רציתי לשתף אתכן...
למי שזוכרת (וגם למי שלא) אני שונאת שונאת (מצטערת אני לא שונאת בדרך כלל) את המורה של רואי. מתחילת השנה אנחנו במאבקים איתה..היא התנקמה בנו יפה בתעודה של רואי.ואנחנו מתנקמים בה עוד יותר יפה בסיפור האמת עליה לכל מי שרק יכולים... בקיצור ביום רביעי אני מגיעה לבית הספר ורואה 3 אמהות מהכיתה של רואי מדברות בינהן אני ניגשת אומרת שלום והן שואלות אותי מה אני חושבת על המורה...(מצאו את מי לשאול!!) אמרתי כל מה שרק יכולתי להגיד ופתאם הפלא ופלא מסתבר שאני לא לבד במערכה..פתאם ההורים החמודים החליטו לבדוק לעומקו של העניין את היצור הבילתי ניסבל שנקראת מורה לכיתה א'... אז זהו שלא רק אני חושבת שהיא לא מתאימה לשמש דמות חינוכית ובטח לא לילדי כיתה א'... באותו הרגע החלטתי שאני מוציאה את הילד שלי מבית הספר אני מביאה מורה פרטית אלי הביתה שתבוא כל יום שעתיים ותלמד אותו ואני אדאג שהחברים שלו יבקרו אותו לעיתים תכופות יותר... אז ניגשתי למנהלת והודעתי לה חד משמעית כך - שלום תמי, היום זהו יומו האחרון של רואי בבית סיפרכם..תודה על הכל..אבל אני כאמא חושבת שאני עושה שגיאה חמורה מאד שאני מאפשרת לילד שלי לבלות בכל יום 7 שעות עם דמות מאד לא חינוכית לא ברמה האישית ולא ברמה המקצועית..." זה היה הנוסח שלי והיא...די מיואשת ממני אמרה לי..."לימור, אני מעבירה את הילד שלך כיתה. אל תגידי לו כלום עדיין אני צריכה לדבר עם קרלה (המנהלת השנייה) ואני אודיע לך"...חייכתי אמרתי שאם זה כך אז הוא ימשיך להגיע לבית הספר.... מייד התקשרתי לדיויד (יקירי) עידכנתי אותו ואמרתי לו שאסור לנו לספר עדיין לרואי.... למחרת בבוקר דיויד לוקח את רואי לבית הספר ואומר לו - היום אתה עובר לכיתה השנייה. כשתיראה את המורה שלך תגיד לה גודביי ואני עובר כיתה...וכך היה...רואי אמר למורה שלו שאבא שלו אמר שהוא עובר לכיתה השנייה המורה כעסה התלמידים בכו היה בלאגן שלם והעבירו את רואי לכיתה השנייה.... עכשיו.... המנהלות כעסו מכיון שהן עדיין לא הכינו את התלמידים לשינוי. הכיתה הקודמת של רואי היתה בטראומה..הם מאד אוהבים אותו והכיתה הנוכחית לא הבינה למה רואי עבר אליהם... ורואי...היה הכי עצוב שבעולם....
הוא רצה לבכות בכיתה והתאפק שלא והיה לו יום גרוע... היועצת התקשרה אלי וסיפרה שהוא היה מאד עצוב ושהיא חושבת שטעינו וכו..וכו... אז דיברתי עם רואי והוא פרץ בבכי קורע את הלב..הוא אמר שהוא לא רוצה להיפרד מהחבר שלו ושהוא לא רצה לעבור כיתה..הוא מבקש שאני אחזיר אותו חזרה לכיתה השנייה... ואני מי אני מה אני..כמובן עם אובר הרגישות שלי לילד הזה התחלתי גם לבכות ודיויד ניסה להרגיע את שנינו והבטחתי לרואי שאני מחזירה אותו לכיתה שלו ושמחר הכל יהיה בסדר.... ואז התחילה המלחמה שלי עם דיויד---- הוא טוען שרואי לא יחזור לכיתה ושהוא לא יתן למורה שלו לחייך ולנצח ואני טענתי שטובתו של הילד חשובה לי יותר מהחיוך המטופש של המורה שלו...התקשרתי ליועצת ודיברתי איתה והיא אמרה לי שלא להחזיר אותו לתת לו להתגבר שהוא ילד מבריק והוא יוכל להתמודד..אבל אני מכירה את הילד שלי קשה לו להתמודד עם פרידות... בקיצור לאחר ויכוחים מאבקים וטלפונים מכל החברות שלי...