על הורות (לאו דווקא מאוחרת) וערכים

[בואו עננים]

על הורות (לאו דווקא מאוחרת) וערכים

אני תוהה רבות בנושא , שולי עדיין לא מעסיק את מי מכם שילדיו מאד קטנים, אבל בוודאי יעביק אי פעם כל הורה נושא החינוך לערכים או החינוך והערכים... קצת רקע... גדלתי בבית חילוני במופגן לאבא שאיבד את אלוהיו ומשפחתו באושויץ ולאמא שנולדה לבית חילוני לא מתבולל. גדלתי לערכים של צדק-אהבת אדם- באשר הוא אדם- עבודה- שותפות ושווין- קיבוץ כבר אמרנו? משפחה וגם מסורת יהודית לא כיכבו אצלנו במקום הראשון החגים נחוגו ברוב עם והדר וחגיגות בשולחנות ארוכים ובנוכחות של מאות אנשים וככה גם הארוחות היומיומיות ואלו של ערבי השבת. והאיש- דווקא בא ממשפחה מסורתית משהו, אלא שהמסורתיות היתה צפופה מה- והסיוט הכי גדול הזכור לו מילדות הוא סדר פסח...עם הדודות הפולניות, הצובטות בלחי ורק מחכות לעוף השרוף ולגפילטא פיש המלוח. בקיצור מכאן תבינו שאצלנו אין מסורת.. חג לא חג שבת לא שבת אין ישיבה משותפת בצוותא ליד ארוחת יום שישי עם ריחות של תבשיל מסורתי, אוכלים (דווקא אוכל טעים מאד) כשעין אחת על המרקע והשני על המרק בחגים, מנסים לברוח לקצווי עולם, כדי לא לחוות את האין סדר פסח לא עשינו מאז שהפסיקו לחגוג בחדר אוכל לפני 6-7 שנים.. יום כיפור- קבוע במלון באילת ראש השנה- מה זה? עוברת לפעמים על יד בתים בערבי שישי- רואה את המשפחות יושבות יחד .. ואפשר להגיד מקנאה. מתחילה לחשוב, מה יקחו הילדים ממני- איזו מסורת תהיה להם להעביר לילדיהם- מה יגידו לדור הבא "ככה נהוג היה לחגוג את החגים אצלנו בבית" חושבת מה עדיין אני יכולה היום לשנות שיהיה אחרת. ככה סתם הרהורים של אמא עת בוקר

 

[מחפשת מידע בנושא]

בני כמה הילדים?

אם הם עדיין לא בגיל שיוצאים לבד בערבי שישי, את יכולה עדיין לשנות. בצעדים קטנים, לאט לאט. בשישי בערב, תכיני ארוחה ותקראי לה ארוחה חגיגית. תאכלו בפינת האוכל, תעצבי שולחן עם מפה יפה, נרות ופרחים. תהפכי הכל לחגיגי כולל צלחות מיוחדות למנות השונות. תארגני את השולחן כך כאילו שאת מארחת. תתלבשו יפה. והכי חשוב תכבו את הטלויזיה לזמן הארוחה. זהו לשלב ראשון. תנסי ותספרי איך היה.

 

[בואו עננים]

../images/Emo6.gif ה"ילדים" בני 14 ו- 23 ../images/Emo7.gif

אבל הם לא יוצאים בשעות כאלו, הם מגיעים כמו שעון לארוחה... הם "יוצאים" כשאני נכנסת לישון וכשאני קמה הם זוחלים למיטה יש לי רושם עצוב ביותר שאיחרתי את הרכבת וזה מה שכואב לי.... (יחד עם הידיעה שזו די אשמתי)

 

[מחפשת מידע בנושא]

לא איחרת שום רכבת

נראה שהם אוהבים את האוכל שלך, ורוצים ארוחה. תנסי את הארוחה החגיגית, תפתיעי אותם עם שולחן יפהפה. אני מאמינה שזה יחלחל, ואם תהיי עקבית - זה ייהפך למנהג. אצלי גם מסובך - אני מבית חילוני עם נגיעות מסורתיות וכל השנים ארוחה חגיגית בשישי בערב. אחר כך אחותי חזרה בתשובה, מה שיצר אצלי אנטי וכל דבר שקשור עם יום שישי ושבת עיצבן אותי. אחר כך התקרבתי אליה והפסקתי להלחם בדת, ומאז שנולדה בתי אני מקפידה מאוד על ארוחות יום שישי. לא מחברת את זה ליום קדוש אלא לארוחה משפחתית מיוחדת. אני מתה על יום שישי, הוא הכי אהוב עלי בשבוע, ואני רוצה אותו מיוחד.

