ראיתי היום את פרק הנשף ואת פרק מייגן השחקנית

ניר4819

New member
ראיתי היום את פרק הנשף ואת פרק מייגן השחקנית

ואני רוצה להעיר כמה דברים, לא יותר מדי כי הרוב כבר נאמר... קודם כל, זה היה משעשע לראות את דון מנסה לשמור על סאלי כילדה קטנה, כשהוא דורש ממנה להוריד את האיפור. ומעניין שהוא עושה את זה בדיוק אחרי משפט ה-"spread her legs", מה שאומר שהבגרות של סאלי מתקשרת אצלו אוטומטית למין, וזה באופן ספציפי מה שמפריע לו. הנגיעה עם הדג הייתה פשוט מעולה, להראות שהילדה עדיין ילדה, למרות שרוג'ר לפחות מתעקש לדבר אליה כמבוגרת, והיא עוד לא סיימה לגמרי את התהליך של גיל ההתבגרות. אהבתי גם את המראה המאוכזב על הפנים של פגי כשהיא לא קיבלה הצעת נישואים. יפה שהיא התעשתה מזה מהר, ובניגוד לאמא שלה לא מפריע לה לגור עם בחור בחטא - עוד מאפיין של פער הדורות. חוץ מזה, השחקנית שמגלמת את סאלי מדהימה. מוכשרת כל כך, הילדה הזו.

הפרק השני, של מייגן השחקנית, עסק לטעמי קודם כל לא בהגשמת חלומות ואפילו לא בפער הדורות (למרות ששני הנושאים האלו כיכבו בו), אלא ביחסי גברים ונשים, כשהוא מציג את הגברים - ללא יוצא מן הכלל - כתלותיים, היסטריים ובעלי אובססיה לשליטה. פיט הוא הדוגמא המובהקת לזה, עם המרדף שלו אחרי בת', מה שמגיע למקומות מאד נמוכים. אבל גם דון, לפחות בתחילת הפרק, היה במקום הזה - כשהוא מתקשר לפגי ובודק שוב ושוב אם היא יודעת איפה מייגן, מוכרח לפקח עליה ולדעת כל הזמן איפה היא. ההבדל בין נשים לגברים בהקשר הזה, על פי הסדרה, בא לידי ביטוי בשאלה הקטנה שפגי שואלת אותו לפני שהיא מנתקת: "אני שואלת אותך איפה אייב?" לא, והיא גם לא נראית לחוצה במיוחד לדעת. היא לא תלותית, בניגוד לפיט ולדון. אבל דון מתפתח במהלך הפרק. הנכונות שלו לשחרר את מייגן לקריירת המשחק שלה, בלי לעשות מזה סיפור גדול (אפילו היא מופתעת שהוא לא השתכר או משהו בסגנון) והתמיכה שלו בה, למרות שהוא לא מבין מאיפה היא באה (כמו שהוא אומר, אני גדלתי בשנות ה-30, והחלום היחיד שלנו היה שירותים בבית), היא תמיכה של 100%. וזה יפה בעיני ומראה על התפתחות של דון מאז ימי בטי.

עוד כמה הערות לגבי הפרק: ראשית, בטח שמייגן מחליטה להתפטר ולרדוף אחר חלום המשחק, כשיש לה, מעל הכל, את הגב הכלכלי של דון. היא עצמה מודעת לכך שהדרך שהיא הולכת בה היא דרך שיהיו בה הרבה אכזבות ובכי, ואיכשהוא אני מאמין שאם היא הייתה צריכה לפרנס את עצמה בלי הגב של דון, היא לא הייתה ממהרת כל כך לרדוף אחר החלום שלה. מהבחינה הזו, אני חושב שהפרק אומר - תרדפו אחר החלום שלכם, אבל רק אם יש לכם גב כלכלי כלשהו.

שנית, אני חושב שימיה של פגי בסטרלינג קופר ספורים. היא עצמה מודעת לכך שהיא הגיעה לשיא הקריירה שלה, כמו שהיא אומרת למייגן בפרק הנשף; וכשהיא מדברת בפרק של מייגן השחקנית על האומץ שנדרש ממייגן לעזוב את המשרד ולקחת את ההימור של קריירת משחק, אפשר להרגיש ממש את הקנאה שלה. שהיא רוצה יותר מלהיות רעיונאית (מה בדיוק? אני לא חושב שגם היא יודעת, אבל ברגע שהיא תדע, היא תעזוב את סטרלינג קופר בטיל). חוץ מזה, אהבתי מאד את אחוות הנשים שלה עם מייגן, בשני הפרקים. זה היה מקסים בעיני, לגמרי.

