קשרים בעייתים במשפחה

שיבא2

New member
קשרים בעייתים במשפחה

היי אני לא יודעת אם אני בפורום הנכון, ואם לא, אשמח לקבל שמות פורומים שמתעסקים יותר בבעיה. אני בת 38 אם ל 2 ילדים קטנים. הבעיה שלי היא עם משפחת המוצא שלי. לא מסתדרת איתם, הם לא בראש שלי, לא בתפיסות שלי,, אנשים שעשו לי את הכי רע שאפשר. אף בן אדם לא פגע בי כמו שהם, לאורך כל שנותיי (גן, בי"ס, צבא, אוניברסיטה וכו'). בהריון של הבת שלי- לפני 5 שנים פצחתי במסכת ניתוקים מהם לדעתי , אין דרך אחרת חוץ מניתוק כדי לשקם את עצמי ומה שעוד נשאר ממני. זה לא עבד. בהריון של בני, לפני שנתיים בערך, פצחתי שוב במסכת ניתוקים זה היה קשה אני בנתק עם 2 האחיות שלי. עם ההורים זה קצת יותר מורכב. הם לא מוכנים להינתק ממני. עברתי לשלב, שאחרי החג אני מתכוונת לצלצל לאורנג ולשאול איך אני חוסמת שיחות מאמא שלי ולאבא שלי פשוט לא לענות, או לחסום גם אותו בנייד (הוא לא מתקשר הרבה לנייד, יותר לבזק) הקשר עם המשפחה שלי מורכב, זה היה כרוך בהמון סבל שחוויתי בגין הקשרים איתם ובפגיעה רצינית בחיי. (לא יודעת אם פה המקום להיכנס לפרטים בנושא). רציתי לקבל חוות דעת של אנשים רציתי לשמוע על עוד חוויות של אנשים בנושא אולי גם לשאול "אם אני בדרך הנכונה", לדעת האנשים הערת אגב- דווקא מישהי מאחד הפורומים של תפוז אמרה לי שהם לא ישתנו, אין חדש תחת השמש, ומה שיהיה יקרה. לכן חשוב לשקול אם להיות עימם בקשר בכלל..... בכל מקרה, תודה על הבמה. שיבא גמר חתימה טובה לכולנו!!!!
 
יחסי אם - בת וכל היתר

שיבא שלום, זהו הפורום המתאים. מקבלת אותך בברכה ואת מוזמנת להשאר איתנו. אני קוראת את דברייך על כל הרע שבני משפחתך עשו לך במהלך כל חייך. את כותבת שאף אחד לא פגע בך כמותם. זה ברור, כי ממי שהכי קרוב לנו, מההורים ומהאחיות אנו מצפים ליחס טוב, לאהבה ולתמיכה וכאשר לא מקבלים זאת מהם - הכאב הוא הכי חזק. אני קוראת שלמרות הילדות והחיים הקשים, יש לך הרבה כוחות - למדת, התפתחת והקמת משפחה יפה. לעשות כל זאת ללא תמיכת המשפחה - צריך הרבה כוחות. האם היו אחרים - משפחה מורחבת, מורים וכו' שמהם קבלת תמיכה ואהבה? או אולי, בכל זאת קיבלת מהם משהו? עד כמה מפריע לך הקשר הטלפוני עם אמך? האם את יכולה לענות לה, להקשיב לדבריה, לא להכנס לויכוחים ולהעביר את זה מבלי לקחת ללב? הסיכויים לשנות אנשים אחרים הם אפסיים. את יכולה לנסות לשנות את עצמך - כמו שכתבתי לעיל - לא להכנס לויכוחים, לא לקחת ללב. יתכן שהתנהגות כזו שלך תגרום לשינוי אצל אמך. נסי לבחון מה את יכולה לשנות. גם ניתוק כל קשר הוא שינוי, אך הוא שינוי דרסטי מאד. תבחני מה את יכולה לעשות לפני הניתוק. האם היום לכבוד יום כיפור, יש דברים שאת יכולה לסלוח להם על כך (גם אם הם לא מבקשים סליחה), לעזוב את העיסוק בעבר ולהסתכל רק על ההווה והעתיד? העתיד הוא גם קשר של ילדייך עם סבא וסבתא, דודות ובני דודים, או שאלות למה אין קשר. ולנושא הילדים - בכל מקרה - תקפידי לא לדבר רעות על המשפחה לפניהם, גם כשהם קטנים. הם יזכרו, יפנימו וכאשר תרצי לשנות - תהיה בעיה. שיהיה לך ולמשפחתך רק טוב.
 

