רוצה לשתף ולקבל עיצה

[דניאלה12345]

רוצה לשתף ולקבל עיצה

השבוע ניפגשתי עם חברת ילדות שלא פגשתי כבר הרבה זמן. בעלה עבד בחו"ל.ולא התראנו כבר מספר שנים. באתי כמובן עם הבת שלי ( איך לא רציתי להשוויץ ) והיה לנו מאוד כיף להיפגש שוב. יש לה 2 ילדים בת בגיל 8 ובן בגיל 6. באיזשהו שלב בביקור הם שאלו לגבי האבא של הילדה. עניתי להם שאין לה. ואז הבת שלה אמרה לי שאין דבר כזה ולא יכול להיות , לכל אחד יש אבא. אמרתי לה שזה לא כך אבל היא סרבה לקבל את דברי והתחילה להסביר לי איך באים ילדים לעולם ( למדו זאת בבית ספר לאחרונה

). מצאתי את עצמי מתקשה להסביר את מהות ההבדל בין אבא ותורם ( ברמה המתאימה לגילה ) , ולהתמודד עם האמת המוחלטת של גיל 8. אני מתוודה שדי שמחתי שהילדה שלי עוד קטנה ולא מבינה. מה אתן חושבות שנכון לעשות , איך להתמודד במקרה של ילד גדול שמסרב לקבל את ההסבר שלך, בזמן שהילד שלך נוכח ושומע. ( ובנות זו ההודעה הראשונה שאני פותחת , הייתי צריכה הרבה אומץ לכתוב אותה אזי אתן מחויבות לענות )

 

[יסמין@]

קודם כל, ברוכה הבאה! ../images/Emo140.gif

תיארת סיטואציה מאוד ספציפית: פגשת חברת ילדות שלא ראית מזמן, ואני מתארת לעצמי שגם את ילדיה לא ראית אף פעם או שראית כשהיו מאוד קטנים. הילדה שאלה שאלות שקשורות למין, להתרבות וכו'. נוסף לכך חשוב לציין שבחדר נכח גם ילד בן 6 וגם הבת הקטנה שלך. נוסף לכך, משום שלא ראית את חברתך מזמן, קרוב לוודאי שאת לא יודעת מה העקרונות החינוכיים שלה, כמה היא הסבירה לילדיה ובייחוד לילד בן ה-6 על מין וכו'.. לאור כל מה שכתבתי, יכולת להשיב תשובה קצרה ועניינית. "עניתי להם שאין לה. ואז הבת שלה אמרה לי שאין דבר כזה ולא יכול להיות , לכל אחד יש אבא" - יכולת להשיב לה בנעימות אבל בטון ענייני של מי שמבינה היטב את הנושא: "עובדה שזה יכול להיות. לבת שלי אין אבא", וזהו. אם הילדה היתה ממשיכה לשאול היית יכולה לומר בצורה נעימה אך אסרטיבית ששאלות כאלה עדיף שתישאל את אימא שלה. ואם היא היתה מתחילה להסביר לך איך באים ילדים לעולם, היית יכולה לומר לה - שוב בנעימות ובאסרטיביות - שאת אישה בוגרת ויודעת את זה כבר מזמן, אבל כנראה שלא את הכל הסבירו לה בבית הספר ושעדיף שהיא תשאל את אימא שלה. במקרים שכאלה נראה לי מאוד חשוב שלא להיגרר לויכוח עם ילדה קטנה, במיוחד כשכל זה נעשה בנוכחות בתך. אפשר להשיב תשובות קצרות בטון ענייני-נעים וזהו. ותמיד אפשר להחזיר את הסברים והחינוך המיני למי שזה שייך לה: לאימא שלה. וגם חשוב לזכור שאת לא חייבת לשכנע אותה בנכונות דברייך ושאת גם לא חייבת להסביר לה על נושאים שעדיף שאימא שלה תסביר לה. והכי חשוב ללמוד מהסיפור הזה להבא: הפעם בתך היתה קטנה, אבל כדאי לך לחשוב איך להגיב לשאלות סקרניות של ילדה גדולה מבתך, כשבתך תהיה גדולה מספיק להבין את השיחה. לדעתי, במקרים כאלה כדאי להשיב בקיצור, בצורה נעימה אבל אסרטיבית, ובשום פנים לא להיגרר להסברים, לניסיונות לשכנע, לויכוחים, לדיונים ארוכים וכו'.

