r o s e b u d
New member
רוצה לשתף אתכם במשהו קשה שעברתי בתקופה
האחרונה ואיך העבודה עזרה לי ועוזרת לי בכל רגע. במאי השנה גילתי שאני בהריון. לאחר חודשים וחצי הפלתי את העובר. בספטמבר שוב גיליתי שאני בהריון. הכל נראה היה תקין הפעם וכבר חיכיתי בכליון עינים לאולטרסאונד שיבשר לי על הדופק של העובר. אבל, זה לא קרה. בשבוע 7 לא ראו עובר. בשבוע 9 התחלתי לדמם. הגעתי לבי"ח ושם פתאום נראה עובר, קטן ואמיץ עם דופק איטי. אני לא יכולה לתאר לכם את השוק וסערת הרגשות שעברה עלי. כבר הייתי מוכנה לגרידה ופתאום יש דופק . אבל 5 שעות אחרי הדופק נעלם והדימום גבר. יומים אחרי, עברתי ניתוח חירום להפסקת ההריון בצורה כירורגית. תרגול העבודה לא היה בראש מעיני באותם ימים בכלל. הכל כאב מאוד והסבל היה בלתי יאומן אולם, כנראה שה"עבודה" היא כבר חלק ממני, זורמת בעורקים שלי והיא לא עזבה אותי לאף רגע. כל המשפטים הנהדרים " למה זה מגיע לי" " מה עשיתי רע" " אני לא בסדר" "גופי בוגד בי" "גופי הורג את העוברים שלי" "אני פגומה" " אני לא צריכה להיות אמא" ויש לי עוד פנינים..... כולם נחקרו. מחשבה אחת אחרי השניה . ביום ראשון לפני שבועים חזרתי הביתה שבורה ומותשת וביום רביעי שאחריו הייתי אישה חופשיה . חופשיה ממחשבות שגרמו לי סבל יותר גדול מהכאבים הפיזים שעברתי ומאמינה שבאמת היקום ידידותי והכל נעשה לטובתי ולמעני. מאמינה בכל ליבי ונשמתי כי גופי לא בוגד בי אלא שומר עלי ויודע את עבודתו. מאמינה שמי שפגום הן המחשבות שעושות עבודה נהדרת בלכרסם בי , אם רק לא אחקור אותן. וכן, אני בוחרת האם לתת להן להשאר או לשחרר אותן ממני ואני בוחרת איך לקבל את הדברים - אני בחרתי לאהוב את מה שיש. תרגול העבודה דורש אולי הרבה אומץ אבל מנסיוני האישי תמיד מביא לשלווה, הופך את החיים לפשוטים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שהם. תודה על ההקשבה
האחרונה ואיך העבודה עזרה לי ועוזרת לי בכל רגע. במאי השנה גילתי שאני בהריון. לאחר חודשים וחצי הפלתי את העובר. בספטמבר שוב גיליתי שאני בהריון. הכל נראה היה תקין הפעם וכבר חיכיתי בכליון עינים לאולטרסאונד שיבשר לי על הדופק של העובר. אבל, זה לא קרה. בשבוע 7 לא ראו עובר. בשבוע 9 התחלתי לדמם. הגעתי לבי"ח ושם פתאום נראה עובר, קטן ואמיץ עם דופק איטי. אני לא יכולה לתאר לכם את השוק וסערת הרגשות שעברה עלי. כבר הייתי מוכנה לגרידה ופתאום יש דופק . אבל 5 שעות אחרי הדופק נעלם והדימום גבר. יומים אחרי, עברתי ניתוח חירום להפסקת ההריון בצורה כירורגית. תרגול העבודה לא היה בראש מעיני באותם ימים בכלל. הכל כאב מאוד והסבל היה בלתי יאומן אולם, כנראה שה"עבודה" היא כבר חלק ממני, זורמת בעורקים שלי והיא לא עזבה אותי לאף רגע. כל המשפטים הנהדרים " למה זה מגיע לי" " מה עשיתי רע" " אני לא בסדר" "גופי בוגד בי" "גופי הורג את העוברים שלי" "אני פגומה" " אני לא צריכה להיות אמא" ויש לי עוד פנינים..... כולם נחקרו. מחשבה אחת אחרי השניה . ביום ראשון לפני שבועים חזרתי הביתה שבורה ומותשת וביום רביעי שאחריו הייתי אישה חופשיה . חופשיה ממחשבות שגרמו לי סבל יותר גדול מהכאבים הפיזים שעברתי ומאמינה שבאמת היקום ידידותי והכל נעשה לטובתי ולמעני. מאמינה בכל ליבי ונשמתי כי גופי לא בוגד בי אלא שומר עלי ויודע את עבודתו. מאמינה שמי שפגום הן המחשבות שעושות עבודה נהדרת בלכרסם בי , אם רק לא אחקור אותן. וכן, אני בוחרת האם לתת להן להשאר או לשחרר אותן ממני ואני בוחרת איך לקבל את הדברים - אני בחרתי לאהוב את מה שיש. תרגול העבודה דורש אולי הרבה אומץ אבל מנסיוני האישי תמיד מביא לשלווה, הופך את החיים לפשוטים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים שהם. תודה על ההקשבה
