורים הקודמים הכרנו, נכנסנו לעומקים וחווינו חוויות רגשיות, שלא יתוארו במילים. ממש מה שנקרא "קצרה היריעה". כל מפגש שלנו הוא בן 4 שעות. שעתיים לימוד, הפסקה ועוד שעתיים. ובשיעור האחרון לאחר ההפסקה ביקשה אחת הבנות את רשותנו להתפשט. שאלה האם יפריע לנו שהיא תשב ביננו - כולנו לבושות לחלוטין - עירומה לגמרי. יש לה צורך עז להתפשט, יהא לה נוח כך יותר. התגובות היו מבולבלות. (אנחנו כעשרים בנות בקבוצה).
חשבתי שאני אקבור את עצמי באדמה אם היא תתפשט לפניי אבל הפתעתי את עצמי ולמען האמת לא היה אכפת לי במיוחד. גם חשבתי שאני בטח אנעץ בה עיניים כל הזמן אבל זה לא קרה. והיא התפשטה. לגמרי. לחלוטין. נשארה עירומה כביום היוולדה והרגישה הכי נוח שרק אפשר. מדובר אגב בבחורה צעירה, כבת 21.היא ישבה כך ביננו כשעתיים נוספות - במהלך הלימוד ובמהלך המדיטציה עליה כתבתי בשרשור אחר היום. אחת הנשים המבוגרות יותר בקבוצה אמרה שממש לא נוח לה, היא מרגישה את הגוף שלה כואב. שאלתי אותה מה ההבדל. במפגש השני שלנו אותה בחורה צעירה התפשטה בפנינו רגשית. חוותה בפני כל המעגל חניכה רגשית לא פשוטה. היא בכתה, צעקה, התפרקה ובסופו של דבר שמחה, חייכה ורקדה. וכולנו היינו שם בשבילה. תומכות, אוהבות, מחבקות, עוזרות. והנה עכשיו בעירום הפיזי לרוב הבנות בקבוצה היה מוזר ו/או לא נוח בסיטואציה. ואני מפנה את השאלה גם אליכן יקרות לי מה ההבדל למעשה בין עירום רגשי לעירום פיזי ? מדוע קל לנו יותר להתמודד ולראות את האחר בעירומו הרגשי ואילו עירומו הפיזי גורם לנו חוסר נוחות משווע ?
ביום שישי האחרון חוויתי חוויה מעניינת במיוחד במהלך הקורס אותו אני לומדת. המנחה שלנו, איריס יטבת
מעניין לי לשמוע את דבריכן. ואסנת, תמשיכי לדווח, נשמע מרתק.
