צריך להוציא את זה החוצה

עייפות

New member
צריך להוציא את זה החוצה

אני חדש פה... ואני די חייב להוציא את מה שיש לי החוצה. אני כבר לא יכול יותר. אני משרת בתפקיד מאוד מאוד מבוקש בצבא (פחות מ-10 אנשים בתפקיד הזה ועשרות אנשים רוצים אותו), עם תנאים מעולים (יחסית) ןבעיקרון אני אמור להיות מאושר. אבל ממש לא, אני לא מאושר מהחיים בצבא ומהחיים בכלל. אני לא מאושר מעצמי... אני מרגיש פשוט... אפס. מאז ומתמיד חיפשתי משהו שאני טוב בו... עדיין לא מצאתי. בצבא התגייסתי לקרבי ולא יכולתי לסבול את זה- אז עזבתי. עכשיו אני ביקשתי גם לעזוב את איפה שאני נמצא כי אני לא מסתדר עם האנשים ועם התפקיד וזה פוגע בי יותר קשה מתמיד. אני בן 20 והיתה לי חברה אחת לבערך חודש. אני מרגיש שביזבזתי את החיים שלי, לא מבין לאן לעזאזל הם נעלמו. אני לא מבין איך התרחקתי כל כך מכל הקטע החברתי של דייטים וכאלה ואז אני מבין שאני פשוט מדוכא או עצבני כל הזמן - אז למה לעזאזל מישהי תתקרב אפילו אליי? הגעתי למצב שאם הטלויזיה מפסיקה לעבוד אני יכול להתחרפן, להרגיש קרוב כל כך לאיזה התמוטטות עצבים. אני מנסה לשפר את המצב, לנסות להתקרב להגשים חלום - ואני לא מרגיש אפילו טיפה יותר מאושר. כשאני חושב על זה חוץ מכמה חלומות לאחרונה הגשמתי את כל החלומות שהיו לי ועדיין אני לא מרגיש טוב. אני פשוט שונא את עצמי כל כך, ואז אני שונא את עצמי עוד יותר על זה שאני שונא את עצמי וככה המעגל לא מפסיק. אני מרגיש שהחיים שלי לא מובילים אותי לשום מקום למרות שאני מנסה נורא. זה לא הצבא, זה בכלל לא הצבא. אני פשוט חייל וזה נראה לי מקום טוב לרשום את מה שיש לי להגיד. לא נראה לי שיש למישהו מה להגיד שישפר את המצב. סתם, אני חייב להוציא את זה החוצה.... וגם עכשיו, אני בכלל לא מרגיש יותר טוב.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
עייפות, אנחנו כאן ../images/Emo145.gif

ברוך הבא, עייפות... מקווים שתמצא פה מקום ואפשרות להקל על הקשיים... מה שאתה מתאר אכן אינו קשור להיותך חייל... התחושה הזו של שנאה עצמית, שהחיים לא מובילים אותך לשום מקום... אלה תחושות שבאות מבפנים, מתוכך ולא מחוקים של הצבא... אלא שכשאנחנו מרגישים כל כך רע נדמה כאילו הסביבה היא שגורמת לתחושת החנק... ואתה צודק... להוציא החוצה את התחושות זו בדרך כלל הקלה... והקלה גם באה כשיודעים שמקשיבים לך... שאכפת ממך... שמתעניינים... ובשביל זה אנחנו כאן... תמשיך לשתף אותנו... אנחנו נהייה איתך פה בכל עת...
 
היי

במקרה יצא לי לקרוא את ההודעה שלך בתמיכה נפשית לחיילים, וחשבתי לכתוב לך משהו קטן. אני לא מתיימרת לדעתי מה באמת עובר עליך, אבל מההודעה שכתבת נראה לי קצת כאילו אתה נורא נתפס לדברים ש"צריך" ושהחברה אומרת שאתה צריך לעשות. כמו להיות חייל קרבי, להיות בתפקיד נחשק, להיות עם בת זוג, להיות רגוע ונעים לסביבה... אבל בסך הכל אתה צריך להיות בתפקיד שעושה לך טוב, לא בתפקיד שכולם אומרים שיעשה לך טוב. למצוא בת זוג שמתאימה לך זה לא קל לאף אחד. תאמין לי, גם אני מרגישה את הלחץ הזה של למצוא חבר, להיות חלק מזוג כדי לא להריג בודדה וכו´... אבל קודם כל אני רוצה להרגיש טוב כשאני "לבד", עם עצמי. אחרי שאני ארגיש שלמה עם עצמי, אני אוכל להרחיב את ההרגשה הזאת גם לעוד מישהו שיהיה איתי. רוב החברות שלי נמצאות במערכת יחסים כדי שהן יוכלו להרגיש נאהבות ושלמות עם עצמן, כשבעצם הן עושות את זה הפוך... מערכת יחסים זה לא כדי שתרגיש שלם וטוב עם עצמך, אלא כי אתה כבר מרגיש טוב עם עצמך ואתה רוצה לחלוק את ההרגשה הזאת עם עוד מישהי. בקיצור, נראה לי שמה שאתה צריך זה לשבת קצת עם עצמך ולחשוב מה אתה בעצם רוצה. קח נשימה עמוקה, ותסתכל סביבך, ותבין שכל החיים עוד לפניך, אין שום לחץ. אי אפשר להנות מהחיים אם הופכים אותם למין מירוץ שצריך להספיק כמה שיותר בכמה שפחות זמן. זה פשוט לא הולך ככה... כל מה שיצא לך מזה זה עצבים (שכבר יש לך...) וחוסר סיפוק מאישה שאתה לא באמת אוהב, ומקצוע שאתה לא נהנה ממנו. אני מקווה שעזרתי לך קצת...
 

