פנטזיות על רשימה שחורה...או איפה לא לפרסם

[L Bloomer]

אז מה דעתכם על זה?

שלחתי בקיץ תקציר לשיפוט לגיליון נושא. מכיוון שהמאמר כבר כתוב (ונדחה ממקום אחר

) ביקשתי מהעורך-האורח שאם זה נראה לו לא מתאים שיגיד מייד, ולא לאחר הדד-ליין שהיה בסוף אוקטובר. הוא כתב לי שזה נראה לו מעניין, אז חיכיתי בסבלנות ואחר כך בחוסר סבלנות, אבל מה יכולתי לעשות? כאמור, הדדליין לתקצירים היה בסוף אוקטובר. רק תקצירים - לא מאמרים מלאים!
קיבלתי עכשיו תשובה שלילית. הוא כתב שהתקבלו עשרות תקצירים.
למי לוקח שלושה חודשים לקרוא כמה עשרות תקצירים של 250 מילה?
ועוד מתוך נימוס הוא כותב לי ש"ישמחו לעבוד איתי בעתיד". כן בטח.
מאחלת לו שהקריירה שלו תתקדם באותו קצב...

 

[22ק ו ס ם]

את קשה מדי איתו

זה לא עניין של לקרוא את כל התקצירים. בתור אחד שמסיים עכשיו עריכה על גליון נושא אני יכול לומר לך שאי אפשר לדחות מראש תקצירים מיידית אלא אם הם באמת מאוד גרועים. חייבים לחכות עד הדדליין כי הרבה שליחות מגיעות בימים האחרונים. יכול להיות שהתקציר שלך טוב מאוד אבל כשיש הרבה תקצירים טובים שנשלחים חייבים לסנן ואולי זה מה שקרה לך. לפעמים יש גם מאמרים בנושאים דומים מדי וצריך לבחור אחד. רק כשרואים את כל התקצירים ביחד אפשר לעשות את הסינון.

 

[L Bloomer]

ברור שלא קוראים לפני הדדליין, אבל שלושה חודשים אחריו?

לא ציפיתי לתשובה מיד אחרי הדדליין. אבל כן ציפיתי לתשובה נגיד בתוך חודש מהדדליין? לא נשמע לך סביר? שלושה חודשים אחרי הדדליין זה כבר סחבת לא מקובלת. אני מזכירה שמדובר רק בתקצירים.

 

[22ק ו ס ם]

כן, זה באמת נראה לי איטי

אני מניח שרוב האנשים היו מחליטים מהר יותר אבל זה גם עניין של סדרי עדיפויות. יכול להיות שזה לא היה בראש הרשימה של דברים לעשות, יש מבחני סוף סמסטר ומחויבויות אחרות ואז כמה שבועות של חופש בגלל חג המולד. אנשים פשוט עובדים בקצב שונה שלא תמיד מתאים לנו. סיבה טובה לא לעבוד איתו בעתיד.

 

[קייטורד]

מצטרפת לאיחולים הללו...

בנימה יותר רצינית.
מהיכרות מקצועית- אישית עם עורך מסוים, ראיתי את העומס הלא יתואר שבו הוא עובד. כל כך מוגזם, שהוביל להתמוטטות. אני מבינה את היוקרה שיש בלהיות עורך, ואולי מילוי תפקיד כזה צריך להיחשב כשווה ערך לכתיבת מאמרים . כי להמשיך לפרסם 'רגיל' ולערוך יחד עם הנחיית סטודנטים - זה לא אנושי.
השיטה. משהו בשיטה צריך להשתנות.

 

[אור302]

צריך פשוט לתת גמול בצורת הקטנת נטל ההוראה

במוסד שלמדתי יוצא כתב עת משובח במיוחד בשם Modern Languages Quarterly. העורך הראשי שגם היה מורה שלי מקבל פטור מהוראת קורס אחד. כתוצאה מכך, וגם משום שהוא אדם נמרץ מאוד, הוא מחזיר תשובות למאמרים תוך שבועיים גג. הוא מסנן לפני משלוח לשופטים. למעשה, לא רק שהוא מסנן מיידית, לפעמים תוך יומיים, הוא גם כותב הערות ארוכות ומפורטות למגישים - כולל אלה שנדחו. זו סיבה טובה להגיש לשם - ולו משום שהתשובה מהירה. הם גם לא דורשים ציטוט לפי הפורמט שלהם להגשה ראשונית, שזו עוד ברכה. כך יוצרים כתב עת מצוין: לא בסנוביות, אלא בעבודה מהירה וטובה.

 

[22ק ו ס ם]

אני מסכים

עריכת ושיפוט מאמרים הן העבודות הכי לא מתגמלות באקדמיה. בכתבי עת מסוימים העומס עצום ואפילו פטור מקורס לא שווה ערך לזה. אולי תגמול כספי מצד המו"לים שקיים בחלק מהמקרים יעזור. הבעייה אם להיות עורך שזו עבודה אינסופית. כל יום מאמרים חדשים נשלחים וצריך לקרוא אותם ולמצוא שופטים.

 

[אור302]

יש לזה פתרון פשוט:

מי שלא שופט, לא יישפט. לא מזמן שלחתי מאמר לכתב עת שהסביר לי, במכתב האישור על ההגשה, שההגשה פירושה הסכמה לשמש כשופט לשני מאמרים לפחות. הסכמתי בשמחה. לדאבוני המאמר נדחה אבל זה לא קשור. מה שכן, הפסידו שופט. עכשיו גם אם יתחננו אני לא שופט עבורם. או שאני יכול להתנקם ולהסכים לשפוט עבורם אבל לדחות כל מה שמגיע אליי מהם באותם נימוקים שהם כתבו כשדחו אותי וגם להפנות למכתב הדחייה הזה. או להבדיל לקבל בכוונה מאמרים גרועים וכך להטביע אותם. טוב, לא משנה, לא נראה לי שייפנו אליי.