כתבתי תוך כדי
לא הכי נהניתי מהפרק הזה- הרבה נושאים בו עשו לי כאב ראש אם ניסיתי להתעמק בהם (השיחה על ציתותים עם "Wait for dinner", משבר הדולר שסלואן הייתה נרגשת לגביו..)
הרבה רוצים לכתוב על ויל ועל 2.0- זו תקשורת שמסקרת תקשורת, אבל למה דווקא את בריאן ברנר... למה אתה מסבך את החיים הםרטיים שלך כל כך?
על מקנזי ואובדן העקרונות שלה...
כשהיא אומרת שמשפט רצח הוא בידור- זה לא נעים כל כך
השורה התחתונה שמשכנעת את מק: "האפשרות שויל יפוטר"
ואז היא באמת משתכנעת ומוותרת נושאים אחרים שאמורים היו להיות במהדורה (בין השאר המלחמה בסמים- גם כמו שויל מעשן- ובעיקר התמכרות לטלוויזיה זולה) ובאמת מסתבר שתחנות אחרות מסקרות את המשפט בצורה שטחית ושפונה רק לרגש
והקדימונים למהדורה (צפו רק ויל מקאבוי מסקר את משפט קייסי אנתוני) פשוט מבחילים
הרפרנס לאביר האפל ולכל הסדרות בהן יש מלשן היו נחמדים, אבל הסיטואציה בספריה ואיך שהיא העמידה את צ'רלי לא היה נעים כל כך לראות
ציטוטים:
"לך יש עסק עם המפרסמים, לי יש עסק עם הצופים"
"רק בקולג' פגשתי דמוקרט"
"היא טוענת שנוצרים הם מטומטמים שמאמינים לכל דבר" מגי מגינה על הקהילה שלה. כל השאלה הזאת של "אז איך הוא נשמע?" נשאה חן בעיני.
תזמון קומי...