רואה

[אישה אורחת]

רואה

לבן? רואה שחור? זה אופי? או ניסיון חיים?

 

[נועָה]

מתעלה - ואחר-כך כבר נמצאת שם. ../images/Emo42.gif

בעיניי כל קיצוניות היא טובה כשלב ביניים בלבד. האם זה אופי? לא יודעת. המשמעות הגדולה בעיניי, היא, האם אני מעבדת, מפנימה, לוקחת ולומדת את היתרונות של נסיון החיים שלי. או שלא. ואם כן, החסרונות של נסיון החיים שלי מטופלים כבר לבד בידי היתרונות. והאם אני מזמנת לעצמי שיפור; כלים ודרכים לשפר את חיי היומיום.

 

[אישה אורחת]

נועה

לראות שחור זה קשה

לא טוב

 

[נועָה]

יש משהו גרוע מזה. ../images/Emo13.gif

לראות שחור מבלי שיהיה לידך מישהו שיראה לך את הכתום והצהוב והאדום, זה הדבר הגרוע. ולראות שחור אבל כשיש לידך מישהו שמוביל אותך לכתום ולצהוב ולאדום, זה עוד יותר טוב ממישהו שאומר לך. ומישהו שאומר לך שיש בעולם כל מיני צבעים, במה הוא גילה לך את אמריקה? אני לא מאמינה שאת מאמינה בזה שזה מוסיף למישהו משהו. שזה תורם לו או שזה עבד, ושהצלחת לעזור ככה למישהו. אם ההר לא מגיע למוחמד, מי צריך אותו בכלל?

 

[אישה אורחת]

את צודקת

בכל מה שכתבת

הזכרת לי את החתימה שקראתי פעם "אל תצעד לפני - כי אולי לא אצעד אחריך. אל תצעד מאחורי - כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצידי - ותהיה ידידי".

 

[נועָה]

ואגב, אשה אורחת יקרה באמת

לפי מה שאני רואה עד עכשיו,זו בעיקר אני שרואה כאן הכי הרבה, את הורודים והכחולים והירוקים. ואין לי בעיה עם זה שיש לי גם שחור. ואם באתי לכאן, זה היה כדי לצמצם אותו. ובטח לא לשמוע ששחור זה לא טוב. האם חשבת שאני לא יודעת?

ואם זיהית אותו, האם ניסית לעשות משהו? האם ניסית להעצים מישהו אחר? אז אולי השחור שלי הוא הפחות גרוע?

 

[אישה אורחת]

התכוונתי

לאנשים שרואים ראשון את הצבע השחור וזו קיצוניות שאני רואה אותה כקשה/לא טובה/עצובה אני מסכימה איתך שהשחור קיים, ורואים אותו כמו כל יתר הצבעים. אני חושבת שמספיק שתהיה בנו אהבה כדי להעצים אחרים אני הולכת בדרך ועושה לעיתים עושה יותר כשהתנאים מאפשרים

 

[אישה אורחת]

נועה

אני קוראת כל מילה שאת כותבת וכמה פעמים אני מקשיבה לך רוצה להכיר, להבין אותך מאחלת לרגע הרגע הזה, שאני רוצה להגיד לך משהו רגע של חיבור

 

[Deerest]

לא ולא

זו שפת אם.

 

[נועָה]

דירסט ../images/Emo15.gif

תודה, דירסט, שהארת את עיניי. אז כל השטויות שלי (הלבן) לפני הניסיון האישי היו בגלל אמא שלי? וכל השטויות שלי (השחור) היו בגלל אבי? איזו מעמסה ירדה לי עכשיו מהלב. לא, חס וחלילה, לא מאשימה אפאחד. רגע, חושבת... אז איך זה ששני הילדים שלי היו לבן, והשלישי - מאוזן? בסדר, הבנתי.

