קצת הסברה (חיובית) לא תזיק...

[Noaal]

קצת הסברה (חיובית) לא תזיק...

לאור המצב בו אנחנו נמצאים היום, אבסורד לראות שבעיתונים יומיים גדולים (ידיעות ומעריב) מתפרסמות תמונות של עצירים פלשתנאים בתחתונים תחת הכותרת צה"ל ביצע מעצרים. נכון, אי אפשר להתעלם מהעובדה כאילו הדבר לא קרה, אך עם זאת אין צורך להראות את התמונות הללו. כואה לי לומר, אך ההסברה הפלשתנאית מנצחת את ההסברה שלנו... אומנם משרד החוץ מכין סיכומים ודפי הסברה לשגרירים וחט´ קשרי חוץ בצה"ל מכינה דפי הסברה לנספחים הצבאיים (שמסתבר שהם טובים יותר מאלה של משרד החוץ - בדוק),אבל סיכומים ודפים אלו ולא מגיעים לכלל העולם אלא רק לדיפלומטים והנציגים הצבאיים הבכירים ושם זה נעצר. למה לא להראות כמה תמונות "קשות" מפיגוע כזה או אחר.. האם מישהו מכם שכח את גל האהדה שקיבלו הפלשתינאים לאחר פירסום תמונת הילד ההרוג בזרועות אביו??? ראבק, התמונה הייתה מועמדת לתמונת השנה!!!! המערכה לא מתחילה ונגמרת בשדה הקרב, היא גם מתנהלת בתקשורת... ובמערכה הזו אנחנו הפסדנו. אז לפני שבאים ומוחאים על הגבול שעברה מצלמת הטלויזיה, צריך לזכור שחוץ משמירה על צנעת הפרט יש לנו מלחמה לנצח!!!

 

[kala]

אני לא בטוח שתפקידה של התקשורת...

זה לעזור לממשלה לנצח את המלחמה. יש כרגע ממשלה עם מדיניות שנבחרה על ידי העם והאחריות למצב מוטלת עליה. התקשורת צריכה לדווח באופן אובייקטיבי (החלק החדשותי - לא הפובליציסטי) ותו לא. זה שמערכות התקשורת לא יראו את פעולות צה´´ל או הפלסטינים זה לא אומר שזה לא קרה במציאות והרי התקשורת צריכה לדווח על מה שקורה במציאות, לא?

 

[עופר ב.ה]

ואני בטוח שלא

 

[כRובי]

עברנו את השנים הללו בהן התקשורת

הייתה מגויסת למען המדינה הצעירה שזה עתה קמה... עם השנים למדנו , שלא מעט דברים הוסתרו על ידי התקשורת כביכול בדברים שהם "למען המדינה" ולבסוף , גילינו אותם (כאזרחים) כשזה התפוצץ לנו בפנים.. עכשיו , כשגם הצבא ומוסדות הביטחון הם כבר לא פרה קדושה שאסור לשחוט (לדעתי זה התחיל עם פרשת קו 300 - מה אתם חושבים?) אין בעצם מקום שבו התקשורת יכולה להרשות לעצמה לסגת אל מאחורי הטעונים של "זה טוב או רע למדינה"...

 

[עופר ב.ה]

והיום, למרבה החלחלה ../images/Emo5.gif

שמעתי בגל"צ כתב (אני לא זוכר את שמו) מראיין איש צבא (נכנסתי באמצע הראיון אז אני לא יודע את תפקידו), בנושא פרשת הפלנלית וסימון המספרים. איש הצבא אומר שהמדיניות היא לאפשר לצלמים להיכנס ולהיות נוכחים בפעולות צה"ל. המראיין שואל אותו משהו בסגנון: "אז אולי הפתרון הוא פשוט לא לאפשר לצלמים להיות שם?" אני עדיין מתקשה להבין איך איש תקשורת מייצג בשנת 2002 עמדה ליברלית פחות ותעמולנית יותר מעמדת צה"ל עצמו

אח"כ עוד מספרים לנו על תקשורת שמאלנית...

 

[עינת מירון]

אם זה עושה לנו נזק תדמיתי אז למה

באמת לאפשר?

 

[עופר ב.ה]

נכון, את צודקת!