עייפות

New member
תודה

תודה על ההודעה... על התגובה. הקטע הוא, שדי ביזבזתי את החיים מול המחשב הזה במשך 17 שנה... הייתי מול המסך וסגרתי את העולם שלי לדבר הזה. וויתרתי על לעשות דברים אחרים בשביל לשבת מול המחשב. הזנחתי את עצמי והחיים שלי ועכשיו אני מרגיש כאילו חייתי רק שנתיים. כאילו הייתי באיזו תרדמת ופתאום אתה מתעורר לגלות שאתה לא בן שנתיים אלא בן 20. זה עיניין די מבהיל. פתאום אתה מגלה שכל החיים שלך בינתיים התבזבזו וכל החברים שלך כבר בנו להם פחות או יותר חיים - חברים טובים, יצאו עם בנות, השקיעו בתחביבים... ורק אני התחלתי בנקודת התחלה נורא מאוחרת. אז כן, אני מבין במחשבים ורק במחשבים, אבל זה הדבר האחרון שאני רוצה! למה אני רוצה חברה? לא בגלל שאומרים לי "אתה צריך חברה!". אני רוצה חברה כי... כי ביום שישי האחרון, כשפשוט התמוטטתי נפשית בגלל פשוט שום דבר, לקחתי את האוטו לטיול כדי להירגע. ירדתי מהכביש בשלב מסויים (רכב שטח), עצרתי באמצע יערות הכרמל ופשוט התחלתי ללכת. סתם, בלי סיבה. הלכתי בתוך היער בשביל לא כל כך ברור עד שהגעתי למין קרחת יער בקצה של ההר, מין מרפסת טבעית כזאת שמשקיפה על כל הנוף של הכרמל. משהו - מדהים. והנה אני עומד שם לבד. פשוט לבד, בלי אף אחד להראות לו את המקום הנפלא הזה. בשביל זה אני רוצה חברה. אני רוצה חברה בשביל שאני אוכל לצאת איתה לבלות, לשבת באיזו מסעדה ביום שבת בצהריים או לצאת איתה לפאב או מועדון. נמאס לי להיות לבד, לא חשוב כמה חברים מקיפים אותי, אני מרגיש לבד. הבעיה שלי זה שאני שונא את עצמי. ואני שונא את עצמי על שאני שונא את עצמי וכך המעגל לא מפסיק. כל דבר קטן משפיע עליי קשות ופוגע בי קשות. כל דבר קטן שיכול לפגוע בהערכה העצמית שלי ממוטט אותה כליל. הקב"נית (אני בטיפול אצלה, פסיכולוגית חינם. קב"ן זה לא רק ל-21 נפשי. באמת.) גרמה לי לשים לב שאני לא מסוגל לקבל מחמאות, אני תמיד מוצא תירוץ למה הצלחתי ולמה עשיתי משהו בסדר. וגם אם אין לי תירוצים, ואני כן גאה על משהו, אז זה לא נשאר הרבה זמן. ואין מה לעשות, אני מחצין את זה החוצה. אז איך מישהי תתקרב אליי? אף אחת. ובגלל זה אני מרגיש עוד יותר דפוק ואני שונא עוד יותר את עצמי. וכן, חלק מהרצון שלי לחברה נובע מזה שאם מישהי תהיה מעוניינת בי אולי זה יוכיח לי שאני לא כזה דפוק אחרי הכל... למרות כל זה אני לא נואש כדי שכל אחת תהיה חברה שלי... אני רוצה לאהוב מישהי ואם זה לא יעבוד אז זה לא יעבוד.... אבל עם כל מה שהולך מסביבי אצל חברים, אני פשוט מרגיש כל כך חרא.
 
.....

במילים שלך גרמת לי צמרמורות.... זה כל כך מוכר לי , לצערי אפילו יותר מידי... ולמרות שאין לי שום דבר מיוחד וחשוב להגיד רק רציתי להגיד שאתה לא לבד.. כולנו כאן משפחה אחת גדולה.. מאחלת לך רק טוב UNDER
 

kaban

New member
thıs ıs not the only way

you describe a problam you have not conected only to the army ıt ıs somethıng concernıng also to your personalıty thıs forum ıs not the only way to share ı recoment you to thınk about comıng to profetıoanl help and ıven the unıt kaban not to let down your profıl but to get some help
 

מריקה

New member
לעייפות-תן צאנס

זה נכון שמילים זה רק מילים,ונדמה לך שלכולם יש משהו נורא חכם להגיד ובעצם זה בכלל לא עוזר לך אך בכל זאת....אתה רק בן 20 אז היתה לך תקופה רעה,הרגשת חרא ,בזבזת זמן מול מחשב (מה רע בזה?) היום אין לך חברה,אבל אתה יודע עוד כמה יהיו לך? לא תוכל להיפטר מהן!!!!כשה לייעץ היום לך תעשה חיים, המצב פה על הפנים בכלל,אבל תנסה להנות מדברים הכי קטנים: שים ווקמן עם שיר אהוב,תוכל משאתה הכי אוהב,תתקשר לחבר או תכתוב לפורום. מתי אתה משתחרר-עוד שנה, תראה כמה מהר זה יהיה!! תן לעצמך צאנס!!! בייי
 
למעלה