 

[טילי2]

קשה לי להביע דעה כי אני מאוד מאמינה

שכל אחד זכאי לחיות את חיו כפי שהוא רוצה ונותן להם אופי ותוכן שמתאים לו. המשפחה שלי = הבעל הילדים ואני אנחנו משפחה דתית. אני באה ממשפחה מסורתית דתית. בחיי הבוגרים הייתי בשלב מסוים מסורתית חילונית ואחרי המון חיפוש, הבנתי שיהיה לי יותר טוב להיות יותר דתית ממה שאני, מאשר יותר חילונית ממה שהייתי וזה הנחה אותי בבחירה בן הזוג שהפך לבעלי ומכונה ישועתי(התאומים מכונים, המפלצות). לי זה טוב אבל זה לא מתאים לכולם ובניגוד לגישות אחרות לדת ויהדות, אני חושבת שכל אחד צריך לבדוק מה טוב לו ולקחת כפי יכולתו. לכן אני מאוד אוהבת דתיות של עדות המזרח. מרביתם ילכו ביום שישי לבית כנסת או רק יתכנסו לסעודת שבת מסורתית שלאחריה יצפו בטלויזיה, יצאו לבילוי חילוני או יסעו למחרת לים. דבר אחד תמיד מפתיע אותי ישראליות שאינה מקושרת אפילו בקשר המינורי ביותר ליהדות. אם אין לך צורך ביהדותך, אז למה אין לך ארץ אחרת? יש מקומות שאיכות החיים שם עולה עשרת מונים על החיים בארץ.

 

[גאיה של זיו]

טילי, הזדהיתי עם כל משפט שלך.

היטבת לתאר את תחושותי ודעתי בנושא המסורת. אני באה ממשפחה כזו - "דתיות של עדות המזרח" - ואולי לכן לא פיתחתי שמץ של אנטי כלשהו נגד הדת והמסורת. בבית סבי האהוב והיקר ז"ל שהיה אדם דתי מאוד, אפשר היה ללכת בבוקר לבית כנסת, לאכול ארוחת בוקר משפחתית ואח"כ ללכת למשחק כדורגל....דווקא במשפחה של אבא שלי, שאינה דתית כלל, יש מקרה של חזרה בתשובה בדרך פנאטית ולא מתחשבת במשפחה. אנחנו נפגשים לארוחת שבת אצל הורי, בכל ערב שישי, יש שולחן חגיגי עם מטעמים וקידוש. המפגשים האלה הם הדבק המשפחתי שלנו וגיבש את כל האחיינים שלי עם ילדי. תענוג. לגבי המשפט האחרון שלך, יש כאלה שיחלקו ויגידו שישראליות אינה דת וזה די נכון.

 

[בואו עננים]

אין לי ארץ אחרת...

אין לי ארץ אחרת- בגלל מילה שנשמעת כמעט גסה היום "ציונות", לא חושבת שקשר לארץ נטווה רק בגלל דת- הוא קשור גם לשפה -נופים- ריחות- טעמים- חברים- משפחה-מלחמות וזכרונות לעולם לא העליתי על דעתי לגור במקום אחר למרות שבטוחה שבעולם מקומות יפים יותר , קלים יותר ושיש בהם אנשים טיפה יותר נחמדים אולי זה קשור לעובדה שמשפחתי באה מ...שם- מאירופה הבוערת ולמרות הגעגועים העזים של אימי למולדתה היא תמיד ידעה שלולי הגיעה לארץ ישראל ברגע האחרון ,סביר להניח שלא היתה נשארת בחיים. ============================== ואגב ולא שייך- המסורת והתרבות הכתובה היהודית מוכרים לי היטב ואהובים עלי מאד, אינני "מתחברת" למצוות, שנראות בעיני קשוחות, בלתי מתפשרות ולעיתים בלתי הגיוניות.... אבל זה כבר לפורום אחר

 

[pf26]

ארץ אחרת

זמנית אנחנו מתגוררים באותה ארץ אחרת ממנה אולי ברחה אמך . זו אינה ארצי, זו לא התרבות שלי ואפילו את השפה אינני דוברת. אני מסתכלת על הרחובות המקושטים, על החלונות המוארים, האוכל שכ"כ דומה לשלנו (אותן סופגניות רק בשם שונה) וזה גורם לי להתעקש לציין את החגים שלנו ולהתעקש על ארוחת שישי משפחתית. ילדי לומדים בבי"ס בינלאומי וביתי החליטה לתת מתנה לחברים שחוגגים כריסמס - סביבון. מאד אהבתי את הרעיון שלה.

