קודם כל שלום!

[אפרתי31]

קודם כל שלום!

באמת שאני לא יודעת אם זה המקום לכתוב בו את הדברים האלו אבל פשוט בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מחפשת המון מידע באיטרנט על סרטן השד וכו' והמסגרת זו הגעתי לפורום כאן, ככה שאשמח שתגיבו,תיעצו,תעודדו תשתפו מהניסיון האישי שלכם...הכל יתקבל בברכה!
אז ככה...לפני חודש בערך אמא שלי גילתה גוש בחזה ולא שיתפה בזה אף אחד,היא הלכה ועשתה בדיקות והתגלה שזה סרטן השד מתקדם מאוד ברמה 3...
הקטע הכי נורא בכל הסיפור הוא שאמא שלי כולה בת 35! ואם חשבתם שזה הכי הכי נורא אז יש עוד יותר נורא...אמא שלי היקרה בהריון בחודש שמיני כרגע והיא בחרה שלא לעשות כלום עד ללידה כי אולי זה יפגע איכשהו בעובר....
במשפחה אנחנו שניים,אני(בת 16)ועוד אח קטנטן אורי בן שנה וחצי....(כשאמא שלי נכנסה להריון הזה ממש מהר אחרי שילדה את אורי היא אמרה לי שזו ברכה שבאה שמפתיע ושצריך לשמוח...לאמא שלי היו הרבה בעיות בחיים היא התגרשה מאבא שלי ואז התחנה שוב ולכן היה הפרש כ"כ גדול ביני לבין אורי)
היא סיפרה לי על הסרטן באופן אישי,חיבקתי אותה והיא אמרה שהיא חיבת לבכות קצת,אז היא בכתה...
אמא שלי לא דתיה או משהו,אבל היא כ"כ בטוחה שהיא תבריא ותגדל את אורי ואת התינוקת שבדרך...ואני פוחדת,מודאגת,מחשבות לא כ"כ עם ביטחון באות לי לראש...מה עם אחים שלי ישארו יתומים?! מה אם אני אשאר יתומה? תומר בעלה(אבא שלי החורג) אוהב ותומך ממש רואים שטוב לאמא שלי איתו...אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם כל זה?!
תודה למי שהיה לו כח לקרא את הכל...אשמח מאוד לתגובות!

 

[סקסית בנשמה2]

ראשית חיבוק גדול ותומך

ממליצה בחום להכנס לפורום "סרטן לא לבד" שם גם יוכלו לייעץ לך ולתמוך.
קראתי את מה שכתבת ואכן לא פשוט משום שאימך בהריון ועם סרטן שד גרייד 3 מתקדם אך יחד עם זאת יש חיים אחרי,כך אני מאמינה.
אני בת 48 ורווקה עם שני ילדים וגיליתי בדצמ' האחרון שחליתי בסרטן שד אך שלב מחלתי לשמחתי היה גרייד 2 עם גרורה בבית השחי ועברתי כריתת שד ושחזור של שד וכימותרפיה וטיפולים עדיין עד עכשיו שלא פשוטים אבל בכדי לא לחלות שוב ואופי הגידול שהיה לי קבלתי.
את מתארת את כאבך כנערה/ילדה לאימא חולה ואני אז חשבתי כאימא אייך אספר לילדיי כשהבכור בן 15 היום והצעיר בן 8 ..אייך מספרים.
למרות כל החשש מאד תלוי באימך אייך היא תתגבר ותחליט להלחם במחלה הזו שעדיין בחברה שלנו רואים בה משהו סופני וזה ממש לא כך,
סרטן זו אחת המחלות הקשות שקיימות אך מאד מאד תלוי בשלבי המחלה.
האונקולוגית שלי ספרה לי שיש לה חולות עם גרורות בעצמות 17 שנה שמטופלות וחיות עדיין ויש שלא.
גם לקום בבוקר ולהדרס ע"י אדם לא אחראי יכול לקרות,
אני מציעה כמשפחה לשוחח על המחלה יש ספר נהדר שנקרא "שוקולדים לא מגיעים סתם"לדבר על זה חלה ולעזור לה/כולם יחד.
לסרטן יש שם ופשוט להיות שם בשבילה כולם.
לפנות לאגודה למלחמה בסרטן לסייע לכם,לתמוך.
עמותת אחת מתשע גם מסייע והמון.
אם תרצי עזרה/הכוונה שלחי לי מסר או נייד

שבוע טוב

 

[אחות פנינה גבאי]

זה לא פשוט

מאחלת שכולכם וכל אחד מכם בנפרד יתמודד עם החוויה המטלטלת הזאת בדרך שכולכם תצמחו ממנה. אתם לא לבד בכל הסאגה הזו. זה קשה. המחשבות מטרידות ומרגישים חרדה עצומה,לדבר עם אחרים לשתף ברגשות ופחדים ולעבור כל יום כאילו זה היום הכי יפה בחיים.
יש קבוצות תמיכה שאפשר להצטרף אליהם ;לנשים שחולות. לבני זוג ולילדים של.///אם את גרה באיזור תל אביב פני לאגודה למלחמה בסרטן ברחוב רביבים 8 גבעתיים שם מקימים קבוצות מסוג זה תחת השם the wellness comunity פנינה