רוע של הפרוד - גברים לא לענות
מבקשת עצה מנשים בלבד בגלל הסיפור הרגיש: סיפורי העצוב: (ארוך)
אני פרודה מזה כחודשיים ובעוד כחודש תאריך לגט.
אני יזמתי את הגירושים כי היה לי רע. לא הייתה זוגיות, בן זוג לא יציב (מרבה להשתמש בסמים קלים) עצבני, צועק ולא מכבד.
מבחינת אבא יאמר לזכותו שהוא היה הדמות הדומיננטית והילדים היו קשורים אליו, אך ניסה מאז ומעולם להקטין אותי מולם ושלא מולם.
בעקבות הריחוק והיחס ניהלתי רומן של מעל שנה עם נשוי שהקשר עמו בדיעבד הרס לי את החיים. הוא היה לכאורה אוזן קשבת, אך בפועל ניצל את מצוקתי.
בזמנו הייתי בטיפול עם הילדים והייתי משתפת את המאהב (כי בבית לא היה עם מי לדבר בעלי דאז היה בעולמו) והוא לאט הרחיק אותי ממשפחתי ומבעלי עוד יותר
(למשל הציע לי לא לשכב עם בעלי ולא לצרף אותו לטיפול ועוד כהנה) ואני הייתי עיוורת ומאוהבת בו והולכתי שולל עם עצות האחיתופל שלו.
הוא גם הבטיח לי הבטחות סרק ובסופו של דבר אשתו גילתה, קיבלתי בעיטה והוא שיקם את נישואיו. מבקשת לא לשפוט הקשר היה בסוף הנישואים ונוצר מתוך מצוקה
כל השנים הייתי נאמנה לבעלי לשעבר. חודש אחרי יזמתי את הגירושים כי המצב הפך בלתי נסבל בבית: בעלי ישן בסלון, כל יוזמות המגע הגיעו ממני, חוסר כבוד וזלזול שלו בי.
הצעתי לו לשקם את הקשר והוא לא רצה אז לא הייתה לי ברירה אלא להתגרש. הוא קפץ על הרכבת כי כל השנים זה מה שהוא רצה ולא היה לו אומץ.
תוך חודש כבר היה הסכם ועברנו לגור בנפרד. הילדים נשארו אתו, בהסכמה שלי מכל מיני סיבות. לא וויתרתי עליהם רק שמבחינת יכולת נפשית/כלכלית/זמינות היה עדיף שיישארו אצלו.
השופטת בבית המשפט התרגשה מההחלטה הלא שגרתית שלנו. החל מהרגע שעברתי לגור לבד, כל עולמי חרב עלי. פתאום קלטתי שאין לי משפחה ושכאילו החלפתי עצב בעצב אחר.
ניסיתי לחזור אליו מס' פעמים, אך הוא היה מנתק לי טלפונים בפנים ובפרט שנודע לו שבגדתי בו הוא הפך להיות מרושע כלפי. (הייתה לנו מריבה והרפש יצא)
הוא מנסה להראות לי שהכוח ביד שלו בגלל שהילדים אצלו, כל משפט שלו זה "היית צריכה לקחת את זה בחשבון" כאלו הוא מאשים אותי בגירושים כשלמעשה לא הייתה לו נכונות לשקם את הקשר.
למעשה זאת הייתה החלטה של שנינו. בכל שיחה הוא עוקץ ועוין כלפי בזמן שאני שבורה. למשל אתמול התקשרתי לילדים והם לא ענו בבית, לא הייתה לי ברירה והתקשרתי אליו אז הוא שאל אותי מה נשמע?
שמעתי בקול שלו שזה מתוך רשעות ולא באמת להתעניין אמרתי לו שלא קל לי והוא אמר "אז מה את רוצה לחזור בכוח? לי בניגוד אלייך טוב עם המהלך הזה" מרוב שנפגעתי בסוף לא דיברתי עם הילדים.
סבתא שלי אומרת שאני מראה לו חולשה, אבל אני לא בנויה למלחמות ולשחק אותה כאילו טוב לי. ניסיתי לצאת עם כל מיני גברים ואף אחד לא מצא חן בעיני או שחיפשו לנצל ואני לא נתתי לזה לקרות.
מרגישה שאני מתאבלת על המון דברים בבת אחת: על הנישואים הכושלים, על הילדים שמכורח הנסיבות לא איתי, על הקשר האסור שפגע בי, על הלבד ועוד ועוד..
שאלתי: איך אני מתקרבת לילדים עם ההרגשה המחורבנת הזאת שאני לא נוכחת בחיים שלהם והכל זה הוא מחליט וגם תופס על זה תחת ומנסה לפגוע בי/לשבור אותי?
איך אני יכולה להרים את עצמי מכאן? לא בא לי לצאת וחוץ מללכת לעבודה לא בא לי כלום.
