רעיון נחמד ,אבל...

[שבור]

נכון, אבל...

נכון מאוד לאהוב את עצמך לפני כולם אבל תקני אותי אם אני טועה , באהבה לא אמורים לוותר מעצמנו למען השני?

 

[שרי42]

זו כבר שאלה אחרת

שלא ממש קשורה להחלפת הדעות שנוצרה כאן.

 

[שבור]

שרי , זו בדיוק השאלה

שרי , זהו הרי עצם העניין ביום בו החלטנו לא לוותר מעצמנו כי אנחנו חשובים לעצמנו יותר (הסתבכתי?) בו ביום נוצרה הבועה שהתפוצצה כגירושין אם אני כ``כ אוהב את עצמי לעולם לא אוכל לתפקד במערכת שקיימים בה עוד אנשים - המודל הכי פשוט שנלמד ביום הראשון ללימודי החברה.

 

[שבור]

שרי , זו בדיוק השאלה

שרי , זהו הרי עצם העניין ביום בו החלטנו לא לוותר מעצמנו כי אנחנו חשובים לעצמנו יותר (הסתבכתי?) בו ביום נוצרה הבועה שהתפוצצה כגירושין אם אני כ``כ אוהב את עצמי לעולם לא אוכל לתפקד במערכת שקיימים בה עוד אנשים - המודל הכי פשוט שנלמד ביום הראשון ללימודי החברה.

 

[שרי42]

בין התיאוריה והמציאות יש פער

ואני מתעסקת במחקר....אני יכולה לומר לך זאת באחריות. אני חושבת שאנחנו כל החיים מתפקדים במערכות שיש בהם אנשים וזה כולל גם את המערכת הכי חשובה בחיינו - מערכת המשפחה. לפי הגישה שלך לא היינו יכולים להחזיק בשום תפקיד במקום העבודה...לא היינו יכולים לקחת אחריות על גידול ילדים וכו` ולמה? כי אנחנו יותר מידי אוהבים את עצמנו...אבל החיים הם לא בדיוק מודל של לימודי החברה. לאיש או אישה שמחליטים להתגרש יש סיבות רבות ותסכים איתי שזה לא בגלל שהם פתאום התאהבו בעצמם. מודעות עצמית = לדאוג לצרכינו אנו = אנשים מאושרים יותר = קבלה ונתינה אדם ממורמר, כועס, עצוב, מושפל = אדם שלא מסוגל לאהוב = אדם שלא מסוגל לקבל ולתת

 

[שבור]

שרי, את מתגרה? ילדה רעה!

אני לא אמרתי שלא נהיה מסוגלים לתפקד, אני הגבתי לדברייך שאמרו: לדאוג לעצמך בראש ובראשונה . ואני אמרתי שאם נדאג לעצמנו לא נוכל לתפקד באף חברה , מעבר לזה הצגתי מודל פשוט, ואת עיוותת אותו במשוואה השניה שלך :ממורמר,עצוב = לא מסוגל לאהוב =לא מסוגל לתת ולקבל וזה לא נכון , אנשים עצובים יכולים לתת המון אולי בגלל העצב (כן, אני מעיד על עצמי). אבל בכל אופן כיוון החשיבה שלך לא רע בכלל , אם כי ראציונלי מידי, אל תשכחי , זהו נושא טעון אמוציות , והאני האישי שלנו חייב לפנות קצת מקום לבן הזוג.

 

[שרי42]

אני?

ילדה רעה? מגרה? אני? ה``פולניה``? הגזמת חחחחחחחחחחחח ואתה בעצמך כתבת........``אנשים עצובים יכולים לתת המון``..... אבל מה עם לקבל? והלוא כל נושא הויכוח הוא לקבל ולתת או שאני איבדתי אותך?

 

[שבור]

שרהל`ה

לא אמרתי ``מגרה`` , אין לי מושג אם את מגרה או לא , כתבתי מתגרה .אין לי מושג אם את מגרה או לא (~: מעבר לכך , לא ,לא איבדת אותי אבל לא הבנתי את שאלתך לגבי האנשים שלא יכולים לקבל ראית פעם מישהו שלא מוכן לקבל? , והלוא הבעיה היא לתת, ואת הלתת פתרתי כשאמרתי שאנשים עצובים לכולים לתת.

 

[שרי42]

מתגרה...מגרה...

למה? למה לעשות לי סיפור מדילוג של האצבע על אות אחת ) בוודאי שראיתי אנשים שלא מוכנים לקבל......בשביל מה אתה חושב המציאו את מקצוע הפסיכולוגיה? לא שמעת על אנשים עצובים שנסגרים כמו קונכיה...ועד שרואים אצלם את הפנינה הם מוצאים את הנשמה??????

 

[שרית29]

קר שם בחוץ, רק לפעמים

כלכך שמחתי לקרוא את מה שכתבת, הבנתי שאני לא לבד, גם אני הרגשתי שאת החיים האלה אני לא מוכנה לבזבז, אני צעירה ורוצה להגיע רחוק, אז אחרי מחשבות רבות החלטתי לעשות את הצעד ולצאת החוצה עם שני ילדי, וכמו בשיר של רמי קלינשטיין לפעמים קר שם בחוץ, אבל החיים ממשיכים. אני מאחלת לך ולכולם חיים מאושרים כי רק זה מה שחשוב והשאר כבר יגיע...

 

[שומרת מסך]

יש עתיד טוב יותר עם עבר שעבר

את צודקת שרי.... שבור - אי אפשר כך סתם לנקות את העבר ולשכוח... כי בדרך כלל יש את העתיד הקשור בעבר הזה... כמו הילדים המשותפים שתמיד יהיו חלק משניים - מה שהכי חשוב זה לחיות את העתיד ולהתמודד עם העבר - ולא לחיות בצילו. יישר כוח שבור.

 

[שבור]

שומרת מסך יקרה

נכון אי אפשר לנקות את העבר, אבל ללכת ולשקוע בו , או יותר גרוע לא להודות בכשלון, ולהתחבא תחת סיסמאות של ``זו ההצלחה הגדולה של חיי`` וכד` זה טיפשי עוד יותר

 

[חוזליטה היפה]

לגיטימי...

שבור יקר, זכותה שלה ובטח של עוד כמה להרגיש שזו ההצלחה של חייהן מה גם שלא ראיתי התנסחות כזו, ואולי יש בזה הצלחה ...חיים חדשים טובים יותר, ללא מורא מקושי כזה או אחר, שהרי משחר ילדותנו הסבירו לנו שגבר הוא הוא המפרנס ועוד כל מיני נורמות שהיו מקובלות ובחלקים מסויימים ובשכבות מסויימות זו עדיין המציאות. אצלה, לא...וזו כבר הצלחה.