תודה רבה
דמעות חונקות את גרוני ,לשוני דבקה לחיכי וירושליים על רא שמחתי. ונחמה אחראית לכל צרותיי כאמור צרת רבים, נחמה. אין מילים בפי לתאר את האושר הזה(במבטא רוסי כבד). אני רוצה להודות להוריי שהביאוני עד הלום לכל חבריי וכמובן איך אפשר שלא להזכיר את האחת והיחידה אשת הברזל (לא, לא גולדה מאיר) (ולא, לא מרגרט ת´אצ´ר) הלו זוהי אפי האישה שעברה כל כך פעמים את קווי האויב כדי להשרות בטחון עלינו ועל אפסי עוד (סחתיין עליך ועל האפסיי עוד לפעמים אני מפתיע אפילו אותי) תודה תודה רבה. והפרחים לצה"ל