תודה מראש לעונות
מבקשת עצה מנשים בלבד בגלל הסיפור הרגיש: סיפורי העצוב: (ארוך)
אני פרודה מזה כחודשיים ובעוד כחודש תאריך לגט.
אני יזמתי את הגירושים כי היה לי רע. לא הייתה זוגיות, בן זוג לא יציב (מרבה להשתמש בסמים קלים) עצבני, צועק ולא מכבד.
מבחינת אבא יאמר לזכותו שהוא היה הדמות הדומיננטית והילדים היו קשורים אליו, אך ניסה מאז ומעולם להקטין אותי מולם ושלא מולם.
בעקבות הריחוק והיחס ניהלתי רומן של מעל שנה עם נשוי שהקשר עמו בדיעבד הרס לי את החיים. הוא היה לכאורה אוזן קשבת, אך בפועל ניצל את מצוקתי.
בזמנו הייתי בטיפול עם הילדים והייתי משתפת את המאהב (כי בבית לא היה עם מי לדבר בעלי דאז היה בעולמו) והוא לאט הרחיק אותי ממשפחתי ומבעלי עוד יותר
(למשל הציע לי לא לשכב עם בעלי ולא לצרף אותו לטיפול ועוד כהנה) ואני הייתי עיוורת ומאוהבת בו והולכתי שולל עם עצות האחיתופל שלו.
הוא גם הבטיח לי הבטחות סרק ובסופו של דבר אשתו גילתה, קיבלתי בעיטה והוא שיקם את נישואיו. מבקשת לא לשפוט הקשר היה בסוף הנישואים ונוצר מתוך מצוקה
כל השנים הייתי נאמנה לבעלי לשעבר. חודש אחרי יזמתי את הגירושים כי המצב הפך בלתי נסבל בבית: בעלי ישן בסלון, כל יוזמות המגע הגיעו ממני, חוסר כבוד וזלזול שלו בי.
הצעתי לו לשקם את הקשר והוא לא רצה אז לא הייתה לי ברירה אלא להתגרש. הוא קפץ על הרכבת כי כל השנים זה מה שהוא רצה ולא היה לו אומץ.
תוך חודש כבר היה הסכם ועברנו לגור בנפרד. הילדים נשארו אתו, בהסכמה שלי מכל מיני סיבות. לא וויתרתי עליהם רק שמבחינת יכולת נפשית/כלכלית/זמינות היה עדיף שיישארו אצלו.
השופטת בבית המשפט התרגשה מההחלטה הלא שגרתית שלנו. החל מהרגע שעברתי לגור לבד, כל עולמי חרב עלי. פתאום קלטתי שאין לי משפחה ושכאילו החלפתי עצב בעצב אחר.
ניסיתי לחזור אליו מס' פעמים, אך הוא היה מנתק לי טלפונים בפנים ובפרט שנודע לו שבגדתי בו הוא הפך להיות מרושע כלפי. (הייתה לנו מריבה והרפש יצא)
הוא מנסה להראות לי שהכוח ביד שלו בגלל שהילדים אצלו, כל משפט שלו זה "היית צריכה לקחת את זה בחשבון" כאלו הוא מאשים אותי בגירושים כשלמעשה לא הייתה לו נכונות לשקם את הקשר.
למעשה זאת הייתה החלטה של שנינו. בכל שיחה הוא עוקץ ועוין כלפי בזמן שאני שבורה. למשל אתמול התקשרתי לילדים והם לא ענו בבית, לא הייתה לי ברירה והתקשרתי אליו אז הוא שאל אותי מה נשמע?
שמעתי בקול שלו שזה מתוך רשעות ולא באמת להתעניין אמרתי לו שלא קל לי והוא אמר "אז מה את רוצה לחזור בכוח? לי בניגוד אלייך טוב עם המהלך הזה" מרוב שנפגעתי בסוף לא דיברתי עם הילדים.
סבתא שלי אומרת שאני מראה לו חולשה, אבל אני לא בנויה למלחמות ולשחק אותה כאילו טוב לי. ניסיתי לצאת עם כל מיני גברים ואף אחד לא מצא חן בעיני או שחיפשו לנצל ואני לא נתתי לזה לקרות.
מרגישה שאני מתאבלת על המון דברים בבת אחת: על הנישואים הכושלים, על הילדים שמכורח הנסיבות לא איתי, על הקשר האסור שפגע בי, על הלבד ועוד ועוד..
שאלתי: איך אני מתקרבת לילדים עם ההרגשה המחורבנת הזאת שאני לא נוכחת בחיים שלהם והכל זה הוא מחליט וגם תופס על זה תחת ומנסה לפגוע בי/לשבור אותי?
איך אני יכולה להרים את עצמי מכאן? לא בא לי לצאת וחוץ מללכת לעבודה לא בא לי כלום.
תודה מראש לעונות
