רוצה רק.

רוצה רק.

רוצה לעוף כמו ציפור לנדוד אל המרום לדעת עד לאן להגיע כדי לא לפנות את התהום. המעוף של נשמתי זה אני. רוצה לרוץ על החוף בלי מטרה ויעד להגיע אל הלא נודע בלי רעד בגופי. אני רוצה להילחם על הצדק ועל הטוב על המחר ולהסיק מסקנות מהאתמול. כשאני נופלת אני זוכרת שזו רק השעה שמתעתעת ונראית כמו נצח בלי הירח שזורח לי בלילה. הייתה לי אהבה עצומה ששברה אותי מצד שני צמחתי מהאהבה הזאת לגבהים אדירים היא גרמה לי להתבגר. לפעמים יש געגוע לאותה נשמה שהחייתה אותי בנשימה אחת בלבד. אבל עדיין תמיד אני מסתכלת אל המחר. ומי יודע מה יהיה המחר..? העיקר שבהווה הכל ידוע.
 
למעלה