שיבא2

New member
היי, שמחתי לקרוא

היי- נכון היום אנחנו ביום כיפורים ולגבי הסליחות לאמא שלי למשפחה וכו'- הפגיעות בי הן קשות מידיי מכדי לתת סליחה למישהו מהם את הפגיעות האלה אני נושאת בקירבי וזה "דופק" לי את ההווה, העתיד, כמו שזה דפק לי הרבה מחוויות העבר שלי אז אין פה שאלה של סליחות. מה גם שיש פה עיניין של אינטרסים לגבי העתיד, ולהם/למשפחה שלי יש פוטנציאל אדיר לשבש לי את החיים היום ובעתיד, היום יש ילדים שיכולים להסתבך בפלונטר שלהם ושל היחסים הלא בריאים שלי איתם ואולי , אף, לסבך אותי בסוגיות חדשות בעתיד, לדוגמה, שאלה שהבת שלי תוכל לשאול אותי בעתיד היא- מי צודקת? אמא או סבתא או דודה וכו'. אהבה- ברור שהיו אנשים על אם הדרך שתמכו בי, אבל עיקר התמיכה שלי היא בי בעצמי, אני מנתחת מצבים, מעבדת ופועלת. לרוב אני קולעת בול- ולכן התוצאות שלי די טובות וההתקדמות שלי משביעת רצון. לגבי לנהל קשר "פרווה" עם אמא שלי- לא, זה לא עובד ככה אצלי. אני אדם רגיש רגיש רגיש מה גם שלא מגיע לה להנות ממני היא לא זו שנתנה ותרמה למי שאני כיום. אין סיבה שהיא תהנה מהתוצאות שלי- היא זו שדאגה להרוס כל נחלה טובה. אין סיכוי שהיא תהנה מימה שבניתי (אני מרבה להשוות את עצמי לניצולי שואה. יש ניצולי שואה שלעולם לא יקנו מוצר גרמני. אני ככה ביחס אליה). אם בעבר עיניינו אותי עינייני ירושה וכסף ממנה, היום זה מתגמד לעומת תחושת החופש שלי מימנה, אני כן חושבת לחסום את מספר הנייד שלה לנייד שלי- אחרי החג. זה יתן לי מרחב נשימה מימנה . כנ"ל לגבי אבא שלי. אני מתגעגעת לתקופות שלא דיברתי איתה. זה היה נפלא להפסיק לדבר על העבר- זה בתנאי שאמא שלי תפסיק להיות "נוף חי" מהחיים שלי, ואז היא באמת נשארת נקודה שחורה בחיים שלי. נקודה קטנה וזהו. "היה נגמר" תודה על החשיבה. נפלא. תודה. נהנתי לקרוא ולדעת שיש עוד אדם שחושב על הבעיות שלי. לרוב אני עושה הכל לבד..... תודה!!!
 

שיבא2

New member
לגבי הדיבור על המשפחה שלי מול הילדים-

זה קיים, לצערי כי בעלי הוא במה להוצאת הכאבים שלי. ואני לא חושבת שבעתיד יהיה לי דברים טובים לדבר עליהם עם הילדים שלי להיפך, הסיפורים מוכנים בקנה אני חושבת שנתק איתם יהיה נתק קבוע. קרע הפגיעות בי קשות לכן הפתרון קשה. לצערי, אבל אלה החיים וזה הצעד הנכון.
 
קראתי מה שהוספת

אם את מרגישה שרק נתק יעשה לך טוב - אז יש לך את התשובה לשאלתך. לגבי הילדים - לדעתי, חשוב מאד שהילדים לא יהיו חשופים לכך. נהדר שבעלך הוא האוזן הקשבת שלך, אך תקפידי שלא יהיה בנוכחות הילדים. הילדים יכולים ללמוד מכך, לא רק על יחסך להורייך אלא, גם להשיג מסקנות לגבי יחסי הורים -ילדים בכלל. אין אפשרות להבטיח שהם לא יקחו מכך דברים שאינך רוצה שיקחו. לדוגמה, ביקורתיות רבה בעתיד לגבי היחסים שלהם איתך. אפילו אם את אם נהדרת ולא חוזרת על השגיאות של הורייך. גם לגבי בריאותם הנפשית בכלל - עדיף שלא ישמעו, בגיל צעיר על כך שאת פגועה, כועסת ושלא יפתחו שנאה לסבתא. טבעי שילדים יפתחו שנאה כלפי מי שפוגע בהוריהם, אך שנאה זה רגש שעדיף בלעדיו.
 