 

[Deerest]

האם אני קורא

נימה של ציניות באותיות? לא... לא יכול להיות. אני חושב שזה עניין של הזדהות והתנגדות, להורים. עם כל אחד מהם אנו גם מזדהים וגם מתנגדים, וגם זה מחליף תפקידים בתקופות שונות של חיינו. אופס, אולי אני צריך כבר לכתוב מנקודת מבטו של ההורה... אני חושב שזה עניין של הזדהות והתנגדות, לנו ההורים. עם כל אחד מאתנו הם גם מזדהים וגם מתנגדים, בו זמנית, וזה מחליף תפקידים בתקופות שונות של חייהם. בנקודת הזמן בה הוא "יוצא" מחיינו, ז"א מרגיש בוגר בכיר, הוא לוקח איתו פלטה של צבעים לדרך. שחור, לבן, אפור... בהמשך, וזה מאד תלוי בו, הוא יכול לערבב אותם.

 

[נועָה]

לא, מה פתאום

ציניות? לא שאין בי אותה לגמרי, אבל הפעם - ממש לא היתה. הייתי רצינית מאוד. היתה לי תחושת הקלה, הורדתי מעצמי כל מיני עומסים שאני סוחבת. בעניין הזה התמקדתי יותר בהוריי מאשר בילדיי, משום שעסקתי בעצמי ורציתי לתת לעצמי כוח. אבל יחד עם זה לא שיחררתי את עצמי מאחריות בקשר לילדי... אלא שכעת אני לא עוסקת בזה במכוון. אולי אהיה מסוגלת לעשות את זה טוב יותר אחרי שאתחזק קצת יותר. לא רק בלי להאשים את הוריי, מה שאני עושה עכשיו. גם בלי להאשים את עצמי, בלי שיבוא לי לבכות בגללי... ותוספת - ההשפעה של האם על הילד מתחילה בהריון. אם האם לחוצה בהריון, הילד יהיה לחוץ.

 

[אישה אורחת]

פלטה של צבעים

דירסט העולם צבוע השאלה היא מה הצבע הראשון שאנחנו רואים? באיזה מתמקדים? מה שלמדנו זה מה שיהיה תמיד אפשר לשנות אבל צריך ל

 

[Deerest]

נועה

באיזה סוג של עבודת יד את עוסקת?

 

[נועָה]

האם אני מפספסת

משהו חשוב? לא עוסקת באף עבודת-יד...

 

[Deerest]

לא יכול לומר

זו תחושה בי. אולי בגלל הכתיבה, לא יודע.

 

[נועָה]

אה, הבנתי.

עוקבת אחרי וחיה את הדברים שאני כותבת עליהם. לפעמים זה כמו ציור או צילום. אני כותבת הרבה בהקשרים של אוכל, כי אני אוהבת לבשל (ועוד יותר מזה - לאכול.) ואוהבת לטפל בצמחים ופרחים. גם המוסיקה יקרה לי, ואני מאמינה שגם זה בא לידי ביטוי מסוים. אז לא היית רחוק עם התחושה.

 

[אישה אורחת]

שפת אם

היא חלק מרכזי בתרבות/מחשבות/מציאות שלנו היא לא חלק משמעותי מההתנסות שלנו בחיים?

 

[Deerest]

כשהגבתי קודם

ב "לא ולא" לא סתרתי את מה שאמרת. אולי אם הייתי מגיב ב "לא (רק) ולא (רק)" היה מובן יותר? (וזה לא סותר את "האחראי להבנתו", כך את הבנת) שפת אם זו הגדרת גג שמכילה גם את מה שאמרת, היא קובעת איך אנו מתנסים בחיים ואיך מתייחסים להתנסויות.

 

[אישה אורחת]

כן

היה מובן יותר דירסט תשמע משהו אני השתכנעתי מרוח שהמשדר אחראי להבנה תמיד השקעתי מחשבה איך לשדר...ועכשיו עוד יותר וגם אני תמיד רוצה להבין ולהתקדם הלאה בכל מקרה עושה הרבה כדי להבין אני לא מחפשת אשמים כך, שלא משנה לי מי אחראי אני רוצה ונהנית להבין ולוקחת על זה אחריות טוב