לשתי האימהות מירושלים
קראתי את מה שכתבתן ואני רוצה להגיב. גם הבת שלי היתה ועודנה שתלטנית ועקשנית. אני לא חושבת שזה קשור לתסמונת, אבל מכיוון שהן מרגישות קצת שונה, זו הדרך שלהן למצוא את מקומן, או לחילופין, להתחבא. כמו שאתן כבר יודעות רוני כבר בת 15, ומתו ניסיון - אל תוותרו, כלומר לא לעודד את השתלטנות כי זה גורם לקשיים בחברה, וגם כך יש קשיים בתחום החברתי. מעבר לכך העקשנות - כשאתן חושבות שאתן צודקות לא לוותר! אפשר מידי פעם לתת להן "לנצח" אתכן בדברים שהם לא משמעותיים מבחינתכן, אבל לא להפוך את זה לדרך חיים מכיוון שבחוץ לא ייתנו להן לנצח בדרך כלל ואם הן רגילות לזה, הן תצאנה מתוסכלות. אתן חייבות להכניס לראש שאתן מגדלות ילדה רגילה - אסור לתת להן להרגיש שונות, מכיוון שהן יכולות "לטפס" על זה וזה לא בריא. הן צריכות לגדול בצורה כזאת שהן תוכלנה לשדר לחברה "אני כמו כולן" ולא "תרחמו עלי כי יש לי בעיה". זה בדיוק כמו שמתייחסים לכל ילד עם בעיות שונות - בעיות קשב וריכוז, ילדים אסמטיים וכו', הרי לכל אחד יש בעיה, אבל אסור לתת לבעיה להנחות אותן. בהצלחה! חיזקו ואימצו!