שיבא2

New member
את אימפתית ומקסימה, אך לצערי אני לא מסכימה

היי- באמת שאני לומדת ממך. את נעימה ומדהימה, וקולעת בול אני כן מסכימה איתך שכדאי לחסוך מהילדים את כל תהפוכות הנפש שלי, כולל הרגש העז שיוצא מזה. אני משתדלת בנקודה הזו מאוד. גם אם קשה לי. כי באמת בעלי הוא אוזן קשבת, ויוצא לדבר כשהילדים ברקע. אני משתדלת להוריד את הרגעים האלה. הבת שלי כבר העירה לי שזה לא נעים לה. לגבי התכנים? בודאי לא לחשוף לתכנים שילד לא מסוגל לקלוט- תלוי בגיל ובבגרות הנפשית עם זאת, העולם נצבע גם דרך ההורים- ככה זה ולי באופן אישי, היה נחסך הרבה כאב ראש, אם היה איזה מישהו שהיה מלמד אותי שאמא שלי דפוקה ולא כדאי להתרגש מימנה. שאבא שלי דפוק, שפוט, אלכוהוליסט תלותי. לי זה היה חוסך את כל השנים של הגילוי העצמי הזה. את החלק הזה של פיענוח העולם אני מנסה לעשות לילדה שלי- פה ושם אבל ללא ספק שהיא תעשה את זה לבד על אלף ואחד סוגיות של החיים- לבד- וכשתגדל קצת- אם הבת שלי שואלת אותי למה אני לא מדברת עם אחותי, אני כן נוגעת בסוגיה בצורה בוגרת ואמיתית כמובן בהתאם לילדה בת 4- למרות שהיא מפותחת- היא עדין רק בת 4. אבל שקרים לא אמכור לה. מה דעתך?
 
מקום הילדים בסיפור

אני מחזקת את ידייך בשמירה על אי חשיפת הילדים לרגשותייך הכואבים והכועסים. כנראה שאת מראה זו בצורה כזו שאפילו ילדה בת 4 הרגישה לא נוח. כל הכבוד ליכולת של הילדה להגיד לך שלא נעים לה. מבחינת חשיפה לתכנים - להשתדל לחשוף מינימום. לגבי הסיבה ניתוק הקשר עם אחותך ועם אמך - אפשרי להגיד לילדים - כרגע אנחנו בריב ואנחנו רוצות להרגע. לא צריך מעבר לכך, זה לא שקר. בצורה כזו את משדרת לילדים שריבים יכולים להפתר (זו למידה חשובה לגבי ריבים עם חברים, ריבים שבוודאי יהיו עם ההורים שלהם וכו'), ושצריך להרגע בכדי שאפשר יהיה לפתור בעיות. כל זאת גם אם כרגע, אינך רואה כל סיכוי שתחדשי קשר. ציינת שבעלך לוקח את הילדים למפגש עם הורייך. האם הם לא נחשפים שם למידע שונה ממה שאת מספרת להם? הרי לכל אדם יש נקודת ראות אחרת על האירועים. ולנושא אחר - אני מבינה שאת סוחבת איתך משא כבד של פגיעות. לא קל לסחוב משא כזה. הוא משפיע על כל החיים, מקשה ומפריע במקומות שונים. יש אפשרות להחליט שאת לא ממשיכה לעסוק בכך. להחליט שאת מכינה לך רשימה רק של דברים טובים שהיו לך. אין לי ספק שהיו גם דברים טובים, כי כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה - העובדה שיצאת מוצלחת והתקדמת - סימן שהיה גם משהו טוב בבסיס גדילתך. יש טכניקות בN.L.P. שיכולות לעזור להשתחרר (אולי יש עוד דרכים, אך זה מה שאני מכירה היטב). אני מצרפת סיפור שקבלתי לכבוד ראש השנה. כל טוב יעל
 