 

[חמניה1]

מה עם לשתף את הילדים בדילמה?

הם כבר בגיל שההחלטה יכולה לבוא מכל המשפחה. אני בה ממשפחה חילונית לגמרי ובעלי ממשפחה מסורתית בה ארוחת ערב שבת קיימת עם קידוש. אנחנו החלטנו להמשיך עם המנהג בבית שבנינו ביחד ואני מאוד נהנת מההחלטה. תתחילו בקטן ותתגלגלו לחגים והלאה.

 

[pf26]

כמה שאני מבינה אותך

גם אני מגיעה מבית חילוני למהדרין, ודוקא הזכרון הכי יפה שלי זה החגים בקיבוצי, שהיו מלאי משמעות (גם אם לא דתית). לצערי כבר לא אחגוג שם יותר וגם ילדי לא. אישי מגיע מבית חילוני וקידוש ווכל השאר לא מדבר אליו בכלל. החלטתי שבבית שלנו תהיה תמיד ארוחה חגיגית בשישי בערב, ואנחנו אף פעם לא יוצאים בלי הילדים לארוחה בשישי (אפשר לצאת אחריה, מאוחר). אנחנו חוגגים את החגים בדרך המוכרת לנו והפשטנית ביותר: תפוח בדבש, הדלקת נרות בחנוכה, סדר פסח (קצר וזריז), ארוחה חלבית בשבועות. לא יכולה לתת יותר מזה וגם לא בטוחה שרוצה.

 

[טילי2]

אני בדיוק לכך התכונתי, שכל אחד לוקח

מהיהדות את מה שהוא רוצה ונותן את הפרשנות והאופי שלו. לחוג חג בצורה חילונית יופי וזה מקובל וברור. אבל אנחנו חוגגים חנוכה באופן חילוני או דתי ולא כריסטמס. אנחנו חוגגים פסח בסדר מזורז או בסדר מלא פילפולי הלכות ופרשנויות, אם מצות ואוכל חף מפרור חמץ או עם אוכל חמץ למהדרין. אבל אנחנו חוגגים חג יהודי כל אחד בפרשנות של עצמו. אנחנו חיים בארץ ישראל, כי הארץ הזאת היא ארץ היהודים, שהבטיח ה' שאברהם התישב בה בצו אלוהי שממלכות ישראל ויהודה היוו פה ישות מדינית ופוליטית, שהובטחה ליהודים בהצהרת בלפור ושנכבשה או שוחררה(כל אחת לפי תפיסתה) במלחמת השחרור(שלכן שמה הרשמי הוא מלחמת העצמאות) ולכן באו לכן ניצולי השואה. מי שהייתה לו האופציה ופחות מוטיבציה ציונית לא הגיע לכן העדפה הייתה אמריקה. הציונות היא היא חלק מגל של לאומיות שהציף את אירופה בשלהי המאה 19 תחילת המאה העשרים. באו עננים לא ידעה שהיא נפלה על דר' להיסטוריה יהודית מודרניתהשיוך הלאומי היה על פי מקורות אורגנים של חיים שבטיים. גאלים, קלטים, סלבים, ארים, שמים(כן הבסיס לאנטישמיות הנאצית הנשען על תורת הגזע אנטישמיות מודרנית)ובאותו שיוך אורגני היהודים הקימו תנועה ציונית שכוונה לציון והייתה האבן השואבת להגירות. נכון שהקשר ההיסטורי מנוצל גם לתביעת על הארץ על חשבון עמים אחרים שחיים כאן ובשם הבטחות אלו מוקמים ישובים מבודדים בלב אוכלוסיה ערבית שמהווים התגרות קשה ועול כלכלי ומוסרי עצום על המדינה. אבל אנחנו יושבים דווקא בארץ החמה, חסרת משאבי טבע, הלא שקטה, הגובה את קורבנותיה מכל בית, בזכות אותו קשר היסטורי דתי. כי לכן אין לנו ארץ אחרת ומי שלא מאמין בשיכות שלנו לארץ בגלל עובדות אלו במשמעותם החילונית, או הדתית, קל לו הרבה יותר לחיות בחו"ל וראה הגולה הישראלית העצומה בארה"ב. אני טוענת כי ארה"ב היא גולה נורא נוחה ליהודי וישועתי שבא משם טוען כי אין לו ארץ אחרת.

