קראתי את....

קראתי את....

"האהל האדום" של אניטה דיאמנט (אם אני לא טועה) ויצאתי ברגשות מעורבים.... בצד אחד: התיאורים הם מדהימים, היא הכניסה אותי לעלילה כל כך חזק, שזה היה מדהים.... הרגשתי ממש שאני שם.... אחחח... היכולת הפיוטית והכל כך לא דביקה ומתאמצת... מצד שני.... לא אהבתי את העלילה.... כאילו... מה??? לא יודעת... אולי כי אני יותר מידי מכורה למקור??? לא יודעת.... קשה לי.... הרעיון היה נחמד הביצוע פחות... מה דעתכם?
 
למעלה