שיבא2

New member
היי

היי מה שלומך? את באמת מאוד אימפתית ונעימה, אבל שוב, לא מסכימה איתך , לצערי. אני חושבת שהכי טוב להתמודד עם האמת ולא חשוב מה היא ללא מחיצות וסייגים. ברור שאני לא מספרת לילדה בת 4/לביתי, תכנים שלא מתאימים לגילה, עם זאת , היא מקבלת תכנים אמיתיים, לא מיופייפים, לא מסולפים כבר בגילה הצעיר. כמובן שמפתה אותי להיכנס איתה לעומקם של תכנים, כי היא באמת "מבינה עיניין ", אבל זה לא מתאים אני גם לא רוצה לקלקל לה את החן הילדי שלה. העימות עם האמת הצילה את חיי, זו הדרך בעיניי. לא "אמכור" לה דרכי התמודדות שאני עצמי לא משתמשת בהם. מה לעשות, החיים אינם אובייקטיבים, כל אחד חי בעולם שלו, וזה העולם של אמא שלה.... כשתתבגר תבחר את דרכה, וכבר היום היא לא בדיוק אני, היא בוחרת לבד את החיים שלה- פרט לבטיחות, בריאות, גן ודברים שחייבים מפאת גילה הצעיר. דברים טובים שהיו לי בבית? הם אכן מעטים. זה שיצאתי מוצלחת זה אך ורק לכוחותיי. אמא שלי היא אישה חזקה, אבל היא תקועה נמוך בהתפתחות הרגשית שכלית שלה. דוקא היום שאני יותר בטוחה בניתוק מהם קל לי יותר לראות גם קצת חיובי. אבל זה רק כזכרון, לא מעבר. לא רוצה מציאות איתם. מחר אטלפן לאורנג לחסום שיחות מאמא שלי. על אבא שלי אני מרחמת, נראה כמה כוח יהיה לי לסחוב איתו קשר. תודה, אשמח לשמוע מימך עוד
 
כל אחד בוחר את הדרך המתאימה לו

אני מבינה שירשת מאימך את החוזק שלה ולקחת אותו גבוה יותר. תחזקי את הזכרונות החיובייים. זה נותן כוחות. האם תמיד ריחמת על אביך וטיפלת בו?
 

שיבא2

New member
נכון

א. את בחורה מקסימה בעיניי. בעבר גלשתי בפורום הזה, אך ניהלה אותו מישהי אחרת. את ממש אימפטית ונראה שאיכפת לך מהבנות, ושזה מהלב. קבלי את הערכתי הכנה כלפייך. ב. לא תמיד ריחמתי על אבא שלי. כילדה הוא היה כל יכול בעיניי. עם השנים, וההתבגרות שלי , אני אכן חשה שהוא זקוק לרחמים. גם אם הוא נסחף אחר הרוח השלילית והדומיננטית במשפחה שלנו, הוא עדין אדם שקשה לי לפגוע בו ולהתנתק ממנו, למרות שאולי זה כן צעד נכון. לא מסוגלת לעשות לו את זה. אתמודד איתו. משפחות זה עיניין מורכב למי שלא נופל נכון עם משפחה נכונה
 
תודה לך על המחמאות

נראה שיש בך הרבה ממידת הרחמים ויכולת האמפטיה, בעיקר לאביך כאשר מצבו לא טוב. אני בטוחה שיש בך את הכוחות להתמודד איתו וגם לעזור לו. את צודקת שמשפחה זה עניין מורכב. המשפחה היא הבסיס ההתפתחותי לילדים והמקום בו נקבעת אישיותם. הורים שתומכים ואוהבים, הורים שיודעים לעודד ולהקשיב, הורים שיודעים לשים גבולות בגבול (לא יותר מדי ולא פחות מדי) ועוד - מאפשרים לילדים התפתחות תקינה. הורים, כפי שהגדירו אותם - "הורים מרעילים", גורמים נזק לילדים. כמובן, שגם מבית כזה וגם מבית כזה אפשרי לצאת אחרת, כי יש עוד גורמים משפיעים.
 

שיבא2

New member
נכון

את הספר הורים מרעילים קראתי לפני כמה שנים, ולא אהבתי אותו עכשיו אני קוראת על אנשים מרעילים- של ליליאן גלאס אני גם חייבת שלא להפוך את המשפחה שלי לתימה, לארכיטיפ בחיי, כי הם שליליים קניתי ספר של דינה אייזן- על סינפסות- שמעת על זה? ספר על איך לראות את החיים בצורה ורודה יותר- מזרם הפסיכולוגיה החיובית- זרם חדש.
 