 

[Tin Tinn]

בורכה הבאה ../images/Emo140.gif

מסכימה לחלוטין עם מה שכתבה לך יסמין@. זה לא תפקידך ולא אחריותך להסביר לילדה בת 8 את ההבדלים בין מה שלימדו אותה בבי"ס ובין המציאות. בהתחלה כשקראתי את השתלשלות הדברים קצת התפלאתי למה אמא של הילדה לא התערבה, אבל אז חשבתי שאולי אין לה למעשה מושג איך להסביר את זה לילדה והיא חשבה שאת כן תדעי (אחרי הכל, מצבך לא חדש לך, הוא חדש לה...

) אישית נראה לי שגיל 8 הוא גיל די צעיר להסבר של ההבדל בין אבא ותורם, בעיקר לילדה שחיה במשפחה "נורמטיבית" ושכל כך ברור לה שלכוווולם יש אמא ואבא. אני הייתי סוגרת את הדיון ב"עובדה שככה זה, ולילדה שלי אין אבא" ואז מסיטה אותה לשיחה על נושא אחר (בהנחה שאמא שלה לא מתערבת ולא מעוניינת להמשיך בדיון).

 

[Tin Tinn]

בורכה=ברוכה

 

[יסמין@]

../images/Emo45.gif גם אני חשבתי ביני לבין עצמי

שהחברה לא חינכה היטב את ילדיה, ושחינוך טוב משמעו בין השאר לחנך לכיבוד הזולת ובייחוד אורחת, להימנעות משאלות אישיות מדי וכו'. וגם שמתי לב שבשהבת שלה שאלה שוב ושוב האימא לא התערבה. אבל התמיהה שלי היתה ריפלקס ישן: אני כבר מזמן למדתי שציפיות מתאימות אך ורק לכריות

. ובמקום לצפות להתחשבות, לטקט, לנימוס, לרגישות וכו' מהזולת (כלומר לצפות לעניניים שאינם תלויים בנו ושאין לנו שום אפשרות לשלוט עליהם) עדיף להתמקד במה שנתון בידינו: היכולת להשיב בסיטואציות שונות. ונראה לי חשוב מאוד גם שנלמד את ילדינו להשיב תשובות מתאימות בסיטואציות כאלה.

 

[דש1דש]

מנסיון שלי

יש המון בנימת הקול. כשאני נתקלת באמירה שלא יכול ליהיות אני אומרת בקול הכי בטוח בעולם "בטח שיכול ליהיות - לא לכל הילדים יש אבא" לי יש ילדה שכבר מדברת אז בלי בעיה אנחנו ישר פונות למנות עוד ילדים כאלו. (ילדי הפורום מככבים שם - כמובן) נימת הקול אומרת - אין ויכוח - יש ילדים כאלו. עובדה. יש ילדים שבגיל הדוקא ומה המבוגרים מבינים בכלל - אפילו הם לרוב נכנעים לנימת הקול - ואם לא - אפשר להכנס להסברים (לא חייבים לתאר את הספקולום - מספיק להגיד שאם אין אבא יש גברים שמוכנים לתרום מהזרע שלהם (כי את זה היא למדה בבית ספר כנראה) וככה אין אבא - כי אבא זה לא רק הזרע - אבא זה התפקיד.

 

[קַמִילִOn]

../images/Emo49.gif על ההודעה הראשונה ../images/Emo13.gif

בגדול, מסכימה עם מה שאמרו קודמותיי: תשובה לקונית וחד משמעית, לא לכל אחד יש אבא וזו עובדה. אפשר להוסיף שמה שלימדו אותה בביה"ס זה מה שקורה בדרך כלל, או לרוב, אבל ישנם גם מקרים אחרים שעליהם היא עדיין לא למדה ואולי תלמד בעתיד. זהו, בלי להיגרר למורכבויות או הסברים נוספים. ככה זה וזהו זה.

 

[אופירה10]

ברוכה הבאה!

בכל השיחה הזו שתיארת היתה לי חסרה התערבותה של חברתך, אמה של הילדה. היא לא פצתה פה לאורך כל השיחה/ויכוח? לא היה לה מה להוסיף, לתקן, להעיר לבתה? אני מסכימה עם קודמותיי שהיית צריכה לקצר ולתמצת ולא להכנס לפרטים. מצד שני, זה אימון טוב לעתיד. מן הסתם זו שיחה ראשונה מני רבות שעוד תגענה... בת כמה בתך? יופי שהצטרפת אלינו!