פראבדה מחפשים עיתונאים עם ניסיון במעריב לנוער, את מוזמן להציע מועמדות. אגב, ה"שטחיות של הנוער", שמבוגרים רבים מרבים לגנות תוך צקצוק צדקני בלשון, מפריעה לי הרבה פחות מהעמדות הטוטליטריות של מבוגרים "משכילים".

 

[עינת מירון]

קבל ח"ח על הניסיון להיות סרקסטי

אגב, לא הצליח..

 

[עופר ב.ה]

ואילו את תקבלי צל"ג על ההתחמקות

כמו שאני אומר לאנשים רבים - אם אתם דוגלים בעמדות טוטליטריות (נהוג להתייחס אליהן כפאשיסטיות, אבל הן גם אפיינו את הקומוניזם הסאטליניסטי, למשל), תגידו - "אני פאשיסט/ית ואני גאה בזה!". יש משתתף אחד כזה בתפוז, El Duche. את מוזמנת להצטרף.

 

[גיא גרימלנד]

שמעתי את הראיון

הוא נערך עם סגן מפקד יחידת דובר צה´´ל. המראיין אם אני לא טועה היה רזי ברקאי. ולעניין - יש הרבה טעם בדבריך אבל מאחר ואני אוהב לחשוב בצורה ביקורתית, אני מבקש להסתכל על העניין מזווית קצת אחרת. ישנם מצבים שבפרוש הייתי רוצה שהצבא יגביל את התקשורת. דוגמא אחת שעולה לי לראש היא פרשת נחשון וקסמן - החייל החטוף שנרצח. אתה מתאר לעצמך מה היה קורה אם איזה כתב חסר אחריות היה מפרסם או מצלם משהו מהבית שבו הוחזק נחשון? יש כנראה גבול מסוים שעד אליו צריכה התקשורת לחדור (על מנת להביא את האמת=המציאות) אלינו הצרכנים. השאלה מתי מסתיים הגבול היא שאלה פתוחה לטעמי. במקרה של הפלנליות והמספור נדמה לי שהתקשורת חייבת היתה להיות. המעשים הללו מזכירים לי משטרים חשוכים ותקופות חשוכות. טוב שבזכות התקשורת הרמטכ"ל הבין שזה לא מצטייר טוב בתקשורת העולמית. חבל שרזי, מראיין טוב לרוב, נפל בפח.

 

[עופר ב.ה]

מדובר על שני דברים שונים

במקרה של נחשון וקסמן היה פיקוח נפש ומובן שאין לפרסם. כאן מדובר על טענה שאין לפרסם לא בגלל פגיעה בבטחון המדינה או פרסום מידע מודיעיני מסווג, אלא על נזק תדמיתי גרידא. מנחה התוכנית היה רזי ברקאי אבל המראיין היה אחד הכתבים האחרים. דווקא רזי ברקאי ראיין יום לפני את רענן גיסין, יועץ התקשורת של ראש הממשלה, שכנראה הבריז בצעירותו משיעורי אזרחות. רזי שאל אותו בעניין הפרשה, ומה הפתרון. גיסין החל לדבר על כך שבאמת יש לאזן בין האינטרסים המבצעיים לאלה התקשורתיים, ורזי אמר לו בשלב מסוים: "אולי הפתרון הוא להפסיק לעשות את זה?". אז הוא בסדר, פחות או יותר

. אגב, בהמשך גיסין דיבר על הצלמים כגורמים מסוכנים יותר מהפלשתינאים החמושים עצמם, כי את האחרונים אפשר לעצור אבל נגד צלמים אין אפשר לעשות כלום.

 

[Noaal]

כנראה שכוונתי לא הובנה.. ../images/Emo10.gif

לא התכוונתי חלילה שיסתירו את האמת מהאזרחים או לחילופין שהתקשורת תהיה כלבלב של הממשלה... אך היות והתקשורת בישראל רחוקה מלהיות אובייקטיבית עדיף שתהיה לטובת מדינת ישראל כולה ןלא לטובת הפלשתינאים... כמות החשיפה בתקשורת הישראלית לה זוכים הפלשתינאים היא אדירה!!! מתי לאחרונה (אם אי פעם) ראויין לגבי המצב שר או ח"כ ישראלי בטלויזיה הפלשתינאית או ערבית?? לא זכור לי שהאמריקאים נתנו למנהיגי הטאליבן זמן אויר ב- CNN??? יש צורך להראות את ישראל לעולם בצורתה האמיתית ולא ככובשת חסרת רחמים...