dify

New member
אני חושבת

שיש הרבה אנשים שמתנתקים ממשפחות המוצא שלהם, ופשוט לא קוראים לזה ככה. הם עוברים לעיר מאד רחוקה (נניח לאילת) או עוברים לארץ אחרת (אוסטרליה...) או שהם מוצאים בן זוג שמשמש להם תירוץ להתנתק "בעלי לא מוכן שנגיע אליכם כל שבוע וכד'..." בעיקר אם משפחת המוצא לא אוהבת את בן הזוג, זה נותן תירוץ רגשי מצויין להתרחק בלי להודות שההתרחקות היא פשוט כי אין רצון להישאר בקשר, מאלף סיבות. ולפעמים הסיבות מוצדקות. אני לא מכירה את הסיפור האישי שלך, וכמה מזה רגישות שלך וכמה מזה האישיות שלהם ושלך שלא מסתדרות יחד, ואילולא הייתם משפחה גם אף אחד לא היה מצפה מכם להסתדר ולשמור על קשר בכוח... אבל בשורה התחתונה- אם לא טוב לך הקשר, אם בתקופת הניתוק היתה לך שלווה, אז אני בעד לנתק. כן. אני לא חושבת שזה שווה את הסבל. אם זו הבחירה שלך, אז זו בחירה לגיטימית לא פחות מהבחירה להישאר ולסבול ולהאמין שיהיה אחרת. לגבי ילדיך- בתור מי שהיתה הבת הקטנה בסיפור דומה, אמא שלי שמרה על קשר בכוח, והעמדת פנים שהכל בסדר, אבל תכלס אי אפשר לחיות בתוך משפחה ולא להבין מה קורה באמת, ויותר גרוע, היו לנו המון אכזבות כי לא היו לנו סבא וסבתא אמיתיים, היו שני אנשים קרים ומנוכרים שהעמידו פנים. בתור הילדה בסיפור, אם אמא שלי שמרה על קשר איתם רק עבורי, אז לא תודה. כשגדלתי מספיק, אני בעצמי ניתקתי איתם את הקשר ואני שמחה שכך. מצד שני, קחי בחשבון שאם הם לא ידעו כלום על המשפחה הם עלולים לפנטז איזה משהו לא מציאותי, אולי הייתי מתייעצת עם פסיכולוג ילדים כדי לדעת איך להציג את זה מול הילדים.
 

שיבא2

New member
היי- לגבי הילדים

הנתק שלי מהמשפחה שלי התחיל לפני שנולד בני השני- היה נסיון לנתק בהריון של הגדולה, אבל זה לא החזיק מעמד. בעקבות שיחה עם פסיכולוגית על הילדה הגדולה חזרתי לקשר עם אמא שלי אבל לדעתי הפסיכולוגית טעתה קשר ביני לבין אמא שלי הינו מחוסל, לא יוכל להתקיים מה שכן אנחנו עושים הוא שבעלי ייקח את הילדים להיפגש עם אמא שלי ואז הם כן ישמרו איתה על קשר. כנ"ל עם אבא שלי- ההורים שלי גרושים תודה, תגובה יפה ומלמדת כתבת לי
 

Gracei Kelly

New member
קראתי את כל ההודעות שלך כאן בשרשור

ואני חושבת שאת חייבת להתנתק.. חייבת בכדי לשמור על שלמות נפשך בהמשך ושלמות נפשות ילדייך. נכון שמשפחה לא בוחרים או שכן... תלוי באמונות האדם. אבל, את יכולה לבחור בלא עוד. אימרי לא עוד והתנתקי מהם.
 

daoli

New member
אני חושבת שחשוב שתקיפי את עצמך באנשים

שמצמיחים אותך, שתומכים בך ושגורמים לך לרצות להיות אדם טוב יותר. אם המשפחה שלך מורידה אותך למטה, גורמת לך לכאב,וכעס, זה בהחלט המקום להתנתק מהם ולהמשיך הלאה. נשמע שאת אדם עם אופי חזק ושאת מעוניינת להוביל את החיים שלך במסלול חיובי של שמחה. יש לך עכשיו את המשפחה שלך וכדאי שתשקיעי בהם את כל האהבה שלך. אני מחזקת אותך בהחלטה להתנתק ומאחלת לך שתמיד תהיי מוקפת באנשים חיוביים שאוהבים אותך.מגיע לך להיות מאושרת.
 

שיבא2

New member
וואוו איזה צמרמורת

לא פשוט למצוא אנשים טובים וחייכניים לאחר גדילה בחממת צרעות שכזאת המלאכה שלי לא התחילה היום בנושא, נעזרתי בפורום כדי לעשות את ה- CUT הסופי בנושא, ואכן קיבלתי תגובות דומות מכולן. דבר שרק מחזק את ידיי שאני בדרך הנכונה. תודה לך על המילים המצמררות האלה
 
אני מכירה מקרים נוספים של נתק

מהמשפחה הגרעינית. אני בדעה שמה שעושה לי רע אינני חייבת להמצא בקרבתו. קשר דם לא תמיד מצדיק סבל. אם אינך קשורה רגשית, אם הצטברו בכך כעסים ורגשות שליליים בעקבות מעשים ויחס שסבלת ממנו ועקבותיו עד עכשיו מפריעים לך, אפילו רק במחשבה, מותר ( ורצוי לדעתי) לשמור על קשר רופף ביותר.
 
למעלה