רשמים מטיול תח"צ באירופה
אתמול חזרנו מארבעה שבועות של טיול
ספות ורכבות באירופה. היינו בפריז, אנטוורפן, אמסטרדם, אוטרכט, ברלין, דרזדן, רגנזבורג, מינכן, אולם, פילינגן-שוונינגן, רוטווייל, הכינגן, אינטרלאקן וגרנובל, זאת בלי לספור עיירות בסביבה ועוד כמה ערים שעצרנו בהן רק כדי להחליף רכבת. אחרי שנמיין ונסדר את 1800 התמונות, אני מקווה שיישאר לי כוח לעשות שרשור תמונות בפורום. נסענו בערך בכל כלי תחבורה שקיים, אבל צילמתי פחות את כלי התחבורה עצמם אלא בעיקר שלטים, מפות ומסכים אלקטרוניים. ניסיתי להבין מה ההבדלים בין ישראל לאירופה, והנה סיכום קצרצר של התצפיות שלי. אני אתחיל מהשלילי כדי לחזק באמצעותו את החיובי. א. התחבורה הציבורית באירופה יקרה מאד. אפילו בברלין, שנחשבת עיר יחסית זולה וענייה
ועלות המחיה בה יותר נמוכה מאשר בארץ, מחיר נסיעה בודדת הוא 2.30 יורו (11.80 ש"ח). חופשי יומי בכל הערים הגדולות עולה יותר מ-6 יורו, וגם למרחקים ארוכים המחירים מטורפים. ב. גם באירופה יש קווים עירוניים שנוסעים פעם ב-20-30 דקות (במינכן למשל 10 דקות נחשבת תדירות טובה, ממש כמו בחיפה), ויש גם קווים שנוסעים רק פעם ביום. ג. לכאורה מערכת התח"צ מורכבת וקשה להבנה הרבה יותר מישראל. יש נסיעות שהגדרתן מסובכת, משהו כמו: "בימי רביעי וחמישי למעט חופשת הקיץ, וכן ב-16 ו-17 באפריל". כמו כן, תרבות החלופות קיימת לא רק אצלנו. בתחנת חשמלית בברלין יכול להיות כתוב בלו"ז שחצי מהנסיעות מגיעות רק עד תחנה X ולא עד סוף המסלול. ובכל זאת באירופה אנשים בכל הגילאים נוסעים באוטובוסים ובשאר התח"צ מבחירה. ולדעתי יש לזה שתי סיבות: 1. זכויות דרך, 2. מידע.
ההבדל הדראסטי ביותר בין התח"צ באירופה לתח"צ בישראל הוא ברמת המידע שניתן לנוסע. כמעט בכל מקום שהגעתי אליו יכולתי לתכנן בספונטניות ובקלות את הנסיעה ליעד הבא, בין אם זה באוטובוסים או בכלי תחבורה אחרים, באמצעות השילוט בתחנות ובאמצעות מפות ודפי מידע שמחולקים בחינם. בכל תחנה, אפילו בעיירה הנידחת ביותר, תלוי לוח זמנים ספציפי לתחנה הזאת, ובו מופיעות שעות היציאה של כל הקווים העוברים שם. השעות האלה משוערות - מה לעשות שגם באירופה יש פקקים. בערים הגדולות בכל תחנה יש מפה מפורטת של התח"צ בעיר ולידה יש מפה נפרדת של הקווים שפועלים בלילה. בפריז אפשר לסמוך בעיניים עצומות שבכל תחנת אוטובוס יהיה לוח אלקטרוני עם שעת הגעת האוטובוס הבא. בנוסף, בברלין למשל, השילוט בתחנה מפרט את התעריפים, את דרכי ההתקשרות עם משרד האבידות, וכל מידע נוסף שהנוסע יכול להזדקק לו. ברוב הערים בתוך האוטובוס יש מפה של הקו. המפה לא מודבקת אלא נמצאת מאחורי פלסטיק, ולכן מחליפים אותה בקלות כשהמכונה עוברת לסידור אחר. מבחינת מידע בזמן אמת בתוך האוטובוס, בחלק מהמקומות (כמו אמסטרדם וברלין) מופיעה לא רק התחנה הבאה, אלא 3-4 התחנות הבאות, כדי שהנוסע יוכל להתכונן. בפריז יש לוח אלקטרוני של שורה אחת, כמו אצלנו, רק שמעבר לתחנה הבאה, הוא מציג גם את זמן ההגעה המשוער לתחנות מפתח לאורך הקו ולתחנה הסופית.
ההפתעה הכי גדולה היתה כשלקחתי מאחת מתחנות ה-U-bahn בברלין חוברת מידע די עבה שהוציאו במיוחד לכבוד סגירת כמה תחנות רכבת תחתית - תחזיקו חזק - למשך יומיים בעוד חודשיים! זאת דוגמה מייצגת. חוברות כאלה, שיוצאות לרגל שינויים זמניים, כוללות מפות מפורטות מאד, לוחות זמנים והרבה מלל, והכול במטרה להקל על הנוסע. אז ככה זה מרגיש כשהנוסע במרכז... אגב, אני מבקש סליחה מהנהגים כאן בפורום, אבל גם זה חייב להיאמר: התרשמתי שנהגי האוטובוס באירופה הרבה יותר אדיבים מאשר הממוצע בארץ. אבל לדעתי זה לא קשור לנהגים עצמם. כשהנוסעים מעבירים את הכרטיס בעצמם, כשהנוסעים לא שואלים אותך שאלות כי את כל המידע הם יכולים לקבל בקלות מהשילוט בתחנת האוטובוס, אז אתה גם לא מתעכב בתחנות ללא סיבה וגם יש הרבה פחות סיבות להתעצבן. (הערה: איזור גרנובל בדרום-צרפת יוצא דופן מבין המקומות שביקרתי בהם. שם על חלק מהתחנות בכפרים לא מופיע אפילו מספר קו). כל העת הזאת ניסיתי לשים את עצמי במקומו של תייר שמנסה למצוא את דרכו במערכת התחבורה הציבורית בארץ, וברגעים מסוימים פשוט בא לי להישאר באירופה ולא לחזור לפה. הפער בחשיבה של מקבלי ההחלטות הוא כל כך עצום שכדי לסגור אותו דרושות כמה עשרות שנים, או אולי כמה אנשים משפיעים שבאמת אכפת להם.