 

[גיא גרימלנד]

שאלה מעניינת ולהלן התשובה

השאלה היא האם צריך לקבל את הנחת היסוד שהתקשורת אכן מלכתחילה מוטה ורחוקה מאובייקטיבית. אני מסכים איתך שמאחר וכלי התקשורת בבעלות פרטית אז הם לא יכולים להיות אובייקטיבים וכבר היה מי שהודה שהוא מוכן לוותר על סיקור פיגועים לעומת סיקור משפט בנו (רמז...מעריב). מצד שני כלי התקשורת עדיין מחוייבים לכללי האתיקה של העיתונות, בעיקר נוכח העובדה שאלו הן הנורמות שסוגלו בתקשורת הישראלית (דמוקרטיות וביקורתיות) לאורך השנים. לכן עדיף בכל זאת לראות את חצי הכוס המלאה ולקוות שכלי התקשורת עדיין מחוייבים לסיקור חדשותי - נטול משוא פנים. ואגב מאיפה לעזאזל קבעת שהפלסטינים זוכים לתמיכה אדירה? כדאי שתקרא את ספרו של דניאל דור "עיתונות תחת השפעה" ותלמד כמה חשיפה נותנים שני הצהובונים שלנו לצד הפלסטיני (רמז...מועטה מאוד). ואני לא מדבר על הארץ שלו רק 10% מהקוראים בישראל. אני מפנה אותך למספר מאמרים שנמצאים בפורום - ובהזמנות אחרת אסביר למה אני חושב שאתה דווקא טועה בעניין הזה (החשיפה של הפלסטינים בתקשורת הישראלית).

 

[Noaal]

להראות יום אחרי וביום של פיגוע

את הראש אירגון זכיות האדם הפלשתינאי בטלויזיה ולתת לו לומר שהכל קורה באשמת ישראל, זה לתת לו חשיפה... למה חיילים שגם ככה לא תמיד מרגישים טוב עם זה שהם נמצאים בשטחים צריכים לשמוע אותו? למה משלחות שאמורות להגיע לארץ צריכות להרגיש מאויימות ולבטל את בואן? למה האו"ם צריך לגנות את פעילות חיילי צה"ל שעושים את המוטל עליהם בכדי לשמור על מדינתינו? ישראל היום, ניראת רע, רע מאוד. לעולם (וזה ניתן לראות בערוצי החדשות הזרים) כבר מתחיל להיאמס מאיתנו.. דוגמא בולטת לכך היא שבזמן הפיגוע בקפה מומנט העדיפה CNN לשדר את שידוריה הרגילים (ספורט, עסקים וכו´) ורק כעבור כשעה דיווחה על כך בדיווח יבש ורגיל. יש צורך שמשה"ח יתעורר ובשיתוף עיתונאים יצא בפעילות הסברה רצינית ביותר, אחרת המצב יהיה גרוע.... הרבה יותר גרוע.

 

[rshamir]

מצד שני

האם העיקרון שהתקשורת חייבת בסיקור שווה של כל הצדדים, אותו "איזון קדוש" הוא באמת עיקרון כל כך מקודש? בנושאים רבים אתו איזון לא נשמר מפני שהתקשורת מתגייסת למאבקים שונים, בעיקר בתחום החברתי. מדוע שעיתונים לא יתגייסו בצורה דומה גם בתחום הפוליטי? הסיבה לכך היא לא אתיקה, אלא הרצון למצוא חן. מכיוון שמאבקים כמו אלה של הנכים, המובטלים, הסטודנטים וכו´ מעוררים אהדה רחבה בציבור, העיתונים מתגייסים לטובת מאבקים אלה מפני שהקוראים אוהדים את המאבקים הללו. לעומת זאת, מפני שבתחום הפוליטי והמדיני אין דעה אחת פופולרית,ונקיטת עמדה על-ידי כלי תקשורת עלולה להרחיק קוראים, הם מציגים את עצמם כאובייקטיבים לכאורה ונמנעים מנקיטת צד באופן רשמי. מעריב וידיעות מיתממים וטוענים שתפקידם ככלי תקשורת הוא בסך הכל לספק במה לשיח הציבורי בישראל (תוך התעלמות מכך שלמרותזאת דעות הכותבים והעורכים בכל זאת באות לידי ביטוי). הארץ לעומת זאת רואה את עצמו ואת התקשורת כבעלי תפקיד חברתי אחר - כמשתתפים פעילים בשיח הציבורי, ולכן הוא מרשה לעצמו לנקוט עמדה. אם נסתכל על מה שקורה בחו"ל, נראה, בעיקר באירופה, שרוב כלי התקשורת הפרטיים נוקטים באותה גישה של הארץ - משתתפים פעילים, בעלי השפעה מודעת, בשיח הציבורי. לפני בחירות, כל עיתון מודיע רשמית באיזה מועמד הוא תומך, באילו עקרונות הוא תומך. בישראל, מלבד הארץ, שני העיתונים הגדולים נמנעים מלעשות זאת מחשש לאובדן קוראים. הדבר אינו מונע מהם להביע דעה, אך הדבר נעשה בצורה עקיפה, סמויה ולא רשמית. לכן הגישה של הארץ עדיפה בעיני - הם לפחות אומרים במוצהר שהם מנסים להשפיע ולא מנסים להסוות זאת.