החלטתי לא להחזיר אותו לכיתה הקודמת וכן לתת לו להתמודד בכיתה החדשה... התעוררנו בבוקר ואמרתי לו שאני כן רוצה שהוא ישאר בכיתה החדשה ואלו הנימוקים : - המורה מאד נחמדה - תכיר תלמידים חדשים - אתגר בשבילך - ואנחנו עושים נסיון שאם הוא לא יצליח תוכל לחזור לכיתה שלך וכו..וכו... הוא הסכים הלך לבית הספר חזר אתמול וסיפר שהיה לו הרבה יותר טוב מאתמול היו רגעים שהוא נזכר בחבר שלו אבל באופן כללי היה לי מאד טוב... זה היה המשפט הראשון אחר כך במשך הכנת ארוחת הערב הוא אומר לי: "אמא, את יודעת שאני בכיתה הזאת מרגיש שאני לומד ובכיתה הקודמת לא למדתי כלום כי הכל כבר ידעתי" ואני אסביר - הכיתה הקודמת היתה לילדים שיודעים פחות אנגלית ואת רואי שמו בכיתה הזאת כדאי לא לשם אותו ביחד עם חבר שלו שהוא הבן של היועצת..לא משנה בלבלול מח..בקיצור בכיתה החדשה הרמה היא גבוהה יותר ובהחלט מתאימה יותר לרואי. ואז שאלתי אותו אם הוא חושב שזו היתה החלטה נבונה להעביר אותו והוא אמר שהוא חושב שכן אם כי הוא עדיין מתגעגע לסטפן החבר שלו... זהו..נגמרה המלחמה המטישה... אני מאד מקוה שאנחנו לא טעינו בכל אופן נשארו עוד 16 שבועות לסוף הלימודים לימור למי שהגיע לכאן..תודה שקראתם
למי שזוכרת (וגם למי שלא) אני שונאת שונאת (מצטערת אני לא שונאת בדרך כלל) את המורה של רואי. מתחילת השנה אנחנו במאבקים איתה..היא התנקמה בנו יפה בתעודה של רואי.ואנחנו מתנקמים בה עוד יותר יפה בסיפור האמת עליה לכל מי שרק יכולים... בקיצור ביום רביעי אני מגיעה לבית הספר ורואה 3 אמהות מהכיתה של רואי מדברות בינהן אני ניגשת אומרת שלום והן שואלות אותי מה אני חושבת על המורה...(מצאו את מי לשאול!!) אמרתי כל מה שרק יכולתי להגיד ופתאם הפלא ופלא מסתבר שאני לא לבד במערכה..פתאם ההורים החמודים החליטו לבדוק לעומקו של העניין את היצור הבילתי ניסבל שנקראת מורה לכיתה א'... אז זהו שלא רק אני חושבת שהיא לא מתאימה לשמש דמות חינוכית ובטח לא לילדי כיתה א'... באותו הרגע החלטתי שאני מוציאה את הילד שלי מבית הספר אני מביאה מורה פרטית אלי הביתה שתבוא כל יום שעתיים ותלמד אותו ואני אדאג שהחברים שלו יבקרו אותו לעיתים תכופות יותר... אז ניגשתי למנהלת והודעתי לה חד משמעית כך - שלום תמי, היום זהו יומו האחרון של רואי בבית סיפרכם..תודה על הכל..אבל אני כאמא חושבת שאני עושה שגיאה חמורה מאד שאני מאפשרת לילד שלי לבלות בכל יום 7 שעות עם דמות מאד לא חינוכית לא ברמה האישית ולא ברמה המקצועית..." זה היה הנוסח שלי והיא...די מיואשת ממני אמרה לי..."לימור, אני מעבירה את הילד שלך כיתה. אל תגידי לו כלום עדיין אני צריכה לדבר עם קרלה (המנהלת השנייה) ואני אודיע לך"...חייכתי אמרתי שאם זה כך אז הוא ימשיך להגיע לבית הספר.... מייד התקשרתי לדיויד (יקירי) עידכנתי אותו ואמרתי לו שאסור לנו לספר עדיין לרואי.... למחרת בבוקר דיויד לוקח את רואי לבית הספר ואומר לו - היום אתה עובר לכיתה השנייה. כשתיראה את המורה שלך תגיד לה גודביי ואני עובר כיתה...וכך היה...רואי אמר למורה שלו שאבא שלו אמר שהוא עובר לכיתה השנייה המורה כעסה התלמידים בכו היה בלאגן שלם והעבירו את רואי לכיתה השנייה.... עכשיו.... המנהלות כעסו מכיון שהן עדיין לא הכינו את התלמידים לשינוי. הכיתה הקודמת של רואי היתה בטראומה..הם מאד אוהבים אותו והכיתה הנוכחית לא הבינה למה רואי עבר אליהם... ורואי...היה הכי עצוב שבעולם....
