רוצה לשתף ולשאול דעתכן,
בעקבות השרשור שהתפתח בפורום חינוך לגיל הרך. הקושי הגדול ביותר שלי הוא עם המלעיזים המכפישים אלה שמכלילים ומתייגים. אלה שמגדירים את אנשי הקבע פרזיטים. בנוסף להתמודדות היומיומית עם הקשיים והלבד,לרוץ עם ילד לבד למיון לחגוג לו יום הולדת בגן כשהוא מאחר או בכלל לא מגיע,הלבד,לבד הזה כשהכי צריכים אותו,ההתמודדות עם הדאגה לשלומו. הכי קשה לי זה חוסר ההערכה של החברה,העובדה שקרנם של אנשי הצבא ירד בעיני כולם,הדיון סביה השאלה :"פרזיטים "?"אוכלי חינם"והצהרות כגון:"חיים טובים יש לכם,רכב צמוד בתי מלון" להכל אפשר כמעט להתרגל ללבד,לקשיים לחיות עם הדאגה אבל... ההטחות של העלבונות הללו,חוסר ההערכה זה בילתי נסבל בעניי. זה קשה לי מאוד. בן הזוג שלי עושה עבודת קודש מגיל 18 תורם לבטחון המדינה,גם של אלה היוצאים בסיסמאות חסרות שחר והעלבות.
בעקבות השרשור שהתפתח בפורום חינוך לגיל הרך. הקושי הגדול ביותר שלי הוא עם המלעיזים המכפישים אלה שמכלילים ומתייגים. אלה שמגדירים את אנשי הקבע פרזיטים. בנוסף להתמודדות היומיומית עם הקשיים והלבד,לרוץ עם ילד לבד למיון לחגוג לו יום הולדת בגן כשהוא מאחר או בכלל לא מגיע,הלבד,לבד הזה כשהכי צריכים אותו,ההתמודדות עם הדאגה לשלומו. הכי קשה לי זה חוסר ההערכה של החברה,העובדה שקרנם של אנשי הצבא ירד בעיני כולם,הדיון סביה השאלה :"פרזיטים "?"אוכלי חינם"והצהרות כגון:"חיים טובים יש לכם,רכב צמוד בתי מלון" להכל אפשר כמעט להתרגל ללבד,לקשיים לחיות עם הדאגה אבל... ההטחות של העלבונות הללו,חוסר ההערכה זה בילתי נסבל בעניי. זה קשה לי מאוד. בן הזוג שלי עושה עבודת קודש מגיל 18 תורם לבטחון המדינה,גם של אלה היוצאים בסיסמאות חסרות שחר והעלבות.