midnightcat
New member
שאלה: בררנות ייתר
היי, אני בת 24. אף פעם לא היה לי חבר, ואף פעם לא הייתה לי קרבה עם אף אחד/ת. וזאת למרות שהיו לי הרבה אופציות. אני פשוט לא נמשכת *כמעט* לאף אחד. אם יש חדר/מועדון/אולם מלא אנשים, כמעט בטוח שלא אראה שם אף אחד "שווה" לדעתי. ואם כבר יש בנאדם מושך חיצונית- האופי/ההתנהגות שלו יגרמו לי לרוב להפסיק לראות בו את מה שהופך אותו/ה למושכים מלכתחילה. זה לא מתוך מוסרנות- זה בלתי נשלט. רק אם אני מאוהבת בבן אדם, אני יכולה להמשך אליו (ואז, מידת המשיכה תלוייה ברמת ההתאהבות: אם אני "קצת מאוהבת", אז ארצה להחזיק איתו ידיים/להתחבק. יש רק אדם אחד שהייתי מוכנה להכל איתו, אבל זה לא מציאותי). אין לי בעייה לדמיין את עצמי לבד בעתיד (חוץ מהקטע של ייסורי מצפון בגלל שלא אביא ילדים), אבל יש לי סיוט מהמחשבה של להיות עם מישהו שאני לא אוהבת מספיק. להרגשתי, סטוץ זה אחד הדברים הנוראים שיכולים לקרות לאדם בכלל, ולאישה בפרט. אז רציתי לשאול, האם מידת בררנות/רגישות גבוהה לנושא מעידה על א-מיניות, או שאלה דברים לא קשורים? והאם יש אנשים (ובמיוחד גברים) שאינם א-מיניים, ומרגישים כמוני?
היי, אני בת 24. אף פעם לא היה לי חבר, ואף פעם לא הייתה לי קרבה עם אף אחד/ת. וזאת למרות שהיו לי הרבה אופציות. אני פשוט לא נמשכת *כמעט* לאף אחד. אם יש חדר/מועדון/אולם מלא אנשים, כמעט בטוח שלא אראה שם אף אחד "שווה" לדעתי. ואם כבר יש בנאדם מושך חיצונית- האופי/ההתנהגות שלו יגרמו לי לרוב להפסיק לראות בו את מה שהופך אותו/ה למושכים מלכתחילה. זה לא מתוך מוסרנות- זה בלתי נשלט. רק אם אני מאוהבת בבן אדם, אני יכולה להמשך אליו (ואז, מידת המשיכה תלוייה ברמת ההתאהבות: אם אני "קצת מאוהבת", אז ארצה להחזיק איתו ידיים/להתחבק. יש רק אדם אחד שהייתי מוכנה להכל איתו, אבל זה לא מציאותי). אין לי בעייה לדמיין את עצמי לבד בעתיד (חוץ מהקטע של ייסורי מצפון בגלל שלא אביא ילדים), אבל יש לי סיוט מהמחשבה של להיות עם מישהו שאני לא אוהבת מספיק. להרגשתי, סטוץ זה אחד הדברים הנוראים שיכולים לקרות לאדם בכלל, ולאישה בפרט. אז רציתי לשאול, האם מידת בררנות/רגישות גבוהה לנושא מעידה על א-מיניות, או שאלה דברים לא קשורים? והאם יש אנשים (ובמיוחד גברים) שאינם א-מיניים, ומרגישים כמוני?