מילות פרידה ../images/Emo9.gif
לפני כחצי שנה, כשהציעו לי להיכנס לתפקיד מנהלת הפורום, שמחתי. ידעתי שאני מסוגלת בעזרתי ובעזרתכם להחזיר את הפורום למה שהיה בעבר ובאמת הצלחנו. אבל אז התחיל גל הפרישות וכמובן, גל הכעסים והטענות שאיני ראויה לנהל את הפורום. קיבלתי מסרים שלא ציפיתי לקבל, קראתי הודעות שלא עלה על דעתי שמישהו יכתוב, ספגתי עלבונות ופגיעות שלא ידעתי איך להתמודד איתם, וירדו דמעות שלא היו צריכות לרדת. נתתי את כל כולי וקיבלתי כלום. כבר תקופה ארוכה שאני שואלת את עצמי בשביל מי או יותר נכון, בשביל מה אני מנהלת את הפורום הזה. תקופה ארוכה שאני שוקלת לפרוש ובכל זאת ממשיכה לתת "הזדמנות אחרונה" כי אולי הפעם יהיה בסדר. אולי דברים ישתנו. ולא. ההודעות המשיכו, המסרים רק גברו ואיתם התחושה שאני לא שייכת. לא רצויה. אז נוער יקר (או מה שנשאר ממנו...), אני מסיימת היום תקופה של חצי שנה בניהול הפורום הזה. תקופה שהתחילה הכי טוב שיכלה להתחיל, ונגמרה בדרך הכי לא צפויה ורצויה שיכולתי לעלות על דעתי. כולי תקווה שתקבלו את עומר בסבר פנים יפות ותעזרו לו לנהל את הפורום הזה בצורה הכי טובה שאפשר (אם אפשר..), ותנסו להבין שגם לנו קשה. החיים שלנו, תתפלאו, לא סובבים סביב הפורום וזה באמת לא כיף להשקיע מהזמן הפנוי ולדעת שאף אחד לא מעריך אותך. אולי תופתעו לגלות שגם אם נדמה לכם שהערכתם, זה לא מרגיש כך מהצד השני. נסו לדמיין איך אתם הייתם מרגישים אם הייתם עומדים במצב שלנו, ותאמינו לי קשה לנהל פורום פוליטי. נכון להיום, אני נשארת חלק מהמפלגה. החלטתי שלא לפרוש ולתת עוד צ'אנס. לראות לאן הדברים הולכים. שוב, אני באמת מבקשת שלא תעשו בלאגן בעקבות המינוי של עומר ותקבלו אותו כמו שקיבלתם אותי (רק בלי הבלאגן שהגיע אח"כ
) אוהבת, שני.
המשך גלישה מהנה ב-
אנשים