 

[catנוע]

אני הייתי בסיטואציה דומה

כשהייתי בהריון. הילדה, שהיתה אז בת 7, ידעה שאני לא נשואה ומאוד התפלאה איך זה שאני בהריון. ההבדלים בסיטואציה היו שהחברה, חברת ילדות, היא מישהי שאני בקשר שוטף איתה, והילדה מכירה אותי טוב. הסתכלתי על החברה, והיא נתנה לי אישור להסביר, אז הסברתי בפשטות את זה שנכון שבדרך כלל צריך אמא ואבא שאוהבים, אבל אם לא מוצאים אבא, אפשר ללכת לרופאה שתעזור להכנס להריון. היא שאלה קצת יותר ספציפית (גם חברה שלי היתה בהריון באותו הזמן אז הילדה היתה מעורה בפרטי 'איך נכנסים להריון') ועניתי. התגובה שלה היתה 'אה, אז אני לא חייבת להתחתן?'

ולעניין שלך - אם הילד הגדול מסרב לקבל את ההסבר זאת זכותו. את יכולה להגיד משהו כמו 'במשפחה שלנו אין אבא' ולסגור עניין. זה מה שהילד שלך צריך לשמוע, וכל השאר לא רלוונטי כל כך. או שהחברה תסביר לו, או שהוא יחשוב על זה קצת בעצמו, ובכל מקרה, מכיוון שהילד שלך יתקל בחייו בכאלה שלא יקבלו את הסבריו, הכי חשוב זה לצייד אותו בתשובות ובדרכי התמודדות.

 

[catנוע]

והעיקר שכחתי - ברוכה הבאה ../images/Emo39.gif

 

[מינה סתם]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

 

[אורora]

לא קראתי

מה שכתבו לך אבל מה שניראה לי נכון: 1. לא להיכנס לוויכוח עם ילדים. תאמרי בנחישות שככה זה ( יש משפחות בלי אבא ) והנושא סגור, ותעבירי את השיחה למקום אחר. 2. אח"כ דברי עם הילדה שלך ( נידמה לי שכתבת שהיא בת שנתיים שניכנסת לפורום לפני שבועיים ) ותסבירי לה שיש ילדים שלא מבינים ולא יודעים וכו. שיחה כזו אולי פחות חשובה בגיל שנתיים ויותר חשובה בגיל 3 ומעלה, אבל אני הייתי בכל זאת מדברת גם עם ילדה בת שנתיים כי את לא יודעת מה היא בדיוק הבינה. ניראה לי חשוב להבהיר זאת עם הילדה שלך כדי שלא ישארו אצלה שאלות 3. אם האם היא חברה מספיק טובה אפשר לבקש ממנה לדבר עם הילדה ולהסביר לה את עובדות החיים, לפני שתיפגשו שוב כדי שלא יעלה הנושא שוב "לכדי עימות" מול הילדה שלך בעתיד.

 

[נוRית]

גם לי היתה פעם שיחה כזאת

עם ילדה שלא היתה מוכנה לקבל את העובדה שלקסם אין אבא. גם במקרה שלי השיחה נעשתה בנוכחות אמה של אותה ילדה. היות ואני לא יודעת מה כל ילד מבין ויודע, אני מנסה להבין את מקור השאלות שלו. אם הילד יודע איך באים ילדים לעולם, אני מדגישה את הצורך בזרע של האיש ובביצית של האישה, ומכיון שאין לי (לא מצאתי) איש מיוחד שיהיה האבא לילתי, הלכתי למקום שבו יש זרע של אנשים טובים שנתנו זרע לנשים כמוני... עם ילדים בכלל לא הייתי מנסה להסביר את מהות המושג תורם. אגב, אם מדובר בחברה שלך, הייתי במקומך מבקשת ממנה שאולי תתערב בשיחה, כי היא מכירה את הבת שלה... בכל מקרה בעיני שיחות כאלה הן נהדרות כשהן נעשות ליד ילדינו הקטנים. זה עוזר לנו "להתאמן" על לספר להם, בבוא היום.

 

[lollla]

גם לי חרה שאם הילדה לא התערבה

לא יכולה לראות עצמה במקומה - ולא נחלצת לעזרת חברתי קצת תמוה בעיניי השאננות שלה ואולי לא ממש הבנתי את הסיטואציה

 

[lollla]

עצמה=עצמי

 

[ענת 5555]

לא בטוחה שזו שאננות

זה שאמא לא התערבה. אני יכולה להעריך, כמו שכתבו כבר, שהיא פשוט לא ידעה מה להגיד, או שבעצמה חשבה כמו הבת שלה. בכל אופן, זה הרי חלק מתפיסת העולם שלך לקרוא לתורם תורם. יש כאלה שכן היו קוראות לו 'אבא'. אז ברור לי למה הילדה מתבלבלת או מתקשה לקבל. לכן, אין כאן 'נכון' או 'לא נכון'. ואפשר להגיד לילדה, שכך את רואה את הדברים, וזכותה לראות את זה אחרת... העיקר לא להיכנס לויכוח עם ילדה בת 8.