 

[כRובי]

../images/Emo45.gif בדיוק...

אם כי , לגבי סוגיית ידיעות ומעריב כעסקים כלכליים שלא רוצים לקחת חלק אלא מעדיפים לשמש כ"במה לשיח הציבורי" ולהבעת דיעות בלבד הייתי אומר שבכך - הם גם מביעים דיעה (כביכול , על ידי ההצמדות לאובייקטיביות) זה מציג את האינטרסים הכלכליים שלהם לעיני כל ומביע על מכוונות רווח שמניעה את גלגליהם 0 ולא האתיקה העיתונאית או עיקרון "זכות הציבור לדעת" וכו´.. זו הייתה רק הארה קטנה - בכל השאר אני מסכים איתך ב100 אחוז

 

[גיא גרימלנד]

לא מסכים

אתה צודק שיש לא מעט צביעות בכך שהתקשורת מתגייסת לטובת החלכאים והחלשים מבלי קודם לבדוק את העובדות. אין ספק שהדבר מצטייר טוב בציבור, קרי רייטינג. מאבק הנכים הוא דוגמא מצוינת. עד שמשרד האוצר פרסם את הנתונים לגבי הכספים שמקבלים הנכים - התקשורת כבר הספיקה לחגוג על פקידי האוצר האטומים. האמנם אטומים? מי צודק? בסבך הבירוקרטי הזה (כלומר למי מהנכים בדיוק הולכים הכספים) הייתי מעדיף שהתקשורת תנקוט בקו יותר אובייקטיבי ותביא את שתי הדעות (האוצר והנכים) מלכתחילה. אלא ש... - העובדה שכלי התקשורת תומכים במאבקים חברתיים נעוצה בהסבר פשוט. אין טעם שהתקשורת (הגוף המבקר, כזכור) תתגייס לטובת מאבק פוליטי מסוים מאחר ולרוב המפלגות יש כוח משל עצמן להילחם על האינטרסים שלהן וזאת בלי שהתקשורת תספק את הדחיפה הדרושה. לחלשים לעומת זאת אין את הכוח הזה. הם תלויים בדעת הקהל הציבורית ועל כן בתקשורת. אהבתי את התגובה אך אינני בקיא בשאלה כיצד נוהגים כלי התקשורת באירופה . האם תוכל לפרט שמות של כלי תקשורת, המצהירים בגלוי כי הם תומכים במועמד מסוים?

 

[rshamir]

לא זוכר מי תמך במה

אני לא מסכים שהתקשורת מתגייסת למען מאבקים חברתיים רק מפני שאין מפלגה שעושה את זה והן היחידים שדואגים. פוליטקאים ומפלגות יודעים טוב מאד לתפוס טרמפ על מאבקים חברתיים (בין אם מדובר בעם אחד, מרצ או ש"ס) ולתמוך בשובתים/מפגינים. לגבי הזהות הפוליטית של עיתונים בתקופת בחירות, בשנת 1997 הייתי באנגליה בשבוע האחרון לפני הבחירות בהן ניצח טוני בלייר את ג´ון מייג´ור. אני לא זוכר במי תמך כל עיתון, אבל בין אם זה היה Times, Guardian, Independent או אחרים, במאמר המערכת הם הצהירו במי העיתון והמערכת תומכים. אני יודע שהדבר מתקיים גם בגרמניה, ואם אני לא טועה גם בצרפת.