צריכה עזרה
קרה לי משהו עצוב היום, דבר שלא חלמתי שיקרה בחיים אני עדיין במבוכה וחייבת את עזרתכם איך לפעול גדלתי בבית שנקרא בית טוב, חינוך טוב אפילו מסורתי למדנו את כל התורה ואת המשפטים: "אל תגנוב" אל ואל ... גם ילדי לומדים השנה בחינוך דתי אך לא הגיעו כנראה לחלק הזה וגם אם כן אין עדיין קשר למחשבות של ילד בגיל גן או א´ בזמן האחרון המצב הכספי שלי קצת מסובך אך חוץ מזה שהם אולי שומעים אותי קצת אומרת לא עכשו או אין לי כסף היום לא היה משהו מיוחד שיגרום הלכתי לעשות קניות ושכחתי לקנות לחם, ירדתי עם בני הקטן יותר שוב למכולת והוא ביקש מסטיק, קניתי לו בלי שום בעיה ואפילו לא ניסיתי לאמר לו לא לפני שיצאנו הלך בני שוב למחלקת המסטיקים וקלטתי אותו עם חושיי שאלתי אותו מרחוק בשיא התמימות והחשש מה הוא עושה והוא הכניס בפזיזות את ידו לכיס ובא לידי, ראיתי בפניו שהוא לחוץ מעט, ושוב שאלתי אותו יותר בישירות: מה לקחת והוא ענה לי בכעס כלום ממש כלום ולא נתן לי לבדוק בכיסו, אמרתי לו קצת יותר בשקט בבקשה תוציא את מה שלקחת והוא סרב ואמר שלא לקח כלום, הוצאתי אותו איתי מהחנות ללא צעקות או משהוא בסגנון ושוב שאלתי מה לקחת? תביא עכשו בבקשה, ואז הוא כבר הבין שלא יעזור הריי לפתוח אני יכולה גם אם יהיה צורך בכוח, הוא נתן לי לפתוח את הכיס ואני הייתי בשוק, עד עכשו אני בשוק, המבט שלו היה מבוהל גם כאילו הוא קלט את המבט שלי והבין שזה חמור אמרתי לו לך תחזיר והוא סרב ואמר בפחד שהוא לא רוצה להחזיר הכונה שלא הייתה שהוא בעצמו מפחד להחזיר והיה מבוהל, אמרתי לו בסדר אני אלך להחזיר ואז הוא אמר לי: אבל הם ידעו שלקחתי ואני לא רוצה שידעו, אמרתי לו בסדר אתה רוצה שאחזיר את זה אחר כך ושמתי את זה בשקית, הוא אמר לי לא ולא ידע מה לאמר לי כי הבין שלקחת כבר אסור ושאחזיר הוא מפחד, אמרתי לו אחזיר את זה ואומר להם שחשבת שלא לקחתי אז הבאת אחרים והוא הסכים, הוא חיכה לי בחוץ מבלי לזוז, התביישתי אך הייתי חייבת לחזור ולהראות לא שחייבים להחזיר מה שלא שייך לנו, ביקשתי מהמוכרת סליחה והחזרתי לה את המסטיקים, ממש לא נעים לי כי אני חדשה באותה השכונה ובמכולת זו ומה יחשבו עליי או עליו ואיך יתנהגו אליו מהיום לאחר שיצאתי ירדו לי דמעות היה קשה לי שלא לכעוס עליו אך לא צעקתי נזפתי והסברתי לו שבחיים לא לוקחים בלי רשות או בלי לשלם ושזה נקרא "גנבה" ויכלו להזמין לנו משטרה, הוספתי הסברים אישיים כמובן שלא חסר לו כלום ושאני תמיד יום יום קונה לו ושקצת קשה לנו כרגע אך אנחנו חס ושלום לא עניים ושתמיד יבקש ואקנה לו בלי בעיות הילד מאוד חכם והיה נוכח גם במצבים