ושלישית, השיר של הביטלס בסוף. אני מצטער לאכזב אתכן המעריצות, אבל אני הזדהתי עם התגובה של דון, כשהוא פשוט מוריד את התקליט באמצע, עם פרצוף מלא גועל. אני אוהב את הביטלס, אבל לא את השירים שלהם בסגנון הזה (כמה מפתיע לומר שאני "איש של פול" יותר מאשר של ג'ון...). השיר הזה לא נשמע כמו שיר או כמו מוסיקה, אלא כמו קקפוניה איומה. יש שירים ב-revolver שהם הרבה יותר לטעמי. אני לגמרי עם דון ביחסו אליו.
 

ניר4819

New member
אה כן, ועוד משהו שנזכרתי עכשיו

כרגיל היה נהדר לראות את האינטראקרציה בין פגי ודון בסיום הפרק השני שראיתי. כשהיא צורחת עליו שיסתום את הפה היא הייתה פשוט נהדרת, כי הוא באמת לא היה בסדר שהתנפל עליה כשהוא בעצם לחוץ ומתוח מאובדן השליטה שלו על מייגן. אחרי הכל, כשהיא הייתה עובדת בסטרלינג קופר הוא ידע כל הזמן איפה היא נמצאת ומה היא עושה. אני מתאר לעצמי את הפארנויות שיתחילו לרוץ לו בראש עכשיו, והוא יתקשה מאד לדעתי לשמור אותן אצלו, למרות שהוא רוצה.
 

black scar1

New member
לגבי הביטלס

בכוונה היוצרים בחרו בשיר הזה כשיר הראשון שדון ישמע מהתקליט (הוא במיקומו אחרון בתקליט, ודון שומע אותו ראשון, למרות האינסטינקט של להתחיל לשמוע את התקליט מההתחלה). וזה בכוונה כדי לחדד עד כמה דון "מפגר" בזמנים, עד כמה הוא לא מעודכן, שהוא שייך לפעם ולא משתנה עם הזמן. (כמו שהביטלס השתנו). זה תמה שחוזרת על עצמה מתחילת העונה. דון, כמילותיו של יאדו, מעדיף את הפשוט של i want to hold your hand. שיר פופ פשוט, מתחילת הקריירה של הביטלס, לפני שהדברים הסתבכו.

הרעיון שדון מפגר אחרי הצעירים היה שם מתחילת העונה. כבר במופע של הרולינג סטונס באחד הפרקים המוקדמים, וכלה בפרק הנידון, כאשר הוא שואל את מיגן "ממתי מוזיקה הפכה להיות כזאת חשובה?" או כשהוא אומר שהוא ישאל את מייגן על תחליף לביטלס, או שהוא בכלל לא מזהה שהשיר החלופי שמשמיעים לו הוא לא של הביטלס.
זה מתכתב גם עם חוויית ה-LSD של רוג'ר מלפני כמה פרקים, שם המארחים שמו את " I Just Wasn't Made For These Times" של הביץ' בויז.

אגב, זו פעם ראשונה שניתנה זכות להשמיע שיר של ביטלס בסדרת טלוויזיה. זה מסתבר עלה למת'יו ווינר בלא מעט הקרבות וכסף כפי שניתן לקרוא בכתבה הזו:

http://artsbeat.blogs.nytimes.com/2...atles-all-you-need-is-love-and-250000/?src=tp


שימו לב להתיחסות המודעת לעצמה לנושא בפרק עצמו, כאשר הקופירייטרים מציינים שלא יוכלו לשים שיר אמיתי של הביטלס בפרסומת, כי מה לעשות, להשיג את הביטלס זה לא כ"כ פשוט. צריך לכן להסתפק במשהו שנשמע "כמו".
ווינר, קצת יותר אמביציזיונר ועשה את הבלתי אפשרי- השיג את הביטלס המקוריים.
 

ניר4819

New member
אם כבר לקחת שיר של הביטלס מריבולבר

למה דווקא את השיר הזה, שאותי לפחות מעצבן? אני מבין את ההיגיון מאחורי זה, אבל השיר נשמע, באמת סליחה, כמו רעש ולא כמו מוסיקה. אם דון מפגר בגלל שהוא לא מתחבר לשיר הזה, כנראה שגם אני מפגר אחרי ה"צעירים".
 

lollapalooza

New member
מה זאת אומרת למה?