 

[dinary]

ואו - טילי חת'כת נתוח היסטורי

הבאת פה. יש עוד סוג של ישראלים. כאלה שרוצים לצאת להתאוורר, וגם לטעום קצת עידון אירופאי, ולא יכולים להרשות לעצמם כלכלית. הארץ אוכלת יושביה כאן - זה הרבה הרבה יותר מדי לבן אחד לסבול. נולדתי כאן, אני מחובת לתרבות, לשפה, למנהגים. אבל נראה שהקושי לפעמים בלתי ניתן להכלה יותר. יש לי בני דודים אמריקאיים שהגיעו לפה. המבוגרים נשארו. הילדים שלהם חלקם יושבים בהתנחלויות, וחלקם חזרו לאמריקה. לא רע להם שם.

 

[טילי2]

דינרי סוף סוף אפשר להשתמש בתואר../images/Emo3.gif

 

[dinary]

אהבתי את הניתוח וגם את הפלורליזם

 

[טילי2]

תודה ../images/Emo45.gifדינרי../images/Emo25.gif

 

[בואו עננים]

היסטוריה יהודית מודרנית-

זה נושא מעניין מאד, מרתק אפילו אפשר לומר כי נראה לי שבמאה השנים האחרונות קרה כל כך הרבה לעם- כולו ולכל פריט בו. גם מבחינה הטורית וגם מבחינה סוציולוגית... אפשר לקבל כמה שעורים?

 

[dinary]

אני בעד../images/Emo127.gif - טילי, זו תהיה חוצפה

לבקש פינה שבועית?

 

[טילי2]

בנות, תודה על הפירגון. פינה שבועית

קצת מוגזם לא? אבל סביב ארועים מיוחדים, אולי אם באמת תרצו אתן פינת הכה את המומחה.

 

[dinary]

../images/Emo127.gif תודה, רוצים.

 

[אנילה1]

היי בואו שמים. אני חילונית ובעלי

חילוני אבל בעל עבר דתי ובנוסף גם אמריקאי. ארוחת ליל שבת הייתה חשובה. ותמיד הלכנו להוריו לאכול עם הילדים. הילדים היו כועסים כי הפסידו ערבי כיתה בגלל המנהג שכנראה כפיתי עליהם על מנת לתת כבוד להורי בעלי שהיה בן יחיד. בבית הורי לא חגגנו את ליל שבת, אני לא זוכרת שבכלל ישבנו לאכול ביחד חוץ מזה שכשהיו מגיעים אורחים אז הייתה לנו מסיבה גדולה. כמעטמכל שבת היו אורחים. אחרי שהורי בעלי נפטרו לא היו אצלי ארוחות בליל שבת, גם לא הדלקתי נרות, כי הילדים היו עסוקים עם החברים. לעומת זאת תמיד אכלנו ביחד בארוחת צהרים בשבת. וגם הייתי מזמינה משפחה וחברים, לא אהבנו לטייל בשבתות עם כל עם ישראל. אותו סידור קיים אצלינו היום. בימי שישי הבן עם משפחתו הולכים למשפחת כלתי ובשבת בצהרים או אחרי הצהרים הם באים אלינו. אני מבשלת טוב, כך שהבן והנכדים לא מוותרים על הארוחה. בחגים אנחנו חוגגים די מסורתי, עם שתי המשפחות. יש לנו משפחה קטנה, רק הבן הנכדים ומשפחת כלתי, הבת גרה בארה"ב נשואה בלי ילדים. לי זה דוקא נוח משפחה קטנה. כולנו ביחסים טובים. לבעלי הפריע שלא חגגנו לילות שישי בבית. אבל עכשיו אין לו בעיה עם זה. לי טוב מאוד בלי מסורת. אם זה היה תלוי בי גם את החגים לא הייתי חוגגת. כי עול הבישולים נופל עלי, וממש נמאס לי לבשל.