ששוחחתי כמה פעמים על הבעיות של הזמן האחרון וגם היה איתי כמה פעמים ליד הכספומט כשהוא לא נתן לי כסף ומאז כל הזמן אומר לי" אמא לא חשוב אל תיקני לי" או "אמא אני אקנה לך כדיי שיהיה לך כסף" או "אמא נכון שאני ואחי כל הזמן מבקשים וגומרים לך את הכסף?" ממש עצוב לי שהוא צריך להיות ער לבעיות האלה כבר מגיל כל כך צעיר ושהגיע למצב של המעשה שעשה זה שבר אותי ומלחיץ אותי היום זה מסטיק ומה יהיה מחר , אולי מחר יהיה לו איזה חבר בן של איזה הורים עמידים יותר ויהיה לו סתם לדוגמא מחשב פרטי נייד בגיל נגיד 7 ויאמר לי גם אני רוצה, אז ? ואולי מחר ילמד ללכת למכולת לבד ואז מה? אפחד שאולי גונב ותמיד ארגיש שמצביעים על האמא של.. מה עושים ומה לא עשיתי בסדר? אדגיש שאנחנו לא עניים וגם חיים חיים די נורמאלים, צעצועים מחשב וכו´.. כמו בכל בית ממוצא, אך אין לנו דירה משלנו וכל שנה כמעט עוברים מכל מיני סיבות שונות ומשונות שגם קשורות בין היתר בגובהה שכר הדירה או מיקום גנים וכו´ בבקשה עזרו לי איך להמשיך או להתעלם חשבתי שאולי כדאי להיתעלם ולא להמשיך כדיי לא להלחיץ אותו הוא יחסית קטן בשביל שממש יקלוט מה שעשה הבטחתי לו שלא אספר אפילו לא לאבא שלו (גם ככה לא משקיע בחינוך ועוד אצא אני הלא בסדר וגם ככה אנחנו לא בקשר מי יודע מה. אשמח לקבל עצות
קרה לי משהו עצוב היום, דבר שלא חלמתי שיקרה בחיים אני עדיין במבוכה וחייבת את עזרתכם איך לפעול גדלתי בבית שנקרא בית טוב, חינוך טוב אפילו מסורתי למדנו את כל התורה ואת המשפטים: "אל תגנוב" אל ואל ... גם ילדי לומדים השנה בחינוך דתי אך לא הגיעו כנראה לחלק הזה וגם אם כן אין עדיין קשר למחשבות של ילד בגיל גן או א´ בזמן האחרון המצב הכספי שלי קצת מסובך אך חוץ מזה שהם אולי שומעים אותי קצת אומרת לא עכשו או אין לי כסף היום לא היה משהו מיוחד שיגרום הלכתי לעשות קניות ושכחתי לקנות לחם, ירדתי עם בני הקטן יותר שוב למכולת והוא ביקש מסטיק, קניתי לו בלי שום בעיה ואפילו לא ניסיתי לאמר לו לא לפני שיצאנו הלך בני שוב למחלקת המסטיקים וקלטתי אותו עם חושיי שאלתי אותו מרחוק בשיא התמימות והחשש מה הוא עושה והוא הכניס בפזיזות את ידו לכיס ובא לידי, ראיתי בפניו שהוא לחוץ מעט, ושוב שאלתי אותו יותר בישירות: מה לקחת והוא ענה לי בכעס כלום ממש כלום ולא נתן לי לבדוק בכיסו, אמרתי לו קצת יותר בשקט בבקשה תוציא את מה שלקחת והוא סרב ואמר שלא לקח כלום, הוצאתי אותו איתי מהחנות ללא צעקות או משהוא בסגנון ושוב שאלתי מה לקחת? תביא עכשו בבקשה, ואז הוא כבר הבין שלא יעזור הריי לפתוח אני יכולה גם אם יהיה צורך בכוח, הוא נתן לי לפתוח