מה אתה רוצה שהוא ישמע, את טקסמן? את ילו סאבמרין? ואז מה עשינו בזה? המשמעות של בחירת השיר הספציפי הזה היא עצומה. השיר הזה הוא הצהרת כוונות של הביטלס לעתיד - שסותרת את כל הדיבורים בפרק על "יש עוד אלף להקות שנשמעות ככה", הוא מסמל תחילת מסע, הוא חיפוש עצמי, הוא שינוי, הוא כל מה שעובר על הדמויות בפרק ועל ארצות הברית ב - 1966. והמילים שלו יושבות בול על הפרק ומהדהד לפרקים אחרים. זה גאוני לגמרי, מה שקורה שם.
 

ניר4819

New member
אני מבין את הבחירה וההיגיון מאחוריה

הבעיה היא שהשיר הזה, מבחינתי לפחות, הוא פרסומת רעה מאד לביטלס ולמוסיקה שלהם. כי השיר הזה הוא לא מוסיקה. אם אני מצאתי את עצמי מזדהה עם דון כשהוא הוריד את התקליט עם פרצוף של גועל, זה אומר שמבחינתי הבחירה לא הייתה טובה ולא עבדה.
 

lollapalooza

New member
חבל.

קודם כל, זה לא משנה אם אתה אוהב או לא אוהב את השיר, המשמעות היא מה שמשנה. דבר שני, זה עניין של טעם. אני מאוד אוהבת את השיר, ולמרות שאני מעריצת ביטלס קצת חולנית, אני לא חוסכת ביקורת מהשירים הגרועים שלהם - ויש כאלה. כן, זה לא שיר קל לעיכול והוא לא קליט, ומן הסתם זו הסיבה שדון גם לא ממש מתחבר אליו, אבל שוב, זה עניין של טעם. אתה לא יכול לפסול את השיר רק כי אתה לא התחברת אליו.
 

ניר4819

New member
בזה את צודקת

המשמעות היא מה שחשובה, והבחירה טובה מהבחינה הזו, לא משנה מה היחס שלי אליו. אבל מעניין אם גם בעונה הבאה יתייחסו אליהם ולסרג'נט פפר ול-magical mistery tour.
 

lollapalooza

New member
תראה,

לא נראה לי שישמיעו עוד שירים שלהם, זה גם עולה הון תועפות וגם די יוריד מחשיבות האירוע (וגם לא נראה לי שמקרטני ירשה להם). אבל אני מאמינה שפה ושם יזרקו את השם הזה, כמו שהיה עד עכשיו.
 

black scar1

New member
בדיוק, אין מצב שווינר יוכל להשיג עוד שיר של

הביטלס, והוא אמנם יכול לעשות קטע שלהקה אחרת שרה שיר שלהם וככה לעקוף את זה (כפי שעושים למיטב הבנתי בהרבה סדרות ופרסומות), אבל לא נראה לי שהוא ירצה להתפשר על זה.
 

black scar1

New member
הביטלס ממש לא צריכים פרסומת

בשלב הזה. אז אני לא מבינה את הטיעון הזה. אתה חושב שרוב האנשים לא מכירים את רוב השירים שלהם כולל את השיר הזה? אתה חושב שרוב האנשים שמעו את השיר הזה בפעם הראשונה בפרק הזה? או שמעו לראשונה בכלל שיר של הביטלס בפרק הזה וחושבים שזה הסגנון היחידי שלהם?

הבחירה של השיר בכלל לא קשורה ללעשות פרסומת לביטלס, (כאילו שהם צריכים את זה), היא, כמו שכבר הוסבר, נבחרה מסיבות שונות לגמרי. זה סבבה לא להתחבר לשיר, אבל אין לזה שום קשר לבחירה. וזה שבדיוק הזדהת עם דון ורצית להפסיק את השיר כמוהו רק מראה שהבחירה הזאת הייתה נכונה. הרי הוא לא היה רוצה להפסיק שיר אחר יותר קליט. אם הצלחת להתחבר לסלידה שלו מהשיר, זה אומר שהבחירה היא לא רק טובה, היא מצוינת. אתה כמוהו מעדיף דברים פשוטים, אין שום דבר רע בזה, אבל הטעם האישי בביטלס לא אמור להיות פקטור בבחינת בחירת השיר הזה.
 
אבל זה לא אמור להיות

פרסומת לביטלב וזה לא אמור להיות בחירת הקהל
כמו כל דבר אחר בסדרה הזאת הבחירה היתה בעלת משמעות וצריך לחשוב למה באמת בחרו דווקא בשיר הזה,
בחירה בשיר אחר אולי היתה "פרסומת" לביטלס, אבל היתה חסרת משמעות בתוך הפרק של הסדרה
 

black scar1

New member


 
למעלה