ציטוטים נבחרים מדבריה של ביירון קייטי
אני אוהבת את המציאות. כשאני מתווכחת עם מה שיש אני מפסידה, אבל רק 100% מהזמן.
כל מה שאתם רוצים לשאול מורה, שאלו את עצמכם וחכו בשקט לתשובה.
זה לא התפקיד שלכם לאהוב אותי-זה התפקיד שלי.
אני הגורם לסבל שלי אבל רק ל כ ו ל ו .
התפקיד של המחשבות זה למצוא הוכחות לצדקתן.
לשפוט או להאשים מישהו אחר,משאיר אתכם חסרי כוח להשתנות, לקיחת אחריות לאמונות והשיפוטחם שלכם מעצימה ונותנת כוח לשנות את החוויה שלכם.
תחושה לא נוחה איננה אויב. זו מתנה האומרת: "תהיו ישרים—תחקרו". אנחנו נעזרים באלכוהול, טלביזיה, כרטיסי אשראי, רק שיהיה לנו משהו חיצוני להיאחז בו ושלא נצטרך להרגיש את התחושה הלא נעימה הזאת. וזה בסדר, משום שבתמימותנו לא ידענו אחרת. אז עכשיו יש בידינו את האפשרות לקחת דף ועט, לרשום את המחשבה ולחקור אותה.
שום דבר לא יכול לגרום לך לאבד מישהו שאתה אוהב. אלא אם כן אם מאמינים למחשבה ואז אתם תופסים מרחק מבני הזוג. ככה נישואים נגמרים. אתם אחד עם בני הזוג עד לרגע בו אתם חושבים
שעליהם להראות אחרת, להעניק לכם משהו, או להיות משהו שהם לא. ככה אתם מתגרשים מהם. בזה הרגע הנישואים הלכו לאיבוד.
אז איך חוזרים לגן עדן? קודם כל בודקים מה הן המחשבות שמסלקות אותנו משם. אתם לא צריכים להאמין בכל מה שהמחשבות מספרות לכן. רק תיידעו את עצמכם על סוג המחשבות שאתם משתמשים בהן בכדי למנוע מכם אושר. זה מרגיש מוזר בהתחלה להכיר את עצמכם באופן כזה, אך ההתוודעות למחשבות שמלחיצות אתכם מראה את השביל לכיוון שבו נמצא כל מה שאתם זקוקים לו.
ה"עבודה" תמיד משאירה אתכם עם פחות סיפורים. מי אתם ללא הסיפור? אין לדעת עד שלא תחקרו. אין שום סיפור שהוא מי שאתם או שמוביל אליכם. כל סיפור מרחיק אתכם. הפכו אותו. פרמו אותו.
אין אפשרות להצביע ולבחור את מה שיש-שמתם לב?
העולם הוא לא קיים מחוץ לתפיסה שלי אותו. אני רק מסתכלת דרכי. אני רק שומעת דרך הפילטר של הסיפור שלי.
העולם מושלם כפי שהוא. וככל שחוקרים את המחשבות יותר, יותר רואים את זה. המחשב משתנה, וכתוצאה מכך העולם משתנה. מחשבה בהירה מרפאת את כל מה שזקוק לריפוי, ושום דבר כבר לא מצליח לשכנע שאפילו גרגר אחד נמצא לא במקום.
מחשבות הן מה שהן. הן מופיעות. הן תמימות. הן לא אישיות. הן כמו משב רוח קליל, או כמו עלים על עץ, או כמו טיפות גשם שנופלות. המחשבות ככה מגיעות, וניתן להתיידד איתן. אתה תתווכח עם טיפת גשם?
אני אוהבת את המציאות. כשאני מתווכחת עם מה שיש אני מפסידה, אבל רק 100% מהזמן.
כל מה שאתם רוצים לשאול מורה, שאלו את עצמכם וחכו בשקט לתשובה.
זה לא התפקיד שלכם לאהוב אותי-זה התפקיד שלי.
אני הגורם לסבל שלי אבל רק ל כ ו ל ו .
התפקיד של המחשבות זה למצוא הוכחות לצדקתן.
לשפוט או להאשים מישהו אחר,משאיר אתכם חסרי כוח להשתנות, לקיחת אחריות לאמונות והשיפוטחם שלכם מעצימה ונותנת כוח לשנות את החוויה שלכם.
תחושה לא נוחה איננה אויב. זו מתנה האומרת: "תהיו ישרים—תחקרו". אנחנו נעזרים באלכוהול, טלביזיה, כרטיסי אשראי, רק שיהיה לנו משהו חיצוני להיאחז בו ושלא נצטרך להרגיש את התחושה הלא נעימה הזאת. וזה בסדר, משום שבתמימותנו לא ידענו אחרת. אז עכשיו יש בידינו את האפשרות לקחת דף ועט, לרשום את המחשבה ולחקור אותה.
שום דבר לא יכול לגרום לך לאבד מישהו שאתה אוהב. אלא אם כן אם מאמינים למחשבה ואז אתם תופסים מרחק מבני הזוג. ככה נישואים נגמרים. אתם אחד עם בני הזוג עד לרגע בו אתם חושבים
שעליהם להראות אחרת, להעניק לכם משהו, או להיות משהו שהם לא. ככה אתם מתגרשים מהם. בזה הרגע הנישואים הלכו לאיבוד.
אז איך חוזרים לגן עדן? קודם כל בודקים מה הן המחשבות שמסלקות אותנו משם. אתם לא צריכים להאמין בכל מה שהמחשבות מספרות לכן. רק תיידעו את עצמכם על סוג המחשבות שאתם משתמשים בהן בכדי למנוע מכם אושר. זה מרגיש מוזר בהתחלה להכיר את עצמכם באופן כזה, אך ההתוודעות למחשבות שמלחיצות אתכם מראה את השביל לכיוון שבו נמצא כל מה שאתם זקוקים לו.
ה"עבודה" תמיד משאירה אתכם עם פחות סיפורים. מי אתם ללא הסיפור? אין לדעת עד שלא תחקרו. אין שום סיפור שהוא מי שאתם או שמוביל אליכם. כל סיפור מרחיק אתכם. הפכו אותו. פרמו אותו.
אין אפשרות להצביע ולבחור את מה שיש-שמתם לב?
העולם הוא לא קיים מחוץ לתפיסה שלי אותו. אני רק מסתכלת דרכי. אני רק שומעת דרך הפילטר של הסיפור שלי.
העולם מושלם כפי שהוא. וככל שחוקרים את המחשבות יותר, יותר רואים את זה. המחשב משתנה, וכתוצאה מכך העולם משתנה. מחשבה בהירה מרפאת את כל מה שזקוק לריפוי, ושום דבר כבר לא מצליח לשכנע שאפילו גרגר אחד נמצא לא במקום.
מחשבות הן מה שהן. הן מופיעות. הן תמימות. הן לא אישיות. הן כמו משב רוח קליל, או כמו עלים על עץ, או כמו טיפות גשם שנופלות. המחשבות ככה מגיעות, וניתן להתיידד איתן. אתה תתווכח עם טיפת גשם?