את הכיס ואני הייתי בשוק, עד עכשו אני בשוק, המבט שלו היה מבוהל גם כאילו הוא קלט את המבט שלי והבין שזה חמור אמרתי לו לך תחזיר והוא סרב ואמר בפחד שהוא לא רוצה להחזיר הכונה שלא הייתה שהוא בעצמו מפחד להחזיר והיה מבוהל, אמרתי לו בסדר אני אלך להחזיר ואז הוא אמר לי: אבל הם ידעו שלקחתי ואני לא רוצה שידעו, אמרתי לו בסדר אתה רוצה שאחזיר את זה אחר כך ושמתי את זה בשקית, הוא אמר לי לא ולא ידע מה לאמר לי כי הבין שלקחת כבר אסור ושאחזיר הוא מפחד, אמרתי לו אחזיר את זה ואומר להם שחשבת שלא לקחתי אז הבאת אחרים והוא הסכים, הוא חיכה לי בחוץ מבלי לזוז, התביישתי אך הייתי חייבת לחזור ולהראות לא שחייבים להחזיר מה שלא שייך לנו, ביקשתי מהמוכרת סליחה והחזרתי לה את המסטיקים, ממש לא נעים לי כי אני חדשה באותה השכונה ובמכולת זו ומה יחשבו עליי או עליו ואיך יתנהגו אליו מהיום לאחר שיצאתי ירדו לי דמעות היה קשה לי שלא לכעוס עליו אך לא צעקתי נזפתי והסברתי לו שבחיים לא לוקחים בלי רשות או בלי לשלם ושזה נקרא "גנבה" ויכלו להזמין לנו משטרה, הוספתי הסברים אישיים כמובן שלא חסר לו כלום ושאני תמיד יום יום קונה לו ושקצת קשה לנו כרגע אך אנחנו חס ושלום לא עניים ושתמיד יבקש ואקנה לו בלי בעיות הילד מאוד חכם והיה נוכח גם במצבים ששוחחתי כמה פעמים על הבעיות של הזמן האחרון וגם היה איתי כמה פעמים ליד הכספומט כשהוא לא נתן לי כסף ומאז כל הזמן אומר לי" אמא לא חשוב אל תיקני לי" או "אמא אני אקנה לך כדיי שיהיה לך כסף" או "אמא נכון שאני ואחי כל הזמן מבקשים וגומרים לך את הכסף?" ממש עצוב לי שהוא צריך להיות ער לבעיות האלה כבר מגיל כל כך צעיר ושהגיע למצב של המעשה שעשה זה שבר אותי ומלחיץ אותי היום זה מסטיק ומה יהיה מחר , אולי מחר יהיה לו איזה חבר בן של איזה הורים עמידים יותר ויהיה לו סתם לדוגמא מחשב פרטי נייד בגיל נגיד 7 ויאמר לי גם אני רוצה, אז ? ואולי מחר ילמד ללכת למכולת לבד ואז מה? אפחד שאולי גונב ותמיד ארגיש שמצביעים על האמא של.. מה עושים ומה לא עשיתי בסדר? אדגיש שאנחנו לא עניים וגם חיים חיים די נורמאלים, צעצועים מחשב וכו´.. כמו בכל בית ממוצא, אך אין לנו דירה משלנו וכל שנה כמעט עוברים מכל מיני סיבות שונות ומשונות שגם קשורות בין היתר בגובהה שכר הדירה או מיקום גנים וכו´ בבקשה עזרו לי איך להמשיך או להתעלם חשבתי שאולי כדאי להיתעלם ולא להמשיך כדיי לא להלחיץ אותו הוא יחסית קטן בשביל שממש יקלוט מה שעשה הבטחתי לו שלא אספר אפילו לא לאבא שלו (גם ככה לא משקיע בחינוך ועוד אצא אני הלא בסדר וגם ככה אנחנו לא בקשר מי יודע מה. אשמח לקבל עצות
